הפקק מגיע כמו "כוסית" חלקה מאלומיניום, גם בפנים הוא חלק ללא סימני הברגה. ובזמן המילוי, המכונה מניחה את הכוסית החלקה על צוואר הבקבוק שכמובן לזכוכית יש כבר הברגה. ראש הסגירה של המכונה כולל גלגלות קטנות ש"לוחצות" את האלומיניום הרך אל תוך חריצי ההברגה של הבקבוק. ואז נוצרת ההברגה של הפקק בפועל, וזה נעשה רק ברגע הסגירה על הבקבוק. אולם חשוב שתדעו שיש גם פקקי הברגה מוכנים (Pre-threaded Caps) שכבר כוללים את החריצים של ההברגה. וזה אלומניום עבה יותר. ואז המכונה של המילוי רק "מבריגה" את הפקק על הבקבוק ומהדקת אותו (Torque). מצוי בבקבוקי זכוכית של רטבים שונים. וכמדומני שיש גם שמשתמשים בבקבוקי מיץ ענבים בכזה פקק, בגלל סוגיית השאלה שלך.

מותר ללמוד בשבת לצורך מבחן בלימודי קודש, ולכן אם מדובר בנושא בהסטוריה ששייך ללימודי קודש, מותר לכתחילה ללמוד בשבת. רק יש לזכור שאין לומר במפורש שהלימוד הוא לצורך לימוד למחר. ואם הסטוריה ששייך לחול ולא לקודש,  אם כן אם המטרה רק כדי להצליח במבחן, ולא בעצם לימוד החכמה, ראוי שלא ללמוד זאת בשבת.

ראשית אדגיש שמצוי מאד גם להיפך, כאשר האשכנזים מקילים כדעת הרמ"א בסי' שיח סעי' טו כל עוד שזה לא נצטנן לגמרי. ובנוסף בסוגיא של הוספת מים חמים לחמין, שהאשכנזים מקלים בזה בפועל. והספרדים חששו לאיסור בישול בזה כדברי רבינו יונה. ואם כן עשינו את עם ישראל מחלוקת מחלוקת. חלילה וחס לחשוב כך, ולא גרע מחלב דבני ריינס.

למעשה, הלכה פסוקה במשנה ברורה (שיח ס"ק ב) דאין איסור מעשה שבת כשיש מחלוקת אם זה בישול. וממילא ספרדי יכול לאכול לכתחילה אצל אשכנזי שסמך על רבותיו שאין איסור עד שיצטנן לגמרי. וספרדי יכול לסמוך על ספרדי שסמל על רבותיו לגבי דבר יבש. והוא דבר פשוט וברור.

מלבד כל האמור למעלה, יש לדעת שדבר זה איננו נדון של אשכנזים וספרדים, שכן גם מפוסקי האשכנזים יש שצידדו להתיר להניח דברים יבשים על גבי פלאטה, כיון שאין דרך בישול בכך. ראה מש"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד דיני בישול אות לה), ובשמירת שבת כהלכתה (פרק א הערה פג). ועוד.

שערות קדאייף עוברות תהליך בזמן הייצור שלהם שדינו כאפייה גמורה ולכן דינו ככל דבר אפוי, כגון חלות או לחם שמותר לחמם בשבת. ויניח בזה על הפלטה כל אחד כמנהגו בזה, להתיר להניח ישירות או להחמיר להניח על הפלטה באמצעות דבר החוצץ.

ולכאורה הוא הדין לגבי עכו"ם, אם המוצר כבר ראוי לאכילה לאחר עיבודו הראשון, אז הדבר מותר [יש אצלי בכתובים שהעיד הרה"ג רבי משה גבאי שליט"א רב מחלקת הכשרות בעיר בת-ים, שטעמם וראויים הם לאכילה לכתחילה].

כבקשתך אסביר קצת בהרחבה, על ענים הבדיקה והשטיפה בשבת ועיקרי הדברים מתוך ספרי תולעת שני כרך א.

הנה לבדוק את התוצרת בשבת אין בזה  כל איסור, ופשוט. וכ"כ בשש"כ ח"א  (פ"ג סעי' לו) , ומנוחת אהבה ח"ב  (פ"ז סכ"ה) . ואף מותר לחפש אחרי החרקים וגם הקטנים ביותר. ואם מצא תולעת גדולה, כיון שאינה מעורבת אלא מונחת על המאכל אין כאן איסור בורר, וכ"כ בשש"כ שם ובמנוח"א שם. אלא שהוא כתב שמחמת החוששים למוקצה יטול עם קצת מן העלה, הגם שהעיקר להלכה שאין בזה משום טלטול מוקצה, וכיון שאין בזה גם משום בורר מותר להוציאו כמות שהוא מעל גבי העלה. ועיקר הדין נתבאר בתשובה למהרי"ט צהלון  (סי' רג)  שזבוב שנפל לתוך כוס כיון שעומד בעצמו אין כאן איסור ברירה, ומרן הרחיד"א בברכ"י  (או"ח סי' שי"ט אות ה)  קילס לדברי המהריט"ץ, וכתב שכן המנהג [ואמנם יש חולקים בזה לענין ברירה בלח. אך מ"מ ע"ג ירק שאינו מעורב כלל אלא מונח, אין כאן איסור בורר, ודלא כמי שראיתי שעירב הדברים]. ומשום מוקצה גם אין בזה דהוי כדין גרף של רעי, וכ"כ מרן החזו"א או"ח  (סי' מז ס"ק טו)  שמותר להסיר זבוב ואין כאן משום טלטול מוקצה,  וכ"ש היכי דמאיס וכן עיקר. אלא שכל זה איירי בחרק גדול שבולט על העלה, אך חרקים קטנים שדבוקים ע"ג העלים, יש בהסרתם משום ברירה, ולכן יסיר אותם עם העלה הנגוע. וכ"פ בשש"כ שם.

ולהדיח או לשטוף תחת ברז מים, מותר, ועיקר ההיתר הוא כיון שהדחה נחשבת  כדרך אכילה ולא דרך ברירה, ודין זה  נתבאר באריכות בספרי רבותינו האחרונים. ועיקר הנידון נלמד מהנפסק בשו"ע  (שיט סעי' ח) , שאין שורין הכרשינין ולא שפין ביד דהוי כבורר, ובמשנ"ב  (ס"ק כט)  ובביאה"ל יצא לדון שמשום זה אסור להדיח פירות וירקות בשבת. אולם בספר לוית חן למרן הראש"ל הגרע"י זצוק"ל  (סי' שיט אות נב)  האריך להוכיח שהעיקר להלכה שמותר לכתחילה להדיח פירות וירקות לשוטפם מהלכלוך כדי לאוכלם לאלתר, ורק להשרות בכלי של מים על מנת שהעפר ירד למטה בכה"ג אסור משום בורר, וזהו דין דכרשינין. עי"ש. וכן הוכיח בארוכה בספר מנוחת אהבה ח"ב  (פ"ז סעי' כ) . וראה עוד מש"כ להתיר בספר אגרות משה חאו"ח  (סי' קכה) . וע"ע בשו"ת שבט הלוי  (חאו"ח סו"ס נב)  שאם יש עליהם פסולת יש להחמיר ורק לנקיותא מותר. וכ"כ להתיר בספר קצות השלחן  (ח"ה קכה, בדי השלחן אות טז) . וראה עוד מאמר מרן הראש"ל הגרע"י זצוק"ל בירחון אור תורה  (חשון תשמ"ב) , שחזר וחיזק את ההיתר והוסיף, שאף ענבים שאינו יכול לשוטפם ביד מותר ליתנם לכלי לשוטפם כדי לאכול לאלתר. וראה עוד מש"כ הגר"ע אויערבך שליט"א במאמר שפירסם בגליון 'מרכז ההוראה'  (גליון ח חשון תשע"ח)  מה שהביא משמיה דמו"א הגרשז"א זצ"ל וממו"ח הגריש"א זצ"ל, ומה שכתב הלכה למעשה באופנים השונים, יעוי"ש

לנער את הירק בשבת, גם מותר, כל  שאוחז בידו את האוכל ומסלק את  הפסולת, וכדרך שהתירו בגרעיני הפירות כגון באבטיח וכיו"ב, וכמ"ש בבא"ח שנה ב'  (פרשת בשלח אות ז)  וכ"כ במנוחת אהבה ח"ב  (פ"ז הערה 62) , ועי' עוד בילקו"י  (סי' שיט סעי' סג ובהערה שם) . אלא שהניעור יכול להועיל רק במקרים מסוימים מאד וראה לקמן בכרך ג. אמנם היכא שזה מועיל, יהיה מותר ולאחר הניעור מותר לשטוף תחת הברז להסיר הלכלוך כגון חרקים מתים.

אמנם להשרות במים כדי שהחרקים יצופו אסור דהוי"ל מעשה ברירה, אלא כפי שכתבתם יש מקום לדון לגבי השרייה ראשית באופן כללי, לענין נטילת נשמה, הרי פשיטא שאם יש ודאי חרקים חיים שימותו לאחר ההשרייה, שהוא עובר משום נטילת נשמה בשבת. אולם כל זה אם ברור לנו שיש חרקים חיים, אולם אם לא ראינו חרקים, אם כן יתכן שהירק נקי מחרקים, ואת"ל שהוא נגוע, שמא החרקים כבר מתים מחמת הריסוסים בשדה, וגם אם תאמר שיש חרקים חיים, אין וודאות שהם ימותו [שהרי הם לא מתים מיד, וכיון שישפוך אח"כ את המים יתכן שהחרקים יוסיפו לחיות], ואף אם הם ימותו הרי אין כוונתו להורגם אלא להסירם מעל העלה, וא"כ אין זה פסיק רישא והוא גם דבר שאינו מתכוין, ומותר. אמנם ראיתי בשש"כ  (שם בסוף הסעיף)  שכתב בפשיטות לאיסור. אלא שברור שדבריו הם בירקות עלים רגילים, שהחרקים מצויים בהם ביותר, ואין ספק שיש בהם חרקים, אבל בירקות עלים הגדלים בחממות תחת פיקוח והם בחזקת נקיים מחרקים, לא יהיה אלא ספק, ולכאורה יש להתיר. ולכן כל שעשה פעולה להוריד את החרקים, כגון אם ניער את עלי הכוסברה באופן ובצורה המועילה להסרת חרקים, ושוב רוצה לשטוף במים אף עם חומר, לכאורה יש מקום לדון ולהתיר.

כמבואר לעיל, אין כאן כל חשש של  נטילת נשמה וק"ו בירקות שהם בחזקת  נקיים מחרקים, ואין צריך לחשוש למיעוט שאינו מצוי, ולכן מותר לכתחילה להשרות ירקות אלו במים אף עם חומר. וכידוע מסיבות בריאותיות ראוי תמיד להשרות ירקות ופירות קודם אכילתם, ובפרט ירקות שמרוססים הרבה, כגון תות שדה וירקות עלים וכיו"ב, ובמים לבד אין התועלת מרובה, ולכן קיימים חומרים מיוחדים שמועילים לשטיפת הירקות כגון 'סטרילי' וכיו"ב. ולכן להלכה – אף בשבת, הרוצה לאכול מירקות אלו מותר לו להשרות אותם בחומר ואין כאן כל חשש של ברירה, כיון שאינו מפריד משהו ממשי מהפרי, ואף דרך אכילתו היא בכך. ואין לחשוש שמא יש מעט חרקים והם יצופו, כיון שאין כוונתו לחרקים ומבחינה הלכתית כיון שאין בהם מיעוט המצוי אינם חייבים בבדיקה, ועיקר ההשריה היא לנקיותא בעלמא. וראה עוד במאמר הנז' בגליון 'מרכז ההוראה' סוף אות ב.

אלא שכל זה באופן שאכן אין לחשוש אלא למיעוט, אולם בירקות רגילים, או אף בחברות מגידול מיוחד, שהפיקוח עליהם לא כראוי, ונמצאו שם חרקים רבים, ועוד יותר יש לומר שכך הוא המצב היום ברוב ככל החברות, לאחר התרבות המודעות על עניני שאריות חומרי הדברה, הוראות הרבנות היא שבירקות שאינם מסובכים לשטיפה כגון חסה וכיו"ב, מתירים הימצאות חרקים היורדים בשטיפה עד כמות מוגבלת לכל יחידת ירק. אולם דא עקא, שעקב הריסוס שהוא שומני, החרקים 'נתפסים' בירק, וזקוקים לחומר דטג'רנטי שיסייע להם להשתחרר מהירק. אם כן במצב כזה, בכל החרקים שמתירים בהם הימצאות חרקים היורדים בשטיפה, וכגון חסה ועוד, בכה"ג הנסיון מלמד ובפרט בחילופי העונות, כגון בתקופת הפסח, שמצויים חרקים, וחייבת עקרת הבין מעיקר הדין להשלים הנקיון בבית הפרטי שלה, ואם כן חזרנו לאיסור ההשרייה של הירקות. ולכן הנכון להכין הכל מערב שבת ולא להזדקק לזה בשבת. אולם שטיפה רגילה לנקיותא ובדיקה ויזואלית בעין מותר לכתחילה גם בשבת וכמבואר לעיל.

שליפת התקע מחלוקת היא לדעת החזו"א ואור לציון יש לחוש לסותר וזה אסור לשאר פוסקים מותר. עדיף להיעזר בגוי. אם אין ברירה שיוציאו בשינוי.