נכון. זמן ברכות קריאת שמע נמשך עד סוף זמן התפילה, ולכן גם אם עבר סוף זמן קריאת שמע, ניתן עדיין לברך את ברכות קריאת שמע עד סוף זמן התפילה.

עם זאת, היתר זה הוא בדיעבד, ולכתחילה יש להשתדל לקרוא את קריאת שמע ולברך את ברכותיה בתוך הזמן הראוי.

אם במהלך האפייה כל שכבת השומשום הייתה חשופה לחום התנור, כך שהחרקים נשרפו, הבייגלה מותר באכילה בדיעבד.

כמובן שלכתחילה יש להקפיד לבדוק את השומשום לפני השימוש, בהתאם להנחיות הבדיקה, ראו בערך "שומשום".

כאשר מדובר בזריעה יזומה בכרם, יש לדעת שדעת רבינו הרמב"ם ומרן השולחן ערוך גם העולים מאליהם בכרם מקדשים, באם אנשים מקיימים כמותם. על כן אין מקום להקל, כפי שיש שכתבו  שעשבי בר שאין רגילות לזרעם כלל, וברוב המקומות בעולם שמגדלים בהמות אין רגילים לזורעם, יהיה מותר לזורעם בין השורות ללא חשש לכלאי זרעים, כאשר אין הכוונה להשתמש בהם למאכל אדם או בהמה, וכל זאת אע"פ שמיני עשבים אלו משמשים מרעה לבהמות. שכאמור אין כן דעת השו"ע. ועשבים אלו אם מקיימים לבהמה, אינם גרועים מקוצים לגמלים בערב, שאסרה הגמרא וכן פסק הרמב"ם, שקוצים אלו בערב מקדשים בכרם. וא"כ בנידו"ד הגם שעולים מאליהם, כיון שמקיימים שכמותם יש לומר שמקדשים בכרם.

אמנם מעיקר הדין יש מקום לצירוף שהרי נידון דידן הוא מין אחד בכרם וללא מפו"י [שיש המתירים לגמרי], ויש עוד ספק על זיהוי המינים, ועוד ספק על הדין בעשבים העולים מאליהם [שיש המתירים לגמרי], אפשר שבצירוף כל הספיקות הנ"ל אפשר להתיר.

ומכל מקום הנכון הלכה למעשה לבחור עשב בר שאינו מקויים אף למאכל בהמה, כיון שהמטרה היא רק לחיפוי ולא לצרכים אחרים, ובין הסוגים שהציגו לפני, כתבתי שעדיף ליקח את המין הנקרא  "זקניים משובלים" שאיננו נחשב כסוג הראוי למרעה ואדרבה הצאן בורח ממנו בגלל הקוצים שיש לו ומקשה על הצאן בבית הבליעה, כך שמין זה אף אם הוא ראוי למאכל בהמה, למעשה אינו מקויים לצורך זה. ואזי לכו"ע אפשר להקל בזה לכו"ע שאינו מקדש בכרם.

האראס הוא דג כשר גם השחור וגם המשויש
שניהם כשרים וכתבתי זאת בספרי 'תולעת שני' כרך ב עיי"ש.

[ניתן לראות סקירה מורחבת על דג זה בערכו]

באופן כללי רצוי לחוש לאיסור כלאים גם בגידולי מים ובעציץ שאינו נקוב ותחת בית, כל עוד שכולם בכלי אחד. אמנם לגבי שאלתך, במשטח זריעה לתלמיד הצעיר ששם זה כלים נפרדים, הגם שכל הכלים מחוברים זה לזה, אבל הזריעה היא בכל כלי כיבול נפרד, אפשר להתיר למרות שאין מרחק ראוי ביניהם, כאשר מצטרף גם יחד שזה גידולי מים, עציץ שאינו נקוב ותחת בית.

להלכה אנו מורים, שניתוק לזמן לא הוי ניתוק, ולכן הניתוק שהינו רק לצורכי הובלה בלבד, לא נחשב לניתוק, וכאשר הנטיעה הייתה בגוש שלם אתה יכול להמשיך ולמנות את השנים, ואין צורך למנות מחדש. כמובן, הכל זה באופן ששאלת, שרכשת ממשתלה עם הכשר ותחת פיקוח.

תוצרת שגדלה אצל נכרים ונקטפה על ידי נכרים, פטורה מהפרשת תרומות ומעשרות.

שלום וברכה,

כאשר קונים דג קרפיון מחנות דגים עם הכשר מהודר המקפיד על עניני תולעים. זה באופן אוטומטי כולל את הראש.

והסיבה, שהטפילים המצויים בראש שעליהם יש בדרך כלל לחשוש, הם מטופלים במסגרת הטיפולים השוטפים והבדיקות של הכשרות לאורך הגידול וקודם השיווק. וכאשר יש אישור לדג, זה כולל את הראש.

מאידך כאשר קונים ללא הכשר, אכן יש חשש גם בשאר חללי הראש, ויש להזהר.
ראו בתולעת שני חלק שני דגים או באתר של המכון הדרכה כיצד לבצע הנקיון.

חשוב להדגיש שכל האמור זה בדגי בריכות מטופלות, אולם דגים כדוגמת הסלמון שמגיעים מכלובים [לא מהים ששם הבעיות גדולות], כיון שקיימת כינה חיצונית על גבי העור, שיורד בגירוד או בשטיפה [כשזה לאחר הקפאה].
הראש, איננו נקי, כי טפיל הקפפודה שנמצא על העור נכנס לחללי הפה, ויש לנקותו בצורה מיוחדת [חיתוך לרוחב, הוצאת כל אברי הפנים שטיפה חזקה תוך כדי שפשוף של פנים הראש].
בהצלחה.