1. לסוברים שנשים פטורות ולא מברכות על מ"ע שהזמן גרמן, אין חובה לענות אמן במקום שהוא הפסק, כמו שאנו רואים בתפילה וכיו"ב.
2. ולכן לדעתם אין לענות אמן כדי לצאת ידי חובת הקידוש ואין זה קשור לכלל לטעימה משום חיבוב מצוה, אלא כדי לצאת ידי חובת קידוש, שלא יהיה הפסק קודם שיטעם המברך

למעשה לא מבעיא ששבוע 5 הוא קודם יום ה 40 שהבא אחריו הוא נחשב הבכור. וכאן לאחר שזה הוכח רפואית שהעובר מת בשבוע 5, אז הדברים ודאית כמופיע בספרי רבותינו גדולי דורינו. ועוד שאף אם ההפלה פיזית הייתה בשבוע 8, מ"מ חשבון הרופאים הוא 14 יום קודם גיל ההריון האמיתי, ועוד יש לצרף כמה ספיקות ועל כן אפשר לפדות לכתחילה עם ברכה.

מיץ ברוקולי עובר סינון, ולכן לעשות שטיפה רגילה כפי הנהוג לשטוף ירקות, תוך הקפדה על שטיפה בין הפרחים. להכניס הכל לסחיטה. לסנן את הנוזל עם רשת צפופה או בד כעין חיתול. ואפשר לשתות לכתחילה.

אין צורך לשלוח תמונה, זו תופעה מוכרת על כרובית, ואין זה קשור כלל לחרקים, אלו כתמים שיכולים להיות מפגע טבעי על התפרחת, וחשיפת הרקמה לחמצון באויר. ויכול להיות כמין פטריה שהתפתחה עקב תנאי לחות שאוחסנה שם הכרובית.
למעשה אין צורך לחשוש לחרקים מחמת זה
גמר חתימה טובה

1. אי אפשר לסמוך ללא מסורת באתרוגים, ובפרט שהרכבות מצויות במשתלות, שמגדלות האתרוג לנוי.
2. לענין ערלה, דעתי ידועה שאפשר לצרף צירוף נקבים, כשזה היה בשקית וכיו"ב, שמעיקר הדין לגבי עץ הכל חשוב נקוב. וכמש"כ בעץ השדה בפרק ז.
   אולם כל זה כשזה היה אצלי שאני יודע את אשר נעשה, אולם לסמוך על משתלה מחללת שבת, וללא פיקוח כשרות, איך אפשר? והרי הם מעבירים בין העציצים, הם משהים על חומרים שהם מנתקים ודאי, ועוד חסרונות.
3. לגבי מנין שנות ערלה, אפשר להחשיב החל משנת תשפד, כי ימי קליטה, אכן אין צריך כי מסתבר שהעץ היה קלוט בגוש זה בטו באב, שהרי אם לאו הוא היה 5 ימים אחר כך בהלם, והיה ניכר בעליו וכו', ולכן תשפ"ד אפשר להחשיבה כשנה ראשונה אם נטעו מושלם עם הגוש. וכל הפרחים שיפתחו לאחר שנת תשפ"ז, יהיו מותרים, ויש לנהוג בהם לחומרא גם הפרשת תרו"מ, וגם חילול רבעי, ושניהם ללא ברכה.

1. העיקר להלכה שפטור. ומכל מקום אכן אמר לי מרן הראש"ל הגרע"י זצ"ל 'שיפרישו לחומרא ומה בכך' וכמובן ללא ברכה. ובקצירת השדה (ח"א, פ"ד הערה 14) ניסיתי לחלק בין תרו"מ לבין שמיטה שהתיר לכתחילה.
2. כאן בהחלט יש קולא גדולה נוספת לפטור מחמת שזה גדל בתוך בית, ותרו"מ פטור בתוך בית ורק חכמים חייבו. ודעת הראב"ד שפטור לגמרי. אם כן בזה איכא תרתי לטיבותא, ויש מקום לפטור לגמרי. ומכל מקום אנו נוהגים להחמיר ומפרישים בלי ברכה.
3. כדין גידולי מים בתוך בית וכאמור.

א. כאשר אותו בית דין מתנהג נכון על פי ההלכה, מבחינת עניני מסחר וכו'. אז מותר לו לכתחילה לקנות, בקבוקים כאלו. ואז מותר לכתחילה ליתן אותם מתנה לכל מי שרוצה רק חייב להודיעו. וכעת יעבור לשלב שני שחבירו יתן לו מתנה את היין שהוא אוהב. ולמה ליצור חשש סחורה, או החלפה יזומה וגלויה.

ב. לעניות דעתי לא נחשב סחורה. זו קניה מוחלטת לשם שתיה ומותר לתת מתנה גם לאחרים. וגם אם בהמשך יתן הכל או הרוב לאחרים אין בעיה. רק שלא יהיה בתנאי של זה תמורת זה. [וראה חזו"א שביעית יג יז ' ולכולן הוא נותן מתנת חנם, ר"ל והן יתנו לו במתנה ואע"ג דהוא כעין הערמה מותר']. וראה עוד בשביתת השדה (פ"ז הערה 14).

ראה בספר חסידים (סי' רסא ובסי' קה) ובסו"ד כתב: אלא כך יעשה הרוצה ללמוד אותה, יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע, וגם ילמדו הרב בחשאי לא יפרסם ולא יזיק ולא ינזק, אחר שלשון בני אדם ועינם מזקת. ובשיירי כנסת הגדולה (יו"ד סי' רמה ס"ק ג) הביא מדברי ספר חסידים הנז' שאסור לדלג ולא ללמוד מסכת מועד קטן ושאר דברים של מיתה, אלא ימהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות כו', ונראה דאין נמנעים בכל אלו אלא ללמדם עם חברים בישיבה אבל לעצמו כל אחד ואחד צריך ללמדם. וראיתי מביאים מספר יוסף אומץ שנוהגים לסיים את הלימוד ברבים, עם דבר טוב. ויש שהיו מתענים קודם שהתחילו ללמוד מסכת מועד קטן. ועוד ראה בספר 'תנופה לחיים' להגר"ח פלאג'י (משלי אות קסט) שעל זה נאמר: 'כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו' שלא כפי שיש חוששים ולא לומדים מס' מועד קטן ופרק מי שמתו שהתורה מגנא שלא ימות ולא יעני [כוונתו לאלה שחששו ולא למדו מסכתות ר"ת ענ"י – עירובין, נדה וידיים], וזה שאמרו שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו ללמוד במקום שח"ו יש חשש מיתה ועוני ולא ימות ולא ימוט לעולם.

וכבר הורו גדולי הדורות האחרונים שיש ללמוד המסכתות הללו, ויש מהם שהוסיפו שיש להתפלל קודם לכן וכדברי ספר חסידים הנז'. וראה בספר אשכבתיה דרבי (ח"ב עמ' קסט) את דברי הסטייפלער זצוק"ל. ובספר הליכות שלמה (ניסן-אב פט"ו הערה 35) שמרן הגרשז"א כתב שלא לחוש כלל ושומר מצוה לא ידע דבר רע. וראה שם כמה סיפורים שתיארו את החשיבות שהוא נקט שחייבים ללמוד הלכות אלו בשביל בקיאותם. וראה עוד בהקדמה לספר ילקוט יוסף הל' אבילות שמעיד ממרן רבנו הגרע"י זצ"ל וממרן בעל אור לציון שאמרו לו שאדרבה יש בדבר זיכוי הרבים, ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. ועוד עי' בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' א אות ב). ואכמ"ל.

הלכתית יתכן שזה עדיף, אולם הביצוע בראש השנה שהתפילה מסתיימת מאד מאוחר אופצייה זו מסובכת. אז המנהג היותר נפוץ לקיים סעודה שלישית, כבכל שבת אולם מוקדם ככל האפשר ויש להיזהר לאכול לסעודה שלישית כביצה פת, ולא יותר, ושאר הדברים למעט, וכך יאכלו את הסעודה שלישית לתיאבון.