הלכה למעשה, אם הכל נשאר בבעלות אחת עד לאחר האפיה, ואת עתידה לחלק רק לאחר האפיה לבעלויות שונות אכן יש להפריש חלה, שכן היא דעת השו"ע, ולא ראינו שהוא כתב להצריך שיישאר שיעור חלה אצל אדם אחד, אלא כל עוד שהלישה כאחת ובבעלות אחת, ונאפית בבעלות אחת ורק לאחר שכבר נאפה אז מחלקים העיקר להלכה שאין לזה דין של עיסה העשויה לחלק.

חשוב להדגיש, שאם בבית ספר רק עושים את עיסה ואח"כ מחלקים זאת להרבה חתיכות קטנות וכל אחת לוקחת חתיכה לאפות בביתה, לא ניתן לעשות על העיסה הפרשת חלה.

והארכתי בזה בספר תבואת השדה על חלה פ"ד ה"ז. ויש שכתבו סברות אחרות ופרטי דינים אחרים, ניתן לראות בספר שם מה שכתבנו בזה.

אין מדובר בדברים נוגדים זה את זה, והלכה למעשה אפשר לצרף ולהפריש חלה.

1. כל שאין מדובר בטעמים נגדיים שמקפידים להרחיק כמו מלוח ומתוק או חלב ובשר, אין כל מניעה לכל הדיעות גם המצריכים שאפשר לחבר לאחר האפייה, מותר להפריש מן העיסה עם ברכה.
2. קמח מלא ולבן, אין נחשב הקפדה גדולה, ואין בעיה לצרף.

אפשר לראות בהרחבה בספרי תבואת השדה מה שכתבנו בזה

מעיקר הדין כאשר יש שני כלים שפרט שהם פתוחים ושניהם נמצאים באותו חדר, החדר מצרף אותם.

אולם כל זה כאשר בכל אחת מהעיסות יש שיעור, ורוצה להפריש מאחת על השניה. וזקוק רק לדין מוקף, וגם בזה יש אומרים שאם זה בכלים נפרדים צריך לקרב הכלים זה לזה, וכמו שפירטתי בספרי תבואת השדה על הלכות חלה, ומקורות הדין מהרמב"ם, שו"ע וביאור הגר"א.

אולם אין שיעור ורוצה לצרף שתי עיסות שביחד יהיה שיעור, צריך או לקרב העיסות זו לזו ממש עד שינשכו זו בזו. או להניח על העיסות ביחד מפה שיצרף אותם או להניחם בתוך סל אחד שיצרף אותם. [ובתוך הסך או המפה מעיקר הדין אין צריך שינגעו זה בזה, אבל רצוי לחוש לדעת המחמירים כיון שהדבר אפשר לעשותו בנקל].

במקרה שלך שלא עשית שום פעולה כזו, לא התחייבת בהפרשת חלה עדיין.

לכן כעת גם אם כבר אפית ואת רוצה להפריש חלה. חכניסי הכל לסל אחד או תכסי הכל במפה אחת [יש מחמירים לכסות במפה למעלה ולמטה], וכעת יש שיעור שמתחייב במקום אחד ותפרישי חלה.

מעיקר הדין פטור, כי להלכה מרן השו"ע פסק כדעת הראשונים שעיסה אף אם היא עבה אם סופה בישול [והוא הדין טיגון בשמן עמוק] – פטור מהפרשת חלה.

אולם הש"ך כתב שראוי להפריש חלה ללא ברכה.

וכ"כ הבא"ח. והגם שבהליכות עולם כתב שם שהעיקר כדעת מרן שפטור, מכ"ל מקום בחזו"ע (יו"ט שהוא משנה אחרונה גם אחרי חנוכה) כתב שטוב לחוש לזה.

וברכתה מזונות

בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס' כלים: 'ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות'. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב"ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו"ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב"א.

נילוש יחד. התחייב בחלה הפרשתם בברכה. וכעת רוצים להכניס מחצה למקרר כעיסה? למעשה זה בסדר

חלילה, לא טעויות, אלא חישוב מדוייק לפי הנחיות רבותינו הפוסקים. את המאמר השלם עם  טבלאות  הסיכום  ניתן לראות בחוברת תנובות שדה האחרון שיצא מס' 124,  הוא  נמצא  באתר של   המכון

1. כל שאין מדובר בטעמים נגדיים שמקפידים להרחיק כמו מלוח ומתוק או חלב ובשר, אין כל מניעה לכל הדיעות גם המצריכים שאפשר לחבר לאחר האפייה, מותר להפריש מן העיסה עם ברכה.
2. קמח מלא ולבן, אין נחשב הקפדה גדולה, ואין בעיה לצרף.

אפשר לראות בהרחבה בספרי תבואת השדה מה שכתבנו בזה