יעוי' בספרינו קצירת השדה פ"ג ס"ח שם כתבנו שגידולים שהם למאכל אדם אלא שבלקיטתם עדיין אינם ראויים למאכל כלל, וצריך להכשירם למאכל ע"י בישול ושליקה או הבחלה וכדומה, כגון תפוחי אדמה, תורמוסים ובננות, חייבים בתרו"מ ככל דבר הנאכל. אולם כל זה אם עתיד להתבשל בתלוש, אולם אם גם לאחר הקטיף לעולם לא יגיע לבשלות הרי שלא הגיע כלל לעונת המעשר, ואם כעת ימתיקו אותו כגון בכבישה ארוכה או באש וכיו"ב, נחלקו בזה האחרונים [ראה ביאור הלכה סי‘ רב סעי‘ ב. וראה במנחת שלמה ח"ג סי‘ קמד לגבי תפוחים קטנים], ובזה יש נפ"מ עגבניות ירוקות לגמרי שנקטפות ונכבשות לחמוצים, ולכל היותר למעשה יש להפריש בלא ברכה. ויעוי' מש"כ בזה בשו"ת חלקת השדה חלק ד (תרו"מ סי' י). אולם זאת יש לדעת שכל זה בעגבניות הנקטפות בעודן קטנות וירוקות לחלוטין, אולם עגבניות שהגיעו לגודלם הרגיל, רק שנקטפו ירוקות ולא המתינו שיאדימו, דרכם של אלו להאדים אם ישהה אותם איזה זמן. וכבר עשינו כמה נסיונות כאלו, והשארנו עגבניות ירוקות לחלוטין וקשות כאבן ללא שום אדמימות, והם נהפכו לאדומים ורכים וראויים לאכילה ללא יוצא מן הכלל. וכ"ז להבדיל מנקטפו בקוטנם, שלא יגיעו לעולם לבשלות בפנ"ע אלא ככבושים.
ומכל זה נמצאת למד גם לגבי המנגו שנקטף בעודו בוסר לחלוטין, שאם אכן הם לפני עונת המעשר, דינם כמבואר לעיל.

יש כמה בעיות מלבד האלכוהול, והוא מצוי בעיקר בסירופים שהממתיקים הם חמץ גמור, ומילתא דעבידא לטעמא לא בטיל.

מחמת כמה טעמים ובעיקר מחמת שנותן את פריו תוך שנה מזריעת הגרעין של הפרי, כתבנו שדינו כירק ואין נוהג בו ערלה. וכך העלינו בתשובה בשו"ת חלקת השדה חלק ראשון בחלק ערלה. וכ"כ בספר עץ השדה פרק שלישי.

כתב השו"ע יו"ד (יו"ד סי' קלז סעי' ד) "כלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים, מותר ליתן לתוכם בין מים בין שכר בין שאר משקים, ובלבד שידיח בתחילה לחלוחי היין שעל פני הכלים" עכ"ל מרן השו"ע. והארכתי בספר שש משזר  חלק שני (חיו"ד סי' כ) בדיני משקה זה ובמציאות השונה בין המדינות, ובאופן קבלת החביות ואופן ניקויים ובדרך כלל גם שריפתם, קודם השימוש, ועל פי כל זה כתבתי כדלהלן:

1. ויסקי שמקורו מארצות הברית, אין בו חשש לתוספים והיישון שלו בחביות בורבון [ששהה בהם ויסקי בעבר] והוא מותר בשתיה ללא חשש.
2. ויסקי שמקורו מאירלנד ומקנדה, לאחר שהחוק מתיר שם להוסיף מרכיבים נוספים לויסקי, ויכול להיות תוספת חלבית או רכז יין או מרכיבים אחרים, יש צורך לוודא את כשרות המשקה קודם שתיתו.
3. ויסקי שמקורו מסקוטלנד, לאחר שיש שם איסור להוסיף מרכיבים אחרים, והיישון של הויסקי מתבצע או בחביות ששהה בהם ויסקי בעבר, או בחביות שרי, אולם הם נקיים מלחלוחי יין לאחר השטיפות המרובות, הניקוי והייבוש ועל פי רוב עוברים גם שריפה כדי להוסיף אירומה מיוחדת לויסקי, והרבה פעמים גם תהליך של שפשוף נוסף בתום כל התהליך, ובכה"ג כבר פסק השולחן ערוך להדיא שמותר לכתחילה להשהות שכר בתוך כלים שהיה בהם יין של נכרי לפני כן. ולכן ויסקי זה מותר בשתיה לכתחילה ללא כל חשש וספק, וכפי שראינו בעיננו עד ימינו אלו את גדולי רבותינו בארץ ובחו"ל שותים משקה זה בפני קהל עם ועדה בכל השמחות ואין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי שכן האמת כדבריהם ומותר הדבר לכתחילה.

שלום, השאלה לא מושלמת,

גפן בין הנטוע באדמה או בעציץ אף שאינו נקוב, חייב בהפרשה עם ברכה. ואם נטוע בתוך הבית כלומר שיש גג המכסה מפריש בלי ברכה.

כל קטיף של אשכול שלם בחצר הבית מחייב בהפרשה גם אם לא נכנס לתוך הבית. הפטור יהיה רק אם קטף גרגר בודד, קטף שני גרגרים והוא בחצר חייב להפריש תרומות ומעשרות, גם אם לא נכנס לבית.

ענבי מאכל מפרישים בעודם ענבים. ענבי יין מפרישים לכתחילה לאחר עשיית היין [באופנים מסויימים מעכב מדרבנן, ראה בקצירת השדה פ"ז]. ענבים אפילו של מאכל שנקטפו לשם יין, מפריש לאחר עשיית היין.

קטף הכל לאכילה, יכול להפריש מהכל, ושוב אם רוצה לעשות יין או מיץ ענבים, עושה ואיננו מפריש פעם נוספת.

אין בעייה לחלל על מטבע לבד בבית, רק שצריך לדעת כמה פרטי הלכות, ולדוגמא במקרה שלך אם קטפת כמה גרגרים, אינך יכול לחלל על המטבע כיון ששווי המעשר שני שלהם פחות משווה פרוטה, ורק אם יש "פרוטה חמורה" על המטבע זה אפשרי.

ולכן הפתרון של המנויים בבית המעשר מסייע ועוזר למקרים כגון אלו ומיקל על הנצרכים להפריש.

זו כשרות רגילה לא גלאט