אשקלון מעורבת משני רמות של ארץ ישראל, ורובה של אשקלון שאיננה על הים, היא מכיבוש ארץ ישראל ואשקלון שעל הים, באיזור תל אשקלון בעיקר שם זה עולי מצרים, ותראה במפה ותבין טוב יותר. ובכל מצב מפרישים.

כלל נקוט בידך, לאותם הסוברים שהקו הדרומי של ארץ ישראל הוא יותר עליון מן המקובל, הם הולכים עם קו של נחל צין היוצא מקצה ים המלח, וממשיך ומתעקל לצד הדרומי מערבי של ארץ ישראל. מעל הקו ניתן לראות את שדה בוקר, ואת תצפית עין עבדת. אולם מתחת נחל צין, נמצא גן לאומי עין עבדת. אולם זאת יש לדעת שהעיקר להלכה הוא שהקו של ארץ ישראל בחלק הדרומי איננו נחל צין, והארכתי באריכות בספר גבולות השדה להסביר ולהוכיח זאת, יעוי"ש.

. הערבה, בפועל מחולקת לשלושה, הצפונית, הדרומית והמזרחית,

הערבה צפונית – נחלקו בה הפוסקים ויש רבים שמחשיבים אותה כארץ ישראל, וכן אני העני סובר בספרי גבולות השדה שזה מארץ ישראל בוודאי.

הערבה הדרומית – אני הקטן סובר מפארן ומטה, ויש אחרים הסוברים מיהל ומטה. [ענין המעלה ה 30 גם אם סוברים שזה רלוונטי גם לגבולות, אין המדובר בדיוק בקו ה 30 שאין לו משמעות, אלא גם מעט מעליו עדיין הוא 30, וכמו שמוכח מן הצפון שהרמב"ם קורא 35 ובפועל מציין את הנקודה ב – 35.10]. למעשה, באזור זה של הערבה הדרומית רבו הפוסקים שאין בזה קדושת ארץ ישראל, הגם שיש מן המיעוט שכתבו שעד עקבה שבירדן עדיין זה ארץ ישראל, אולם למעשה אין המנהג כדעתם.

הערבה המזרחית – היא הערבה בחלק המזרחי לנחל הערבה, ונמצא בצידו הדרומי והמזרחי של ים המלח, ודינו כחו"ל ממש, וכן כתב מן הראשונים רבינו המהר"י קרא [חבירו של הרשב"ם ז"ל] שדרום ים המלח [ובוודאי המזרחית לו] הוא ארץ העמים. וכ"כ הגר"א ועוד. וכן ציירו כמעט כל הפוסקים שארץ ישראל נמצא מהפינה המערבית של לשון ים המלח, ולכן כך העיקר לדינא, הגם שמפורסם ממרן הגריש"א זצ"ל שהסתפק בזה, אולם לענ"ד לאחר שמצאנו לחד מן קמאי שכתב להדיא לא כך, כן העיקר להלכה וכדעת רוב הפוסקים.

למעשה כל המיובא מן הערבה כמעט יש בו מחלוקות בפועל, כאשר לדידן, המגיע מן המזרחי ודאי חו"ל, וכן מפארן מטה ודאי חו"ל, ובשאר חלקי הערבה [הצפונית] הגם שלדידי נכבש על ידי עולי בבל וזה בכלל ארץ ישראל, עדיין יש לזכור את הדיעות החולקות בזה.

1. למיטב ידיעתי לא קיים ייצוא של פלפלים מן הנכרי לחו"ל.
2. הגם שקדושת שביעית מתחילה מיד בתחילת שמיטה בפלפלים, מכל מקום עדיין מותר באכילה. אולם איסור ספיחים [שגם אסור באכילה] מתחיל בשבוע השני של חודש טבת, ועל זה יש להוסיף את זמן ההובלה, אלא שבפלפל כ 90% זה הובלה אווירית במטוסים, והזמן הוא קצר ביותר.
3. גם כאשר הגיע זמן ספיחין, עדיין הרבה קוטפים מהפלפל שנזרע קודם שמיטה וממשיך לתת, ונוסף ספק זה גם על שאר ספיקות הנז' מהערבה, וברור שכל הספק הוא בגזירה דרבנן של ספיחים, וקיי"ל בזה שבספיחין ספיקא לקולא. וביארתי הדין בכמה מקומות בספרי שביתת השדה [כגון דברי המראה"פ על ירושלמי בערלה פ"א ה"ב. וכן לגבי ספיחין בבהמה ועוד], ובוודאי בכה"ג שיש כמה ספיקות.

בברכה, שניאור ז. רווח

שלום וברכה,

מכתש רמון הנמצא ליד מצפה רמון, לדעת תבואות הארץ והדרך אמונה שהגבול הדרומי הוא נחל צין, הרי שמיקומים אלו נמצאים דרומית לנחל צין ודינם כדין חו"ל.

אולם לדעת רבינו הרמב"ם, וכפי שהארכתי בספרי גבולות השדה, מקום זה הוא מכיבוש עולי בבל, ודינו כארץ ישראל לכל דבר וענין, וכך הוכחתי בעניותי מכמה ראשונים ואחרונים, וממילא זה ודאי ארץ ישראל.

יבול חו"ל

לדעתי זה עולי בבל

זה שייך לעבר הירדן המזרחי וזה ככל דיני עבר הירדן, ונוהג בזה כל דיני השמיטה להוציא ספיחין, כדין עולי מצרים.

דעת הרמב"ם שבית שאן פטורה לגמרי מתרו"מ אפי' בדגן וכו'. ובשאר מקומות של עו"מ חייבים מדרבנן בהכל גם בירקות. ודעת הראב"ד וכך סובר הכפתור ופרח (בפ"ה) שבית שאן פטרוה רק בירק ואילן ולא מדגן ותירוש ויצהר. ומכל מקום הנכון הוא מחמת הספיקות במיקומים [לפי מספר תגליות, שבית שאן העתיקה איננה גבולות העיר של היום], להפריש מכל סוגי הגידולים, בבית שאן תרומות ומעשרות, אולם ללא ברכה.

ולגבי הענין של "לא נכבש על ידי עולי בבל", זה לא רלוונטי, כיון שמה שנכבש רק על ידי עולי מצרים ולא על ידי עולי בבל חייב מדרבנן בהפרשת תרומות ומעשרות.

מפריש תרומות ומעשרות בברכה, ובלא חשש כלל. אגב לדידי ס"ל ששדרות נכבשה על ידי עולי בבל בלא ספק כלל, וכמבואר בכמה תשובות שכתבתי אודות עיר זו.

הערבה איננה חלק אחד, וכל אשר מזרחית לנחל הערבה אין קדושת שביעית נוהגת ביבולים הגדלים שם, וכן אין קדושת שביעית בגדל מתחת לנחל פארן ודרומה. אולם שאר חלקי הערבה נכבשו גם על ידי עולי בבל, וכולל את עין יהב, צופר ועוד, וכל זה כמופיע במפה ששירטטנו בס"ד, וניתן להשיגה במשרדי המכון ובספר החדש שזה עתה יצא לאור גבולות השדה. הטלפון של המשרד: 039030580

א. שלמה לא המשיך את כיבוש עולי מצרים מנא לך דבר זה.
ב. מחילה כל הפסוקים שאתה מצטט זה על גבולות ההבטחה ולא על גבולות עולי מצרים ואתה מערבב ביניהם.
ג. אילת להלכה דינה כחו"ל לגבי כל המצוות התלויות בארץ, וכן לשאר דינים כנלענ"ד ברור.
ד. היריעה כאן קצרה לשוב ולשוב על אותם דברים, אלא בתמצית בלבד

א. גם אם שלמה המלך כבש את אילת, עדיין עולי מצרים לא כבשוה, ומה זה מעלה או מוריד?
ב. ארצות הסמוכות, אין לנו להוסיף מדעתינו וכשם שאדום אינו בכלל זה [ראה רדב"ז על הר"מ בריש הל‘ תרומות].
ג. למעשה בימינו גם בארצות הסמוכות נהגו הלכה למעשה להקל וכבר נהגו כך מדורות קדמונים, ועי‘ במהר"י קורקוס (הלכות בכורים פ"ה ה"ז). ועי‘ ברדב"ז ח"ב (סי‘ תרנט), דהאידנא לא נהגו להפריש תרומות ומעשרות אפילו במקומות הסמוכות לארץ ישראל, סוריא ודמשק ומצרים, ולא חזינן דמחו בהו. ע"ש. וכ"כ בספר כסא אליהו (סק"א) כתב שכן עמא דבר בכל ארץ מצרים וגלילותיה שלא להפריש תרומות ומעשרות. ע"ש. וכן כתב בספר נהר מצרים (הלכות חלה אות ו). והגם שהלכה למעשה כתב גאון עוזינו מרן הראש"ל בספרו החדש חזו"ע על תרו"מ [סוף אות י], שלמעשה ראוי כן להחמיר במקומות הסמוכים, עי"ש ודוק היטב. מ"מ הבו דלא לוסיף עליה ובמקומות שלא גזרו חכמים כגון אדום אין דין מקומות הסמוכים. ואמנם ראיתי מה שכתב בגאון רבי יעקב אריאל שליט"א בחוברת אמונת עיתך גליון המאה, אולם אני הקטן אינני סובר כדבריו, אלא שאילת דינו כדין מקומות שלא נכבשו אפילו ע"י עולי מצרים, ודינו כחו"ל ואף לגבי יו"ט שני יש להחמיר מעיקר הדין אם לא שיש שכתבו בזה היתרים נוספים שנאמרו בזה, ומ"מ לנידו"ד אין כלל להחמיר במקומות אלו מדין "מקומות הסמוכים" ובפרט בימינו אנו.
* הספר ביכורי שדה, אזל מן השוק, אולם התשובות הארוכות נדפסו בחלקן הגדול באחד מן הכרכים של שו"ת חלקת השדה, ואם אינך מוצא את מבוקשך, אפשר להתקשר למשרדי המכון, וישתדלו לצלם את הנדרש, ולשלוח אליכם.