ראה בספר חסידים (סי' רסא ובסי' קה) ובסו"ד כתב: אלא כך יעשה הרוצה ללמוד אותה, יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע, וגם ילמדו הרב בחשאי לא יפרסם ולא יזיק ולא ינזק, אחר שלשון בני אדם ועינם מזקת. ובשיירי כנסת הגדולה (יו"ד סי' רמה ס"ק ג) הביא מדברי ספר חסידים הנז' שאסור לדלג ולא ללמוד מסכת מועד קטן ושאר דברים של מיתה, אלא ימהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות כו', ונראה דאין נמנעים בכל אלו אלא ללמדם עם חברים בישיבה אבל לעצמו כל אחד ואחד צריך ללמדם. וראיתי מביאים מספר יוסף אומץ שנוהגים לסיים את הלימוד ברבים, עם דבר טוב. ויש שהיו מתענים קודם שהתחילו ללמוד מסכת מועד קטן. ועוד ראה בספר 'תנופה לחיים' להגר"ח פלאג'י (משלי אות קסט) שעל זה נאמר: 'כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו' שלא כפי שיש חוששים ולא לומדים מס' מועד קטן ופרק מי שמתו שהתורה מגנא שלא ימות ולא יעני [כוונתו לאלה שחששו ולא למדו מסכתות ר"ת ענ"י – עירובין, נדה וידיים], וזה שאמרו שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו ללמוד במקום שח"ו יש חשש מיתה ועוני ולא ימות ולא ימוט לעולם.

וכבר הורו גדולי הדורות האחרונים שיש ללמוד המסכתות הללו, ויש מהם שהוסיפו שיש להתפלל קודם לכן וכדברי ספר חסידים הנז'. וראה בספר אשכבתיה דרבי (ח"ב עמ' קסט) את דברי הסטייפלער זצוק"ל. ובספר הליכות שלמה (ניסן-אב פט"ו הערה 35) שמרן הגרשז"א כתב שלא לחוש כלל ושומר מצוה לא ידע דבר רע. וראה שם כמה סיפורים שתיארו את החשיבות שהוא נקט שחייבים ללמוד הלכות אלו בשביל בקיאותם. וראה עוד בהקדמה לספר ילקוט יוסף הל' אבילות שמעיד ממרן רבנו הגרע"י זצ"ל וממרן בעל אור לציון שאמרו לו שאדרבה יש בדבר זיכוי הרבים, ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. ועוד עי' בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' א אות ב). ואכמ"ל.

ילדות אינן אבלות ומותר לתת להם אופנים ובימבה חדשים.

את המתנה השניה רק לאחר תשעה באב, אלא רק אם זה ישמח אותם.

לאחר שלושים יום מותר כל סוגי הנעליים ואפשר להקל בזה גם למנהג האשכנזים, שאין זה נחשב בגד חשוב. בתוך שלושים יש להימנע, אלא אם זה נעל מיוחדת הנצרכת, כגון נעלי עבודה, נעלי הליכה מיוחדות, או שהנוכחי התבלה כבר.

כיון שזה לכבוד יום טוב, ויש בדבר מצוה, העיקר להלכה להתיר בזה. והנה אמנם באחרונים צידדו להתיר לאחר שלושים, אולם למעשה אפשר להקל גם בתוך שלושים כשזה מתנה לכבוד החג.
[ראה רמ"א יורה דעה סימן שפה סעיף ג. ובחזו"ע אבלות חלק ב' עמוד רנב. וראה נטעי גבריאל (אבלות חלק ב' פרק יד סעיף יג) שהתיר לקבל מהבעל מתנה לכבוד יום טוב מטעם שמחת יום טוב, גם התיר בשביל קירוב הדעת לחזק השלום בית וכדומה. ויש עוד מה להאריך בזה, אולם להלכה העיקר כמבואר לעיל]

תלוי במנהגים בכל אופן אין איסור בזה כלל.  שימשיכו לעלות עם מנין ויגידו קדיש