הקליפה לבד ללא אוכל זה די נדיר באבוקדו. אולם אם יש מצב כזה, מעיקר הדין אין צורך, יש מקום למי שרוצה להחמיר, וביארתי בשביתת השדה.

לגבי שאלתך על הלימון, כל שהוא נותן טעם התערובת קדושה בקדושת שביעית.

מחלוקת אם צריך לבער שהרי דר באילנו משנה לשנה.

ויש אומרים שבכל אופן חייב, ולכן יש אומרים מייד לאחר סוכות.

ויש אומרים בשבט ויש אומרים גם מאוחר יותר.

נכון לבער עכשיו בפני שלושה, ולחזור ולהכניס לבית אך לא במטרה לזכות כי שמא חייב בביעור ועדיין לא הזמן.

ובינתיים יכול לאכול בקדושת שביעית

בברכה

שניאור ז. רווח

ירק שנזרע בשביעית, ולקט בשמינית, אם עבר זמן בשמינית שהיה מספיק להיזרע ולהיקטף מותר בהגיע אותו זמן. גם האחרים שוודאי נזרעו בשביעית. ובהגיע חנוכה הותרו כל הירקות שנקטפו בשמינית הגם שנזרעו באיסור בשביעית. אולם מה שנלקט בשביעית, לעולם נשאר באיסורו, וגם בהגיע חנוכה [כך הכרעת רוה"פ ודלא כהבנת המהרי"ק על הרמב"ם]. והמקור הוא רבינו הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פ"ד סעיף ו.

אין דינם שונה, אלא שבצל עד לפני כשבוע [יז טבת] הכל היה מקטיף שביעית בלבד וממילא לא שייך כל היתר, כולל הזמן של חנוכה.

אולם גם כעת שכבר יש חדש, עדיין זה יתיר רק הנקטף בשמינית ולא הנקטף בשביעית, ובזה שבצל יש איסום ארוך מאד בזה הוא שונה שעדיין בשוק הרוב מקטיף שביעית.

גם תפו"א דומה לזה, הגם שיש שיצא חדש עוד לפני חנוכה [מזריעת שביעית], אולם עדיין הרוב המוחלט הוא מקטיף שביעית, ואי אפשר להתירם.

כן, הם יהיו מותרים. חוץ ממה שנקטף בשביעית.

על מנת להתיר בשנת השמיטה, אין די במצע מנותק, אלא צריך שיהיה גם תחת גג (כל יריעה שאטומה לגשם נחשבת לגג) ואז יש להתיר את כל המלאכות. בלא”ה לקיים את הזרוע יהיה אפשר, אולם להשביחו וק”ו לשתול חדש, זה אסור מדרבנן כדין עציץ שא"נ.

במצע 'אדיש' כמו פרלייט ועוד, ההגדרה שלנו היא כמו של גידולי מים גם לענין ברכת שהכל, וגם לענין שביעית.

גידולי מים בשביעית, יש מתירים גם תחת כיפת השמים, ויש מתירים רק תחת מבנה. והעיקר להלכה כדעת המתירים, אבל יש מחמירים כאמור. אם יונח בחוץ ויסמכו על המתירים, צריך לדאוג שגם הנוף יהיה מנותק ולא יהיה בקשר עין עם האדמה.

בנוסף, המשתלה שמהם מגיעים הצמחים צריכה להיות מאושרת לשנת השמיטה.

קדושת שביעית נגזרת רק מלקיטה חדשה בשנת השמיטה, ואילו איסור ספיחין מזריעה חדשה ולקיטה בתוך השמיטה.

בצל יבש באזורינו, כחודשיים לפני שמיטה מפסיקים לו מים, ומשאירים אותו באדמה על מנת שיתייבש באדמה, והאדמה תשמש לו מחסן עד לפני בוא הגשם שמוציאים מן האדמה.

יש לנו משנה מפורשת, וכן פסק הרמב"ם שבצלים שמנע מהם גשם שלושים יום לפני שמיטה דינם כשישית, ולכן במקרה דידן, שהבצל רק מונח באדמה וכבר מזמן איננו כמחובר (ורבים החקלאים שמגדילים לעשות, ומכניסים דיסק לתוך האדמה שגם חותך בתחילת מניעת המים, את החיבור מהאדמה ולא ממתינים עד שיתייבש לבד), דינו כשל שישית.

ולכן רק הגידול הבא, הוא קדוש בקדו"ש, וזה המבואר בלוח זמנים היו"ל ע"י המכון.

שלום וברכה,

מכתש רמון הנמצא ליד מצפה רמון, לדעת תבואות הארץ והדרך אמונה שהגבול הדרומי הוא נחל צין, הרי שמיקומים אלו נמצאים דרומית לנחל צין ודינם כדין חו"ל.

אולם לדעת רבינו הרמב"ם, וכפי שהארכתי בספרי גבולות השדה, מקום זה הוא מכיבוש עולי בבל, ודינו כארץ ישראל לכל דבר וענין, וכך הוכחתי בעניותי מכמה ראשונים ואחרונים, וממילא זה ודאי ארץ ישראל.