טו בשבט הוא ראש השנה לאילן, והשלב הוא שליש בישול.
בלימון יש החוששים לדמותו לאתרוג שהולכים בו אחר לקיטה.
ולכן, נהוג עד סביבות תקופה זו להפריש את שני המעשרות בלשון תנאי: אם צריך מעשר עני ואם צריך וכו'.
הגם שהנטייה שבימים האלו הלימון הגיע לשליש בישול לאחר טו בשבט ויש להפריש ממנו רק מעשר עני בלבד.
אולם כאמור אם אתה חושש או יודע שהגיע לשליש בישולו קודם טו בשבט, וקטפת רק כעת המנהג להפריש את שני המעשרות מספק ובלשון תנאי

נענע היא ירק, ויש להרחיק בזמן השתילה ביניהם טפח וחצי, ואם עולה מאליו, לעקור את היוצא.
אם תוכל לשים תוחם ביניהם כמו גדר גובה עשרה טפחים או חריץ עמוק גובה עשרה טפחים גם פתרון.
או באמת להעביר הירקות האחרים.

שלום וברכה,

1. בלי להכנס לדיון ההלכתי חשוב לידע כי אכן ורדים הם מורכבים, אולם זה רק על בני מינם בלבד.
2. יש להתייעץ עם מומחה, לעיתים אכן עץ יכול שלא להניב פירות מכמה טעמים. ולעיתים בתיקון או בטיפול נכון יכול לתת פירות.
3. אם אכן העץ איננו נותן פרי יהיה מותר לעוקרו. אולם נכון וצריך שאלת חכם וזהירות בהכרעה קודם עקירת עצים.

כבקשתך אסביר קצת בהרחבה, על ענים הבדיקה והשטיפה בשבת ועיקרי הדברים מתוך ספרי תולעת שני כרך א.

הנה לבדוק את התוצרת בשבת אין בזה  כל איסור, ופשוט. וכ"כ בשש"כ ח"א  (פ"ג סעי' לו) , ומנוחת אהבה ח"ב  (פ"ז סכ"ה) . ואף מותר לחפש אחרי החרקים וגם הקטנים ביותר. ואם מצא תולעת גדולה, כיון שאינה מעורבת אלא מונחת על המאכל אין כאן איסור בורר, וכ"כ בשש"כ שם ובמנוח"א שם. אלא שהוא כתב שמחמת החוששים למוקצה יטול עם קצת מן העלה, הגם שהעיקר להלכה שאין בזה משום טלטול מוקצה, וכיון שאין בזה גם משום בורר מותר להוציאו כמות שהוא מעל גבי העלה. ועיקר הדין נתבאר בתשובה למהרי"ט צהלון  (סי' רג)  שזבוב שנפל לתוך כוס כיון שעומד בעצמו אין כאן איסור ברירה, ומרן הרחיד"א בברכ"י  (או"ח סי' שי"ט אות ה)  קילס לדברי המהריט"ץ, וכתב שכן המנהג [ואמנם יש חולקים בזה לענין ברירה בלח. אך מ"מ ע"ג ירק שאינו מעורב כלל אלא מונח, אין כאן איסור בורר, ודלא כמי שראיתי שעירב הדברים]. ומשום מוקצה גם אין בזה דהוי כדין גרף של רעי, וכ"כ מרן החזו"א או"ח  (סי' מז ס"ק טו)  שמותר להסיר זבוב ואין כאן משום טלטול מוקצה,  וכ"ש היכי דמאיס וכן עיקר. אלא שכל זה איירי בחרק גדול שבולט על העלה, אך חרקים קטנים שדבוקים ע"ג העלים, יש בהסרתם משום ברירה, ולכן יסיר אותם עם העלה הנגוע. וכ"פ בשש"כ שם.

ולהדיח או לשטוף תחת ברז מים, מותר, ועיקר ההיתר הוא כיון שהדחה נחשבת  כדרך אכילה ולא דרך ברירה, ודין זה  נתבאר באריכות בספרי רבותינו האחרונים. ועיקר הנידון נלמד מהנפסק בשו"ע  (שיט סעי' ח) , שאין שורין הכרשינין ולא שפין ביד דהוי כבורר, ובמשנ"ב  (ס"ק כט)  ובביאה"ל יצא לדון שמשום זה אסור להדיח פירות וירקות בשבת. אולם בספר לוית חן למרן הראש"ל הגרע"י זצוק"ל  (סי' שיט אות נב)  האריך להוכיח שהעיקר להלכה שמותר לכתחילה להדיח פירות וירקות לשוטפם מהלכלוך כדי לאוכלם לאלתר, ורק להשרות בכלי של מים על מנת שהעפר ירד למטה בכה"ג אסור משום בורר, וזהו דין דכרשינין. עי"ש. וכן הוכיח בארוכה בספר מנוחת אהבה ח"ב  (פ"ז סעי' כ) . וראה עוד מש"כ להתיר בספר אגרות משה חאו"ח  (סי' קכה) . וע"ע בשו"ת שבט הלוי  (חאו"ח סו"ס נב)  שאם יש עליהם פסולת יש להחמיר ורק לנקיותא מותר. וכ"כ להתיר בספר קצות השלחן  (ח"ה קכה, בדי השלחן אות טז) . וראה עוד מאמר מרן הראש"ל הגרע"י זצוק"ל בירחון אור תורה  (חשון תשמ"ב) , שחזר וחיזק את ההיתר והוסיף, שאף ענבים שאינו יכול לשוטפם ביד מותר ליתנם לכלי לשוטפם כדי לאכול לאלתר. וראה עוד מש"כ הגר"ע אויערבך שליט"א במאמר שפירסם בגליון 'מרכז ההוראה'  (גליון ח חשון תשע"ח)  מה שהביא משמיה דמו"א הגרשז"א זצ"ל וממו"ח הגריש"א זצ"ל, ומה שכתב הלכה למעשה באופנים השונים, יעוי"ש

לנער את הירק בשבת, גם מותר, כל  שאוחז בידו את האוכל ומסלק את  הפסולת, וכדרך שהתירו בגרעיני הפירות כגון באבטיח וכיו"ב, וכמ"ש בבא"ח שנה ב'  (פרשת בשלח אות ז)  וכ"כ במנוחת אהבה ח"ב  (פ"ז הערה 62) , ועי' עוד בילקו"י  (סי' שיט סעי' סג ובהערה שם) . אלא שהניעור יכול להועיל רק במקרים מסוימים מאד וראה לקמן בכרך ג. אמנם היכא שזה מועיל, יהיה מותר ולאחר הניעור מותר לשטוף תחת הברז להסיר הלכלוך כגון חרקים מתים.

אמנם להשרות במים כדי שהחרקים יצופו אסור דהוי"ל מעשה ברירה, אלא כפי שכתבתם יש מקום לדון לגבי השרייה ראשית באופן כללי, לענין נטילת נשמה, הרי פשיטא שאם יש ודאי חרקים חיים שימותו לאחר ההשרייה, שהוא עובר משום נטילת נשמה בשבת. אולם כל זה אם ברור לנו שיש חרקים חיים, אולם אם לא ראינו חרקים, אם כן יתכן שהירק נקי מחרקים, ואת"ל שהוא נגוע, שמא החרקים כבר מתים מחמת הריסוסים בשדה, וגם אם תאמר שיש חרקים חיים, אין וודאות שהם ימותו [שהרי הם לא מתים מיד, וכיון שישפוך אח"כ את המים יתכן שהחרקים יוסיפו לחיות], ואף אם הם ימותו הרי אין כוונתו להורגם אלא להסירם מעל העלה, וא"כ אין זה פסיק רישא והוא גם דבר שאינו מתכוין, ומותר. אמנם ראיתי בשש"כ  (שם בסוף הסעיף)  שכתב בפשיטות לאיסור. אלא שברור שדבריו הם בירקות עלים רגילים, שהחרקים מצויים בהם ביותר, ואין ספק שיש בהם חרקים, אבל בירקות עלים הגדלים בחממות תחת פיקוח והם בחזקת נקיים מחרקים, לא יהיה אלא ספק, ולכאורה יש להתיר. ולכן כל שעשה פעולה להוריד את החרקים, כגון אם ניער את עלי הכוסברה באופן ובצורה המועילה להסרת חרקים, ושוב רוצה לשטוף במים אף עם חומר, לכאורה יש מקום לדון ולהתיר.

כמבואר לעיל, אין כאן כל חשש של  נטילת נשמה וק"ו בירקות שהם בחזקת  נקיים מחרקים, ואין צריך לחשוש למיעוט שאינו מצוי, ולכן מותר לכתחילה להשרות ירקות אלו במים אף עם חומר. וכידוע מסיבות בריאותיות ראוי תמיד להשרות ירקות ופירות קודם אכילתם, ובפרט ירקות שמרוססים הרבה, כגון תות שדה וירקות עלים וכיו"ב, ובמים לבד אין התועלת מרובה, ולכן קיימים חומרים מיוחדים שמועילים לשטיפת הירקות כגון 'סטרילי' וכיו"ב. ולכן להלכה – אף בשבת, הרוצה לאכול מירקות אלו מותר לו להשרות אותם בחומר ואין כאן כל חשש של ברירה, כיון שאינו מפריד משהו ממשי מהפרי, ואף דרך אכילתו היא בכך. ואין לחשוש שמא יש מעט חרקים והם יצופו, כיון שאין כוונתו לחרקים ומבחינה הלכתית כיון שאין בהם מיעוט המצוי אינם חייבים בבדיקה, ועיקר ההשריה היא לנקיותא בעלמא. וראה עוד במאמר הנז' בגליון 'מרכז ההוראה' סוף אות ב.

אלא שכל זה באופן שאכן אין לחשוש אלא למיעוט, אולם בירקות רגילים, או אף בחברות מגידול מיוחד, שהפיקוח עליהם לא כראוי, ונמצאו שם חרקים רבים, ועוד יותר יש לומר שכך הוא המצב היום ברוב ככל החברות, לאחר התרבות המודעות על עניני שאריות חומרי הדברה, הוראות הרבנות היא שבירקות שאינם מסובכים לשטיפה כגון חסה וכיו"ב, מתירים הימצאות חרקים היורדים בשטיפה עד כמות מוגבלת לכל יחידת ירק. אולם דא עקא, שעקב הריסוס שהוא שומני, החרקים 'נתפסים' בירק, וזקוקים לחומר דטג'רנטי שיסייע להם להשתחרר מהירק. אם כן במצב כזה, בכל החרקים שמתירים בהם הימצאות חרקים היורדים בשטיפה, וכגון חסה ועוד, בכה"ג הנסיון מלמד ובפרט בחילופי העונות, כגון בתקופת הפסח, שמצויים חרקים, וחייבת עקרת הבין מעיקר הדין להשלים הנקיון בבית הפרטי שלה, ואם כן חזרנו לאיסור ההשרייה של הירקות. ולכן הנכון להכין הכל מערב שבת ולא להזדקק לזה בשבת. אולם שטיפה רגילה לנקיותא ובדיקה ויזואלית בעין מותר לכתחילה גם בשבת וכמבואר לעיל.

אינני מכיר בהלכה הגדרה של פרח. גם פריחה בזיתים, הגם שאיננה בולטת כלל, כי שהיא נפתחה חשיבא פריחה, וכן כיוצא בזה. ולכן כל שיש פרחים על העץ, נחשב כפרחים המלבלבים ואפשר לברך עליהם ברכת האילנות. כ"נ פשוט לענ"ד

אם בוודאות כבר איננו נותן פירות כלל, מותר להוריד את העץ, ואין בזה כלל איסור של כריתת עץ מאכל. כיון שאיננו מאכל יותר.

הגם ששיעור מיעוט המצוי לדעת הריב"ש הוא אכן בשיעור מעל 25% כפי שביארתי בספר. אולם מנהג בתי ההוראה לחוש ל 10%.

ובכל גוונא בדיעבד אכן יש לצרף כמה נתונים, ואכן כמו שכתבת יש לחלק בין המינים ובין הזמנים וכמבואר בספר שם, ועוד שברוב הבצלים רוב הגלדים סגורים, כך שתמיד בדיעבד לאחר הנקיון ההגייני הראשוני של הורדה ושטיפה, בדיעבד כשהנך מתארח ומגישים לך תבשילים שיש בהם בצל, מותר באכילה.

הנכון לבחור את הבצלים שסגורים לחלוטין, ואז הורדה של עלים חיצוניים ושטיפה חיצונית וזה מספיק.

יש להפריד בין העלים לגבעולים ולפרי, את הפרי יש לבדוק ויזואלית שאין בו סימני כירסום, ולאחר מיכן לשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף הפרי ביד.

את העלים לאחר הפרדתם יש לקחת כמות מועטה של עלים ולהשרותם במים עם חומר השריה למשך כ-5 דקות, לשוטפם היטב תחת זרם מים חזק. ולאחר מיכן לקחת כל עלה ולהתבונן מול מקור אור, לראות שלא נותרו חרקים ושאין סימנים של מנהרות על גבי העלים שנוצרו על ידי הזחל של זבוב המנהרות. במידה ונמצא עלה נגוע יש להסירו.

בדיקה זו קשה, ויש לעשותה במתינות רבה.

ככלל עץ יכול לשהות בעציץ למשך תקופה, ושוב להעבירו לאדמה, וימשיך שנות הערלה מהעציץ.

אולם יש לכך הרבה תנאים, הן בסוג העציץ, והן בקוטר הנקב בתחתית, והן שהגוש ישאר בשלימותו וכו'.

אחד הדברים המצויים במשתלות זה המעבר בין העציצים והמיקומים, שיכול לשנות הסטטוס מדרבנן לדאורייתא, ולהיפך.

ולכן משתלה חייבת שתהיה תחת כשרות על מנת שבוודאי לא יצטרכו למנות שנות ערלה מחדש.

לגבי ההובלה רצוי למצוא פתרונות, אולם למעשה בניתוק לזמן לצורך ההובלה, אין לחייב מנין שנות ערלה מחדש.

בקניה ללא כשרות, גם בנתונים שציינת, לכאורה לחומרא יש למנות שנות ערלה מחדש, ולכן בשנה הרביעית מהנטיעה בשטח גם נפריש תרו"מ וגם נחלל את קדושת הרבעי ואת שניהם ללא ברכה לחומרא.

בהצלחה

שלום וברכה

ראשית יש לידע שעל מנת שהמעשר ייחשב מתוקן מחמת התרומ"ע הגדולה שהוצאת, צריך לומר שיש ברירה [בזה"ז שתרו"מ דרבנן] שאז נאמר שתרומת המעשר הוא נלקח מחלק העשירית שהוא מעשר ראשון. אבל בלא"ה אם אין ברירה א"כ יתכן שלקחת את כל ה10% של תרומת מעשר לא מחלק המעשר ראשון אלא מהתוספת. ולא תיקנת כלל.

אולם בפועל גם אם יש ברירה, עדיין לפניך שתי בעיות גדולות:

א. בפועל לא נתת רק ללוי תוספת, אלא גם נתת לפי הכמות הגדולה גם את התרומת מעשר. ואם כן מעשיך הוכיחו שחשבת שבגלל רצונך הטוב, אתה נותן יותר למעשר ראשון, אם כן, כן התכוונת שהכל יהיה מעשר ראשון ולכן נתת תרומת מעשר יותר, וכאן אם כן הבעיה, שחלק התוספת לא מתוקן למעשר ראשון.

ב. בכל מצב גם אם הכוונה הייתה רק לעשירית ממש, והשאר מתנה אולם כללת את זה עם המעשר ראשון, ואם כן מעשרותיך מקולקלים כיון שלא הפרשת מהם המעשר הנוסף [שני או עני] על החלק הנוסף. וזה חלק מהקלקול של 'מרבה במעשרות' והלוי אכל פירות הטבולים למעשר שני [מעורב עם חולין].

ולעולם צריך לדעת שכל שינוי בתרומות ומעשרות צריך הרבה יישוב הדעת לגביו.