חלילה לי מלאסור תולעים שבבשר הדגים, לאחר שהשו"ע פסק כמתירים כך הוא הדין. אנחנו אסרנו סוג תולעת אחת שנקראת אניסאקיס, שמקורה בוודאות מחוץ לדג, ונבלעת בדג בהיותה תולעת, והיא ממשיכה לגדול ולחיות כשהיא עוברת בין הדג הקטן לגדול, וממילא היא שרץ המים גמור, ומעולם לא הייתה מותרת, ובזה לא שייך מחלוקת הרמב"ם וסייעתו שאסרו גם בבשר הדגים ושאר ראשונים שהתירו ופסק כדעתם השו"ע, ששם החדירה לדג הייתה כביצה, שהתפתחה בדג ודינה כנוצרה בדג והיא מותרת.

כאמור, התולעת שאנו אסרנו נכנסת לדג עם האוכל ולכן היא נמצאת בבני המעיים לרוב, וגם עוברת לחלל הבטן, וגם עוברת לשאר הדג, וכמו שהארכנו בזה בתולעת שני חלק שני, ובשו"ת שש משזר חלק א.

אני מעריך שעיקר הספק שלכם הוא גם בגלל דמוי החרב שבפי הדג. אולם דעו לכם שבעולם הדגים קיימים דגים רבים שהלסת שלהם מתארכת, יש שרק לסת אחת מתארכת עליונה או תחתונה [כמו דג 'שמייגלה', או 'דג החרב'], ויש ששתי הלסתות מוארכות כמו הדג שלפניכם. המין חניתן/Garfish [Belone belone] יחד עם עוד ממשפחתו, הם בעלי קשקשים במינים מסויימים ובגיל מסוים מצויים קשקשים מרובים יותר או גדולים יותר, ולעיתים עם ההתבגרות משילים את הקשקשים [כמו דג החרב שהוא מין יחיד ויש לו בוודאות קשקשים בקטנותו, ובבגרותו הוא משיל אותם, והסרתי ממנו קשקשים רבים במדינות שונות בעולם]. וכל הדגים הלו כשרים. הקשקשים הרכים שמצאתם, דינם ככל קשקש ואין לצורה ולחוזק קשקש שום הגדרה בהלכה ואפילו הרכים ביתר שם קשקש עליה וכנפסק בשולחן ערוך.

הדגים חיים בלהקות, והם ניזונים מאצות וצמחי ים, פלנקטון, רכיכות וסרטנים, ומדגיגים קטנים, ולכן הם בנמצא יחד עם שלל דגים מסוגים שונים. וככל דגי הים, לעיתים יש נגיעות חיצונית, ולעיתים נגיעות פנימית תולעים, ציסטות בחללי הראש והגוף. ולכן הצורה הקלה לנקותו, זה להסיר את הראש את איברי הפנים להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב, ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, 'ציסטה' או 'כיסים' של טפיל בתוך חלל הבטן.

דג סלמון שמקורו מן הים אין עם כשרות ללא תולעים. גם אם תמצאו כזה עם כשרות, כאשר לצערי יש שנותנים כשרות על דג זה שמקורו מהים הפתוח למרות שבבשר הדג ממוצע של 80 תולעי אניסאקיס, ואי אפשר להוציאם באופן עצמאי אלא בטורח רב.

מכמה טעמים התשובה שאין לסמוך ואין לרכוש דג זה.

בדוגמא שציינת, אכן הם מקפידים לתת רק על סלמון מכלובים. ואין חשש לתולעי אניסאקיס.

בהצלחה

נכון לשנת תשפ"א כל דגי הסלמון שמקורם מנורבגיה ומשווקים בארץ מקורם מכלובים. וכן הוא ברוב המוחלט המשווק ומקורו מצ'ילה. להוציא אילתית כסופה 'Coho Salmon' שמקורו מן הים, והגם שהוא  מלא בתולעים בבשרו הוא משווק עם כשרות מהדרין. בנוסף יש שיווק מכלובים ממדינות דנמרק, קנדה ועוד כמה מדינות שהחלו בשיווק מגידול בכלובים, ויש לבדוק היטב בכיתוב, ועם המומחים לוודא שמקורם מן הכלובים.

א. גם לדעת הריב"ש מיעוט המצוי הוא קרוב למחצה כלומר מעל המחצית של רוב שזה מעל 25% ולא קרוב ל 50%.

ב. סלמון כל דג נגוע, זה 100 אחוז נגיעות.

ג. שאר סוגי דגים תלוי במיקום לעיתים כמעט הכל לעיתים הרוב, ובדרך כלל הרוב המוחלט או קרוב ל 100% נמצא בבטן הדג ובאיברים הפנימיים ולא בבשר.

ד. לאחר הסרת איברי הפנים וניקוי חלל המעיים, אם נותרו תולעים, אזי הם חודרים לבשר. ולאחר ההקפאה כשאנו מקבלים בארץ את הדגים ללא חלקי פנים, אז מצב הנגיעות בבשר יורד לכדי כ 18% אחוז [בבדיקות של אותם שנים].

ה. מנהג בתי הוראה להחמיר במיעוט המצוי בכמות ב 10%.

ו. למעשה יש שיטות דייג אחרות שרמת הנגיעות נקייה יותר או נגועה יותר, וללא מירוף של חיתוך וקושי הבדיקה לאחר שהכל זה רק מדרבנן שאין רוב נגוע, לא מצאנו ידים ורגלים להתיר. אך אכן בצירוף כל ההיתרים כתב ידידי השקדן הגרמ"מ קארפ לפחות לגבי ההרינג שיש מקום להתיר והסכים עמו מרן הגריש"א זצ"ל שהרוצים להתיר יש להם על מה לסמוך, אך חלילה לתת כשרות על זה.

ז. בשאר דגים כמו סלמון, סול מסין, מרלוזה מסין זהבנון ועוד, אין ההיתרים מתחילים שם כלל.

ח. כל ההרינג בארץ בכל ההכשרים איננו מטופל לענין אניסאקיס לצערי הרב.

ט. הרינג בכלובים מיותר מבחינת הדייגים, ואין צורך בזה, העלויות גידול גדולות, ומאידך יש בשפע ובלהקות בים, אז למה צריך זאת.

י. מי שלא נתקל בתולעים בהרינג, כי איננו יודע הבדיקה, ואכן בבשר ההרינג קשה הזיהוי יותר של האניסאקיס כמבואר בשש משזר שם. אולם ודאי שניכר לכל מי שמומחה בזה, ולכל אדם לאחר שמלמדים אותו מה ואיך לחפש.