הקליפה לבד ללא אוכל זה די נדיר באבוקדו. אולם אם יש מצב כזה, מעיקר הדין אין צורך, יש מקום למי שרוצה להחמיר, וביארתי בשביתת השדה.

לגבי שאלתך על הלימון, כל שהוא נותן טעם התערובת קדושה בקדושת שביעית.

מחלוקת אם צריך לבער שהרי דר באילנו משנה לשנה.

ויש אומרים שבכל אופן חייב, ולכן יש אומרים מייד לאחר סוכות.

ויש אומרים בשבט ויש אומרים גם מאוחר יותר.

נכון לבער עכשיו בפני שלושה, ולחזור ולהכניס לבית אך לא במטרה לזכות כי שמא חייב בביעור ועדיין לא הזמן.

ובינתיים יכול לאכול בקדושת שביעית

בברכה

שניאור ז. רווח

ירק שנזרע בשביעית, ולקט בשמינית, אם עבר זמן בשמינית שהיה מספיק להיזרע ולהיקטף מותר בהגיע אותו זמן. גם האחרים שוודאי נזרעו בשביעית. ובהגיע חנוכה הותרו כל הירקות שנקטפו בשמינית הגם שנזרעו באיסור בשביעית. אולם מה שנלקט בשביעית, לעולם נשאר באיסורו, וגם בהגיע חנוכה [כך הכרעת רוה"פ ודלא כהבנת המהרי"ק על הרמב"ם]. והמקור הוא רבינו הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פ"ד סעיף ו.

אין דינם שונה, אלא שבצל עד לפני כשבוע [יז טבת] הכל היה מקטיף שביעית בלבד וממילא לא שייך כל היתר, כולל הזמן של חנוכה.

אולם גם כעת שכבר יש חדש, עדיין זה יתיר רק הנקטף בשמינית ולא הנקטף בשביעית, ובזה שבצל יש איסום ארוך מאד בזה הוא שונה שעדיין בשוק הרוב מקטיף שביעית.

גם תפו"א דומה לזה, הגם שיש שיצא חדש עוד לפני חנוכה [מזריעת שביעית], אולם עדיין הרוב המוחלט הוא מקטיף שביעית, ואי אפשר להתירם.

כן, הם יהיו מותרים. חוץ ממה שנקטף בשביעית.

. הערבה, בפועל מחולקת לשלושה, הצפונית, הדרומית והמזרחית,

הערבה צפונית – נחלקו בה הפוסקים ויש רבים שמחשיבים אותה כארץ ישראל, וכן אני העני סובר בספרי גבולות השדה שזה מארץ ישראל בוודאי.

הערבה הדרומית – אני הקטן סובר מפארן ומטה, ויש אחרים הסוברים מיהל ומטה. [ענין המעלה ה 30 גם אם סוברים שזה רלוונטי גם לגבולות, אין המדובר בדיוק בקו ה 30 שאין לו משמעות, אלא גם מעט מעליו עדיין הוא 30, וכמו שמוכח מן הצפון שהרמב"ם קורא 35 ובפועל מציין את הנקודה ב – 35.10]. למעשה, באזור זה של הערבה הדרומית רבו הפוסקים שאין בזה קדושת ארץ ישראל, הגם שיש מן המיעוט שכתבו שעד עקבה שבירדן עדיין זה ארץ ישראל, אולם למעשה אין המנהג כדעתם.

הערבה המזרחית – היא הערבה בחלק המזרחי לנחל הערבה, ונמצא בצידו הדרומי והמזרחי של ים המלח, ודינו כחו"ל ממש, וכן כתב מן הראשונים רבינו המהר"י קרא [חבירו של הרשב"ם ז"ל] שדרום ים המלח [ובוודאי המזרחית לו] הוא ארץ העמים. וכ"כ הגר"א ועוד. וכן ציירו כמעט כל הפוסקים שארץ ישראל נמצא מהפינה המערבית של לשון ים המלח, ולכן כך העיקר לדינא, הגם שמפורסם ממרן הגריש"א זצ"ל שהסתפק בזה, אולם לענ"ד לאחר שמצאנו לחד מן קמאי שכתב להדיא לא כך, כן העיקר להלכה וכדעת רוב הפוסקים.

למעשה כל המיובא מן הערבה כמעט יש בו מחלוקות בפועל, כאשר לדידן, המגיע מן המזרחי ודאי חו"ל, וכן מפארן מטה ודאי חו"ל, ובשאר חלקי הערבה [הצפונית] הגם שלדידי נכבש על ידי עולי בבל וזה בכלל ארץ ישראל, עדיין יש לזכור את הדיעות החולקות בזה.

1. למיטב ידיעתי לא קיים ייצוא של פלפלים מן הנכרי לחו"ל.
2. הגם שקדושת שביעית מתחילה מיד בתחילת שמיטה בפלפלים, מכל מקום עדיין מותר באכילה. אולם איסור ספיחים [שגם אסור באכילה] מתחיל בשבוע השני של חודש טבת, ועל זה יש להוסיף את זמן ההובלה, אלא שבפלפל כ 90% זה הובלה אווירית במטוסים, והזמן הוא קצר ביותר.
3. גם כאשר הגיע זמן ספיחין, עדיין הרבה קוטפים מהפלפל שנזרע קודם שמיטה וממשיך לתת, ונוסף ספק זה גם על שאר ספיקות הנז' מהערבה, וברור שכל הספק הוא בגזירה דרבנן של ספיחים, וקיי"ל בזה שבספיחין ספיקא לקולא. וביארתי הדין בכמה מקומות בספרי שביתת השדה [כגון דברי המראה"פ על ירושלמי בערלה פ"א ה"ב. וכן לגבי ספיחין בבהמה ועוד], ובוודאי בכה"ג שיש כמה ספיקות.

בברכה, שניאור ז. רווח

שלום וברכה, לגיבור החיל, גיבור כח, שזוכה לשמור השמיטה בפועל, אשריך!

כיון שהמקום לא מקום זריעה וכיון שהחשש הוא לחרקים ושאר מרעין בישין, ולא לתועלת עכשוית של חקלאות (למרות שבנושאי חרקים בימינו צריך להקל בזה, ולא זה המקרה שלפנינו), מותר לכתחילה לטפל בעשבייה, ובוודאי בצורה שאתה הצעת על ידי ריסוס ועל ידי גוי דוודאי מותר.

אם הפך אותה, וזה עדיין בתוך הגיגית וכאשר תרימו בבת אחת הכל יישאר בפנים כמות שהיה, אין בעיה. אולם אם זה התנתק מהגיגית, אז תכניסו את הכל לתוך בית ותחזירו זאת בתוך בית ובעציץ מנותק.

בהצלחה

במקומות שיש להם תעודת כשרות עדכנית, לאשר כי אין בפירות ערלה ואין חשש טבל. והגם שטבל אפשר לתקן בבית, למי שיודע להפריש תרומות ומעשרות בבית. אולם ערלה אין אפשרות כזו. אמנם, יש פירות שאין בהם חשש גבוה של ערלה, ואפשר לרוכשם בשוק, וכמו כן אם קיבלתם במתנה יהיה אפשר להשתמש בהם.

בנוסף, ברשימה ששלחתם, יש פירות שדינם כירק כיון שנותנים פרי תוך שנה מזריעתם בגרעין, וכן דעת הרדב"ז. בן איש חי. משפטי שמואל. מרן הגאון רבי עובדיה יוסף. מו"ר הגאון רבי מרדכי אליהו. מו"ר הגאון רבי שלום משאש ועוד רבים מחכמי הספרדים.

פיטאיה – יש סוגים ללא חשש ערלה, ויש פרי גן עדן שאחוזי הערלה בו קרובים ל 10 אחוז, אולם עדיין אין הרוב ערלה, ולכן באופן שקיבלת מתנה את יכולה להשתמש בזה לכתחילה, לאחר הפרשת תרו"מ.

קרמבולה – יש כבר מעל 10% ערלה, אולם עדיין אין רוב ערלה, ויש מקילים לרכוש בשוק בהסתמך על הרוב, ובפרט אם קיבלת מתנה, ממישהו שקנה בשוק – בפרי זה יש כבר קדושת שביעית. ויש לאוכלו במגבלות הקדושה.

פפאיה – לדעת רבותינו הספרדים נידון כירק, ולכן אין לחוש לערלה, אולם כבר משתייך לשנת השמיטה, והוא קדוש בקדושת שביעית, אלא אם מקורו מחו"ל.

פסיפלורה –  לדעת רבותינו הספרדים נידון כירק, ולכן אין לחוש לערלה, אולם כבר משתייך לשנת השמיטה, והוא קדוש בקדושת שביעית, אלא אם מקורו מחו"ל.

אנונה – כמעט ואין בו ערלה כלל, ועל כן אפשר להשתמש בו לאחר הפרשת תרו"מ.

אפרסמון – גם בפרי זה כמעט ואין חשש ערלה, ועל כן אפשר להשתמש בו לאחר הפרשת תרו"מ.

מבחינת חרקים, פירות אלו באיכות טובה, וכשאין להם רכות ממש, הם בחזקת נקיים, ולאחר שטיפה חיצונית (ובפרט באפרסמון תחת הפרח), הם בחזקת נקיים.

קדוש בקדושת שביעית

הצמחים ברגע שסיימת את המיצוי שלהם כבר לא צריך לשומרם

השתייה, כל עוד והרגילות לשומרה, יש לשמור, אם נשאר שיריים שאין רגילות לשמור, תוכל לזרוק. אם זו כמות גדולה יותר, תוכל מקסימום להשהות לילה כשהוא גלוי, ומשקין גלויים, אסור לשתות אותם, ואז מותר לך לשפוך.

לכתחילה אין לקנות מעוברי עבירה, כי אין ספק שיש בזה סיוע. ויש עם הכשר וזה אמור להספיק לצרכי שנת השמיטה!

גם בד' מינים עדיין כתבתי שעדיף אם יש עם הכשר. ויש להוסיף שיש לזכור שב"ה יש מספיק פרחים עם הכשר, עם קצת מאמץ, אז למה לסייע לעוברי עבירה.

כמובן שבכל אופן אין איסור שימוש.

לגבי ג'ת – השקייה זאת לא הבעיה שם, יש שם מלאכות קיטום הקרובים לאיסורי תורה, אולם לגבי איסור שימוש עדיין זה בגדר נעבד ודומה לפרחים, כי לדידי אין קדו"ש בגת. (כמבואר בשביתת השדה פ"ט סעיף יג ובהערה שם בהרחבה).