בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס' כלים: 'ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות'. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב"ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו"ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב"א.

דעת הרמב"ם "בזרע בארץ" ואמנם השפ"א דקדק שבהכרח זה רק בארץ ולא כולל עשאי"נ. אולם הדבר פלא שהרי הרמב"ם ס"ל שנוהג בחו"ל מדאורייתא, ומה שייך אם כן לתלות דין זה בעציץ, וכבר כתב כן הגאון בעל שו"ת דובב מישרים ח"א סי‘ ק"י, שלהסוברים שגם בחו"ל נוהג אז ודאי שנוהג גם בעש"נ. וכך העיקר להלכה ובפרט שאנו עוסקים כאן באיסור תורה. ומה שרצה לצרף מהחזו"א צ"ע, הרי גם לפי הבנתך בחזו"א שזה כחו"ל, מכל מקום אין הכוונה חו"ל ממש, שאם כן היה צריך להיות פטור מתרו"מ, ובפועל אין הדין כך אלא חייב בתרו"מ מדרבנן וכפי שפסק הרמב"ם. ומוכרח שמ"מ מדרבנן זה נשאר כדין ארץ ישראל, לחייב בתרו"מ וה"ה בשאר מצוות וק"ו במה שנוהג גם בחו"ל מן התורה. כך נראה כעת מקופיא בלא לעי‘ במקורות שציינת בפנים.