שלום וברכה,
דג זה למרות שמו, המשווק ברשתות ובחנויות שבכשרות שלנו, מקורם בבריכות גידול מטופלות, וראשם כמו גופם נקי מטפילים. ואפשר לאוכלו.
אכן דגי סלמון למרום שהם מגידול מכלובים, ולכן מובטח נקיותם מתולעי אניסאקיס, בכל אופן כיון שהגם גדלים בכלובים שבתוך הים, הכינה החיצונית מצוייה על העור ובראש במקומות החבויים.
ועל כן על גבי העור לאחר הטיפול בחנות הדגים, להסרת הקשקשים והשטיפה החזקה הם אמורים לרדת. אולם בראש שיש מקומות חבויים, הן בזימים והן בתוך הפה, הראש אסור באכילה ללא שטיפה וניקוי.
בדרך כלל בכל חנות שיש תעודת כשרות של המכון, יש בצד הוראות ניקוי לראש דגי הסלמון, גם העסקים עצמם קיבלו הנחייה שלקוח המעוניין בראש הדג, יש לפותחו לרוחב ולהסיר את איברי הפנים, ועם מים בזרם חזק, ובסיוע שפשוף של קצות האצבעות לנקות את כל איזו פנים הראש, ואז הוא בחזקת נקי ומותר באכילה.
אולם כאמור דגי בריכות, כגון הדג ששאלתם, או שאר סוגים, כגון אמנון, בורי, לברק, ועוד. הם בחזקת נקיים לחלוטין הן הגוף והן הראש, ושנזכה להיות לראש ולא לזנב.

שנה טובה ומבורכת.

⇐ למידע נוסף – לחצו כאן

יש להשלים הבדיקה והניקוי בבית.
את בני המעיים, להסיר את הקרום השחור בפנים, ולנקות היטב את החללים.
ומבחוץ לראות שהכל תקין וללא סימני פציעה אדומים.
ואפשר לאכול.
יש שמחמירים להסיר החלק הדק שהיה עוטף את בני המעיים [ראה תוספת הסבר בספר תולעת שני חלק שני בערכו של דג זה]
בהצלחה

שלום וברכה,

כאשר קונים דג קרפיון מחנות דגים עם הכשר מהודר המקפיד על עניני תולעים. זה באופן אוטומטי כולל את הראש.

והסיבה, שהטפילים המצויים בראש שעליהם יש בדרך כלל לחשוש, הם מטופלים במסגרת הטיפולים השוטפים והבדיקות של הכשרות לאורך הגידול וקודם השיווק. וכאשר יש אישור לדג, זה כולל את הראש.

מאידך כאשר קונים ללא הכשר, אכן יש חשש גם בשאר חללי הראש, ויש להזהר.
ראו בתולעת שני חלק שני דגים או באתר של המכון הדרכה כיצד לבצע הנקיון.

חשוב להדגיש שכל האמור זה בדגי בריכות מטופלות, אולם דגים כדוגמת הסלמון שמגיעים מכלובים [לא מהים ששם הבעיות גדולות], כיון שקיימת כינה חיצונית על גבי העור, שיורד בגירוד או בשטיפה [כשזה לאחר הקפאה].
הראש, איננו נקי, כי טפיל הקפפודה שנמצא על העור נכנס לחללי הפה, ויש לנקותו בצורה מיוחדת [חיתוך לרוחב, הוצאת כל אברי הפנים שטיפה חזקה תוך כדי שפשוף של פנים הראש].
בהצלחה.

⇐ למידע נוסף – לחצו כאן

שלום וברכה,
אם הדג היה קפוא, אז הוא היה ללא קשקשים, כלומר עבר קשקוש, שזה מוריד בדרך כלל כל חשש להישארות הטפיל החיצוני.
אמנם במקום שאין קשקשים, נותר חשש, אולם בקפוא שהפשיר, ומסתמא שטפו אותו אותו בשטיפה רגילה. וטפיל כזה אין בו שום אחיזה בעור, אלא עקב ההקפאה נתפס לדג, כי הרי הוא כבר מת עקב ההקפאה, אז אין בו אחיזה, ומה שתפוס בין הקשקשים ירד עם הסרתם.

ולכן זה מותר באכילה.

באם המדובר בדג טרי, אז מבחינת החשש בין הקשקשים כאמור זה הוסר עם ההורדה שלהם בחנות. ומה שנותר על העור, למעשה יש כאן ספק, ואפשר לצרף את היתר הבישול, ועוד צדדים להתיר. אולם למעשה אם אינו אוכל אלא הדג ללא עור אפשר להתיר בשופי.

[ניתן לראות באתר הרחבה ומידע נוסף על דג הסלמון בערכו.]

חלילה לי מלאסור תולעים שבבשר הדגים, לאחר שהשו"ע פסק כמתירים כך הוא הדין. אנחנו אסרנו סוג תולעת אחת שנקראת אניסאקיס, שמקורה בוודאות מחוץ לדג, ונבלעת בדג בהיותה תולעת, והיא ממשיכה לגדול ולחיות כשהיא עוברת בין הדג הקטן לגדול, וממילא היא שרץ המים גמור, ומעולם לא הייתה מותרת, ובזה לא שייך מחלוקת הרמב"ם וסייעתו שאסרו גם בבשר הדגים ושאר ראשונים שהתירו ופסק כדעתם השו"ע, ששם החדירה לדג הייתה כביצה, שהתפתחה בדג ודינה כנוצרה בדג והיא מותרת.

כאמור, התולעת שאנו אסרנו נכנסת לדג עם האוכל ולכן היא נמצאת בבני המעיים לרוב, וגם עוברת לחלל הבטן, וגם עוברת לשאר הדג, וכמו שהארכנו בזה בתולעת שני חלק שני, ובשו"ת שש משזר חלק א.

אני מעריך שעיקר הספק שלכם הוא גם בגלל דמוי החרב שבפי הדג. אולם דעו לכם שבעולם הדגים קיימים דגים רבים שהלסת שלהם מתארכת, יש שרק לסת אחת מתארכת עליונה או תחתונה [כמו דג 'שמייגלה', או 'דג החרב'], ויש ששתי הלסתות מוארכות כמו הדג שלפניכם. המין חניתן/Garfish [Belone belone] יחד עם עוד ממשפחתו, הם בעלי קשקשים במינים מסויימים ובגיל מסוים מצויים קשקשים מרובים יותר או גדולים יותר, ולעיתים עם ההתבגרות משילים את הקשקשים [כמו דג החרב שהוא מין יחיד ויש לו בוודאות קשקשים בקטנותו, ובבגרותו הוא משיל אותם, והסרתי ממנו קשקשים רבים במדינות שונות בעולם]. וכל הדגים הלו כשרים. הקשקשים הרכים שמצאתם, דינם ככל קשקש ואין לצורה ולחוזק קשקש שום הגדרה בהלכה ואפילו הרכים ביתר שם קשקש עליה וכנפסק בשולחן ערוך.

הדגים חיים בלהקות, והם ניזונים מאצות וצמחי ים, פלנקטון, רכיכות וסרטנים, ומדגיגים קטנים, ולכן הם בנמצא יחד עם שלל דגים מסוגים שונים. וככל דגי הים, לעיתים יש נגיעות חיצונית, ולעיתים נגיעות פנימית תולעים, ציסטות בחללי הראש והגוף. ולכן הצורה הקלה לנקותו, זה להסיר את הראש את איברי הפנים להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב, ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, 'ציסטה' או 'כיסים' של טפיל בתוך חלל הבטן.

דג סלמון שמקורו מן הים אין עם כשרות ללא תולעים. גם אם תמצאו כזה עם כשרות, כאשר לצערי יש שנותנים כשרות על דג זה שמקורו מהים הפתוח למרות שבבשר הדג ממוצע של 80 תולעי אניסאקיס, ואי אפשר להוציאם באופן עצמאי אלא בטורח רב.

מכמה טעמים התשובה שאין לסמוך ואין לרכוש דג זה.

אני יכול להעיד על מה שאני בודק ואני רואה. מרוקו נבדק שוטף ונמצא נקי. תוניס לא נבדק מעולם ואינני יכול להעיד.

א. גם לדעת הריב"ש מיעוט המצוי הוא קרוב למחצה כלומר מעל המחצית של רוב שזה מעל 25% ולא קרוב ל 50%.

ב. סלמון כל דג נגוע, זה 100 אחוז נגיעות.

ג. שאר סוגי דגים תלוי במיקום לעיתים כמעט הכל לעיתים הרוב, ובדרך כלל הרוב המוחלט או קרוב ל 100% נמצא בבטן הדג ובאיברים הפנימיים ולא בבשר.

ד. לאחר הסרת איברי הפנים וניקוי חלל המעיים, אם נותרו תולעים, אזי הם חודרים לבשר. ולאחר ההקפאה כשאנו מקבלים בארץ את הדגים ללא חלקי פנים, אז מצב הנגיעות בבשר יורד לכדי כ 18% אחוז [בבדיקות של אותם שנים].

ה. מנהג בתי הוראה להחמיר במיעוט המצוי בכמות ב 10%.

ו. למעשה יש שיטות דייג אחרות שרמת הנגיעות נקייה יותר או נגועה יותר, וללא מירוף של חיתוך וקושי הבדיקה לאחר שהכל זה רק מדרבנן שאין רוב נגוע, לא מצאנו ידים ורגלים להתיר. אך אכן בצירוף כל ההיתרים כתב ידידי השקדן הגרמ"מ קארפ לפחות לגבי ההרינג שיש מקום להתיר והסכים עמו מרן הגריש"א זצ"ל שהרוצים להתיר יש להם על מה לסמוך, אך חלילה לתת כשרות על זה.

ז. בשאר דגים כמו סלמון, סול מסין, מרלוזה מסין זהבנון ועוד, אין ההיתרים מתחילים שם כלל.

ח. כל ההרינג בארץ בכל ההכשרים איננו מטופל לענין אניסאקיס לצערי הרב.

ט. הרינג בכלובים מיותר מבחינת הדייגים, ואין צורך בזה, העלויות גידול גדולות, ומאידך יש בשפע ובלהקות בים, אז למה צריך זאת.

י. מי שלא נתקל בתולעים בהרינג, כי איננו יודע הבדיקה, ואכן בבשר ההרינג קשה הזיהוי יותר של האניסאקיס כמבואר בשש משזר שם. אולם ודאי שניכר לכל מי שמומחה בזה, ולכל אדם לאחר שמלמדים אותו מה ואיך לחפש.

דגי הרינג, כל המיובאים לארץ עם עור כולל הפילה וק"ו השלימים, נגועים בתולעי אניסאקיס.

גם לאחר העיבוד נותרים תולעים, אולם בכהאי גוונא, יש מקום לומר ס"ס כדי להתיר, וכאן שאין זה אלא חובת בדיקה דרבנן שאין זה רוב נגוע, וכיון שהבדיקה קשה מאד, הרוצה לסמוך להתיר באכילה יש לו על מה לסמוך, כך הורה מרן הגריש"א זצ"ל רק שהדגיש לא לתת על זה כשרות למהדרין.

בפועל הכשרות על הרינג, כוללת את האמור לעיל ואין נקי מתולעים.

אולם אותם חתיכות דג המיובאות כפילה ללא עור, הנעשה במכונה אוטומטית מייד לאחר הדייג כשהדגים טריים, הבשר בחזקת נקי מתולעים, ופילה מטיאס בשמן או פרוסות הרינג כבוש שיעשו מהם יהיו מותרים וכשרים לכתחילה ובחזקת נקיים.

עדיין אין כשרויות שמחייבות להביא רק במצב כזה, ולכן כל ההרינג עדיין בחשש נגיעות, והיתר אכילה בו מצוי בהצטרף ההיתר המבואר לעיל.

בברכה