ברכתו בורא פרי אדמה, לכל העדות והמנהגים

א. חלילה מלשמור, עדיין תורת הפקר על זה.
אולם מן הסתם יכול בית הדין לגבות את העלויות שעשה לטובתך בשטח בהיותו שליח הציבור ואתה בכללם.
ב. ראה באריכות במה שכתבתי בספר שביתת השדה בענין, ובעיקרון מלאכות 'קלות' הלכתית אפשר, ובאמת שהכל תלוי לפני הענין, ראה מה שהארכנו שם בענין דילול, לגודל פרי, ואין כאן המקום להאריך בזה.
ג. דעתינו שלכתחילה אפשר לעשות אוצר בית דין גם בירקות, וכפי שכתבו כמה מגדולי רבני ספרד, ובינהם הגאון רבי ברוך מאני, רבי ניסים כדורי, רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ועוד מגדולי הדורות, שבזה קיי"ל כשאר ראשונים ולא כדעת הרמב"ם, בעבר השתדלנו בכל הירקות לנהוג כך, אולם לצערי הציבור חשש מכל מיני פחדים של שאריות וכו', ולא לקחו תוצרת זו, ונגרם הפסדים, לכן אנו ממעטים בירקות. אולם בפירות משתמשים רק באוצב"ד.

עציצים הנמצאים על מרצפות של ימינו, וק"ו בקומה עליונה, דינם כעציץ שאינו נקוב. ולכן אם זה תחת גג האטום לגשם, אין נוהג הגבלות שמיטה בעציץ זה. ואם הוא פתוח לכיפת השמים, הרי דינו עציץ שאינו נקוב תחת כיפת השמים ונוהג דיני שביעית מדרבנן,
מלאכות לאוקומי, זה לשמור שלא ימות, ואך טבעי שאם הוא לא מת הוא ממשיך לצמוח. אולם אסור לזרז להגדיל יותר, ולהשביח יותר. אולם הגידול הטבעי, הוא המותר והוא הנחשב שלא ימות.

ספק הוא בירושלמי, ויש פסקו להקל, ויש להחמיר. ואם הוא לא רק לריח, אלא גם לטעם כגון רוזמרין ששמים בתבשילים, ודאי שיש לנהוג בקדושת שביעית, לכל העלים שצצו לאחר כניסת השמיטה.
וחלק מדיני השמיטה הוא גם חובת ההפקר.

גם אם הינך מקפיד שלא לקנות מהיתר מכירה, נכון לתאריך זה, האבטיח אמנם נלקט בשביעית, אך נזרע בשישית, ולכן הוא קדוש בקדושת שביעית על כל ההגבלות כולל הקפדה על אי זריקה של אוכל הראוי,  אך אין בו איסור אכילה משום ספיחין.

מה זה עצי עירייה, משטחים פתוחים? פתוח לכל דיכפין, הפקר לכולם עניים ועשירים? כל סוגי האנשים?

אם כן זה הפקר, והכל פטור גם אם תעשה שמן.
וכן הדין כמובן וק"ו בשנת השמיטה.
אם אין הפקר רק יש לך רשות מיוחדת, ממילא זה חייב במעשרות, ואתה צריך לתת עשירית ללוי, ותשע אחוז לעני [אפשר גם עני ממשפחתך, ואדרבה].
בלקיחה בשנת השמיטה, כתב הרמב"ם שהוא בשיעור שהדרך להביא מן ההפקר, וראה מה שכתבתי בשביתת השדה מהדו"ח פי"ב הערה 13 שלחומרא עד 50 ליטר, ויש שיעורים נוספים גבוהים מזה, יעוי"ש.

1. חשוב לשמוע את גודל הגוש שהיה כלומר אם הגוש לא התפורר, ואתה יכול לתארו כגון אם היה גודלו כשל פח אשפה ציבורי [שיש לו 2 אוזני אחיזה], זה גוש שוודאי יכול לחיות בעצים רגילים. ולכן תוספת פרטים יעזרו.
2. כמובן שאם הגוש התפורר, ואז יש צורך למנות שנות ערלה מחדש. כלומר תשפ"א שנה ראשונה, ובשנת תשפ"ד הפרחים החדשים (מיום ליום, או י"א בכל גוונא טו בשבט) יהיו פירותיהם מותרים.
3. הלימונים שכבר מוכנים וקטף אף לאחר ההעברה מותרים אפילו אם הגוש התפורר לגמרי. מאידך לימונים שהוסיפו יותר מאחד ממאתיים נאסרים משום ערלה.

בהצלחה

אינני עוסק באחוזים, ואינני חושב ששקלול הנתונים הוא נכון, כי אדרבה לשווקים שאין כשרות זורמת כל התוצרת שהיא ערלה, ואז אחוזי הערלה בשווקים ללא כשרות היא גבוהה ביותר. ובכל עיר ועיר יש רשתות שיווק עם כשרות, ועדיף לרכוש רק שם פירות. [לגופו של ענין אחוזי הערלה כלומר הנטיעות החדשות בענף זה של הדובדבן, הם נמוכים ולא גבוהים]

מעיקר הדין כאשר יש שני כלים שפרט שהם פתוחים ושניהם נמצאים באותו חדר, החדר מצרף אותם.

אולם כל זה כאשר בכל אחת מהעיסות יש שיעור, ורוצה להפריש מאחת על השניה. וזקוק רק לדין מוקף, וגם בזה יש אומרים שאם זה בכלים נפרדים צריך לקרב הכלים זה לזה, וכמו שפירטתי בספרי תבואת השדה על הלכות חלה, ומקורות הדין מהרמב"ם, שו"ע וביאור הגר"א.

אולם אין שיעור ורוצה לצרף שתי עיסות שביחד יהיה שיעור, צריך או לקרב העיסות זו לזו ממש עד שינשכו זו בזו. או להניח על העיסות ביחד מפה שיצרף אותם או להניחם בתוך סל אחד שיצרף אותם. [ובתוך הסך או המפה מעיקר הדין אין צריך שינגעו זה בזה, אבל רצוי לחוש לדעת המחמירים כיון שהדבר אפשר לעשותו בנקל].

במקרה שלך שלא עשית שום פעולה כזו, לא התחייבת בהפרשת חלה עדיין.

לכן כעת גם אם כבר אפית ואת רוצה להפריש חלה. חכניסי הכל לסל אחד או תכסי הכל במפה אחת [יש מחמירים לכסות במפה למעלה ולמטה], וכעת יש שיעור שמתחייב במקום אחד ותפרישי חלה.

אני רואה ומתבונן על שאלה זו בצורה כואבת, ואין כאן המקום.
למעשה, כל החתימות והחותמות אינן חשובות, אם אין גוף מקצועי בחרקים שמלווה את הגידולים, ואם יש אחד כזה מספיק לחלוטין, בלי כל צורך בשלל החתימות.

בברכה