שאלת חכם חצי תשובה, כאשר תעי' בגמ' בראש השנה שציינת, תמצא שהביאו גם הפסוק מקצה שלש שנים, ואכן כל שלש שנים, זה אותו מעשר שהוא יחידי כמבואר בגמ' שם. וראה במפרשי התורה על הפסוק הזה (דברים יד, כח) מקצה שלש שנים, ראה באבן עזרא שם, וברשב"ם ועוד. ובפסוק השני המובא שם והוא מפרשת כי תכלה המופיע בפרשת כי תבוא, גם הוא מעשר תבואתך, כפי הפסוק בפרשת של מקצה שלש שנים, שגם הוא בלשון מעשר תבואתך, ושניהם מדברים על המעשר הבודד שיש כל שלש שנים. וראה בפירוש הרא"ם על הפס' בפרשת כי תבוא (פס' יב) שביאר: אבל בשנה השלישית, מפריש מעשר ראשון ומעשר עני במקום מעשר שני, וכן בזה הסדר בשלש שנים השניות של שמטה, שבשנה הרביעית, מפריש מעשר ראשון ומעשר שני, וכן בחמישית, ובששית מפריש מעשר ראשון ומעשר עני, במקום מעשר שני. אי נמי שלישית דהכא, לאו בשלישית דשמטה קמיירי, אלא בשלישית של שלש שנים הראשונות של שמטה, ובשלישית של שלש שנים הבאות אחריהן, שהן השלש שנים השניות של שמטה, שהן נוהגין במנהג השלש שנים הראשונות במעשרותיהן. ע"כ. כלומר הכתוב כאן שלישית הכוונה למקצה כל שלש שנים שהם שלישית ושישית. ועוד יש להאריך, אולם אלו עיקרי הדברים.

אם אתה מפריש מכמה מינים, אתה בוודאי צריך לחתוך מכל מין ומין – כלומר: מפלפל לבד, מעגבנייה לבד, ממלפפון לבד.

ואתה צריך לקחת כלומר לחתוך מכל מין חתיכה, שהסך הכול שלו הוא קצת יותר מאחוז מכלל הפירות. כלומר: אם יש לי כעת, קילו עגבניות – אז אתה צריך לקחת 11 גרם או 12 גרם, מכל מין ומין.

הם לא צריכים להיות כולם בקערה אחת; מה שחשוב זה שה-11 גרם יהיו סמוכים לקילו. אבל לא קשור מין אחד למין השני.

בתום ההכנה אתה מפריש תרומות ומעשרות.

מצפה רמון נחשבת כחלק מארץ ישראל גם לעניין תרומות ומעשרות.

על כן תוצרת ענבים הגדלה באזור זה חייבת בתרומות ומעשרות בברכה ככל תוצרת ארץ ישראל.

שלום וברכה,
הפרי שקטפת זה גמר מלאכתו, וגם אם גדל מחוץ לחצר אלא במקום שאינו משתמר והכנסת לבית נאסר גם באכילת עראי.
קל וחומר אם גדל בחצר הבית המשתמרת, ברגע שקטפת פרי גדול שהדרך לחלק לפלחים כגון מנגו נאסר גם בלא כניסה לבית באכילה. וק"ן אם הכנסת לבית.

גם הפרי שלא בשל, ועתיד להתבשל בבית בהמשך, דינו שווה לאמור לעיל, וחייבים להפריש ממנו תרו"מ. ועצם הקטיף הוא גמר המלאכה, ודומה לאבוקדו או בננה שעתידים להמשיך ולהתרכך בבית, שדינם כפרי שנגמר המלאכה בקטיף שלהם.

בהצלחה

יש להפריש תרומות ומעשרות בברכה.

תוצרת שגדלה אצל נכרים ונקטפה על ידי נכרים, פטורה מהפרשת תרומות ומעשרות.

מדובר בשיבולים הנמכרים כשהם מלאים עם גרעיני החיטים, כלומר קודם גמר מלאכה. אם כן טרם חל עליהם דין טבל עד כדי שאף מותרים באכילת עראי. ומותר להפקיע מהם חובת תרו"מ כגון על ידי הפקר וכיו"ב כמבואר בקצירת השדה (כרך א פ"ט). ולכן אין צריך להפריש מהם תרו"מ.

וכמדומני שגם מרססים עליהם בשביל שיעמדו ימים, ומפני הצבע הם אינם עומדים יותר לאכילת אדם. הגם שאוכל רגיל, אם החליט אדם להעמידו לנוי, בטלה דעתו, וכמש"כ בקצירה השדה בפ"ג סעי' ד. אולם כאן יש צדדים נוספים לאחר שייחד אותו על ידי מעשה לא למאכל אדם [ראה כעי"ז מה שהארכנו בדין כופת שאור שייחדה לישיבה, בשש משזר ח"ב או"ח סי' יא. ודוק לנידו"ד ובמקו"א כתבתי גם לדון על חיטים אלו לגבי פסח].

כל דבר שאין מטרתו למאכל אדם פטור מתרומות ומעשרות. אף אם מיועדים למאכל בהמה, לריח, לסיכת גוף האדם, לנוי, להדלקה, לזרעים, לצבע או לרפואה, ואחת הדוגמאות היא צמח האלוורה – ולכן הם פטורים מתרו"מ אף אם אוכל מהם. מבואר בספר שלי קצירת השדה כרך א פרק ג.

אינך צריך ממש לחתוך חתיכה ולייחד אותה לתרומה גדולה, כיון שאכן בנוסח אתה מגדיר זאת היטב, הן בניסוח הפתיחה של 'אחד ממאה שמונח בצד יישאר טבל' והן בהמשך שאתה אומר שכל היותר מאחד ממאה יהיה תרומה גדולה. זה גם מסייע לך שאינך צריך לבודד את תרומת המעשר בדיוק כפי הנדרש, כיון שכל היותר נעשה תרומה גדולה, והמדויק יהיה חלק מהמעשר ראשון, שבהמשך יהיה תרומת מעשר. לעיתים נדירות ראוי לבודד את התרומה גדולה, כפי שאנו עושים לעיתים ביין, על מנת שיהיה מן המוקף כוס ליד כל מיכל וכיו"ב דוגמאות נדירות יותר.