שאלת חכם חצי תשובה, כאשר תעי' בגמ' בראש השנה שציינת, תמצא שהביאו גם הפסוק מקצה שלש שנים, ואכן כל שלש שנים, זה אותו מעשר שהוא יחידי כמבואר בגמ' שם. וראה במפרשי התורה על הפסוק הזה (דברים יד, כח) מקצה שלש שנים, ראה באבן עזרא שם, וברשב"ם ועוד. ובפסוק השני המובא שם והוא מפרשת כי תכלה המופיע בפרשת כי תבוא, גם הוא מעשר תבואתך, כפי הפסוק בפרשת של מקצה שלש שנים, שגם הוא בלשון מעשר תבואתך, ושניהם מדברים על המעשר הבודד שיש כל שלש שנים. וראה בפירוש הרא"ם על הפס' בפרשת כי תבוא (פס' יב) שביאר: אבל בשנה השלישית, מפריש מעשר ראשון ומעשר עני במקום מעשר שני, וכן בזה הסדר בשלש שנים השניות של שמטה, שבשנה הרביעית, מפריש מעשר ראשון ומעשר שני, וכן בחמישית, ובששית מפריש מעשר ראשון ומעשר עני, במקום מעשר שני. אי נמי שלישית דהכא, לאו בשלישית דשמטה קמיירי, אלא בשלישית של שלש שנים הראשונות של שמטה, ובשלישית של שלש שנים הבאות אחריהן, שהן השלש שנים השניות של שמטה, שהן נוהגין במנהג השלש שנים הראשונות במעשרותיהן. ע"כ. כלומר הכתוב כאן שלישית הכוונה למקצה כל שלש שנים שהם שלישית ושישית. ועוד יש להאריך, אולם אלו עיקרי הדברים.

אזוב [אזוביון] הוא רב שנתי ויש בו כל סממני עץ, ולכן כשהוא שלם ברכתו 'עצי בשמים'. וכנ"ל במיובש שניכר והשאירו לריח.

אולם בטחון לחלוטין שעומד לתבלין (כגון לפיצה וכיו"ב), נחלקו הפוסקים, ובכל גוונא גם אם ייחד אותו לצרכי ריח ולא לתבלין, יהיה ברכתו בורא מיני בשמים.

אם אתה מפריש מכמה מינים, אתה בוודאי צריך לחתוך מכל מין ומין – כלומר: מפלפל לבד, מעגבנייה לבד, ממלפפון לבד.

ואתה צריך לקחת כלומר לחתוך מכל מין חתיכה, שהסך הכול שלו הוא קצת יותר מאחוז מכלל הפירות. כלומר: אם יש לי כעת, קילו עגבניות – אז אתה צריך לקחת 11 גרם או 12 גרם, מכל מין ומין.

הם לא צריכים להיות כולם בקערה אחת; מה שחשוב זה שה-11 גרם יהיו סמוכים לקילו. אבל לא קשור מין אחד למין השני.

בתום ההכנה אתה מפריש תרומות ומעשרות.

מצפה רמון נחשבת כחלק מארץ ישראל גם לעניין תרומות ומעשרות.

על כן תוצרת ענבים הגדלה באזור זה חייבת בתרומות ומעשרות בברכה ככל תוצרת ארץ ישראל.

שלום וברכה,
אם בעבר לא היה מצוי כלל ערלה בתמרים, בשנים האחרונות עקב ריבוי העתקות עצים בוגרים חשופי שורש, התרבו חששות לערלה. אולם עדיין הם מועט, ואין צריך לחוש הלכה למעשה.
חשוב לציין שרשת החנויות שממנה קניתם, יש להם כשרות, כאשר הכשרות בכל מקום הוא כולל לא רק תרו"מ אלא גם ערלה, כלומר שכל שטח מאושר על ידי אגרונום. אמנם כאשר הכשרות היא לא מהדרין, יתכן שסומכים על שנות ערלה כלומר 'דו שנתי', מה שבמהדרין לא מאשרים. אבל הכשר על עיקר דין ערלה, קיים בהחלט.
כתיבה וחתימה טובה.

שלום וברכה,
דג זה למרות שמו, המשווק ברשתות ובחנויות שבכשרות שלנו, מקורם בבריכות גידול מטופלות, וראשם כמו גופם נקי מטפילים. ואפשר לאוכלו.
אכן דגי סלמון למרום שהם מגידול מכלובים, ולכן מובטח נקיותם מתולעי אניסאקיס, בכל אופן כיון שהגם גדלים בכלובים שבתוך הים, הכינה החיצונית מצוייה על העור ובראש במקומות החבויים.
ועל כן על גבי העור לאחר הטיפול בחנות הדגים, להסרת הקשקשים והשטיפה החזקה הם אמורים לרדת. אולם בראש שיש מקומות חבויים, הן בזימים והן בתוך הפה, הראש אסור באכילה ללא שטיפה וניקוי.
בדרך כלל בכל חנות שיש תעודת כשרות של המכון, יש בצד הוראות ניקוי לראש דגי הסלמון, גם העסקים עצמם קיבלו הנחייה שלקוח המעוניין בראש הדג, יש לפותחו לרוחב ולהסיר את איברי הפנים, ועם מים בזרם חזק, ובסיוע שפשוף של קצות האצבעות לנקות את כל איזו פנים הראש, ואז הוא בחזקת נקי ומותר באכילה.
אולם כאמור דגי בריכות, כגון הדג ששאלתם, או שאר סוגים, כגון אמנון, בורי, לברק, ועוד. הם בחזקת נקיים לחלוטין הן הגוף והן הראש, ושנזכה להיות לראש ולא לזנב.

שנה טובה ומבורכת.

⇐ למידע נוסף – לחצו כאן

ראשית כלל נקוט בידך, להוציא כלאי הכרם, שאר כלאים, שהם כלאי אילן או כלאי זרעים, אין התוצרת נאסרת באכילה. גם אם נזרעו או נשתלו באופן האסור.
שנית, בכלאים הקובע הוא לאו דווקא שמות, או כללים בוטניים, אלא הדמיון ההלכתי שזה העלים, צורת הפרי וטעם הפרי. ובפירות הדר יש לעיתים סוגים שונים שאינם כלאים זב"ז. ויש שלמרות שהן מין הדר הם כלאים זב"ז. ויש האומרים שרוב מיני ההדר אינם כלאים זב"ז, ונחשבים למין אחד, להוציא הקיצוניים ביותר בטעמם.
ולכן למעשה ככל שכיום אינך יודע מהי סוג הכנה, אתה יכול להשתמש לכתחילה בפירות, מחמת צירופי הספיקות האמורות לעיל.

יש מי שכתב להקל בזה. ולעניות דעתי העיקר להלכה שיש להמנע מזה, ואפילו כשהבשר כבר על האש יש להימנע מזה[1].

[1] דבר שהוא נוזלי הכרעת הפוסקים שהם אינם מעכבים את הפליטה, ואפשר להתיר לכתחילה, וזה כולל שמן או שומן שימס על האור, מי פירות, מיטבל שום נוזלי ועוד. ויש שכתבו להתיר רק בדיעבד ולא לכתחילה. אם כי הסכמת רו"כ האחרונים שלשון הרמ"א בשו"ע בסי' עח, שלכתחילה מותר. ועוד ששם דיבר במליחה לאחר ששם נוזלים על הבשר, והכא מדובר בצלייה. לגבי נוזל ביצים יש להחמיר לכתחילה כי חיישינן שהוא נקרש ומעכב הפליטה כמו שנראה לעינינו [ואין הוא קשור לדין מולייתא של ביצים שבסי' עז שלדעת הספרדים כתב הפר"ח שאפשר להתיר לכתחילה, ששם זה גוש שמתערבב עם הבשר ואיננו נקרש].

דבר גושי כגון תבלינים או פירורי לחם, יש להחמיר שמא הוא מעכב את הפליטה של הדם, ולא דמי לשמן וכל נוזלים שלאחר שטח איתם את הכבד הם חלק ממנו ואינם מפריעים לפליטה משא"כ באבקות ובגושים הללו. ועוד שיש לחוש שיבלע מהדם שיוצא, ויחזור ויבליע בבשר. והוא כעין המבואר ברמ"א בסי' עג (סעי ה) שנהגו שלא למלוח כבד כלל, אפילו לבד ואין לשנות. והטעם השני המובא בש"ך, ט"ז ושאר נו"כ שהאור חוזר ומבליע הדם שפלט, שייך גם כאן. והגם שלא כל התבלינים עם תכונות מלח, שהוא גורם לפליטה, מכל מקום חלקם חריפים, הם ועוד שעדיין גוש הם ומתמלאים מן הדם כמו שניכר בעין, ונשאר המקום לחוש לפחות לכתחילה. ויודע אני שיש שכתבו להקל, ולענ"ד העיקר להלכה שיש להימנע מזה, ובפרט שאפילו בשמן יש מי שכתב שאין להתיר אלא לכתחילה [פמ"ג, בית הלל וכ"כ באור לציון למעשה], ובאופנים מסויימים אפילו בדיעבד [ראה שערי דיעה סי' עח ס"ק א שאסר בשמן אפילו בדיעבד ורק בשומן התיר] וק"ו בנידו"ד שיש להימנע מזה, ואם כבר תיבלנו נכון לשטוף לפני הצליה. ובדיעבד מותר.

אולם כשהיא כבר מונחת על האש, כתב הרמ"א שם שנהגו למלוח קצת, וזה כדי לחוש לדעת האומרים שכל צלי צריך מליחה מועטת [כמבואר בסי' עו] וכיון שעושה מיד ומעט אין לחוש. וטעם זה שייך רק במלח כמובן. וכיון שהוא לא מעכב פליטה, אלא אדרבה מסייע לפליטה, כאשר עושה זאת מעט ומייד כשזה כבר על האש לא חיישינן שיבליע בחזרה. ולפי"ז יש לומר ששאר גושים ואבקות כגון תבלינים, וקל וחומר פירורי לחם [שהראו לי מי שהתיר גם בזה], שכתבנו שיש לחוש שהם מעכבים את הפליטה של הדם בשונה מחומר נוזלי, יהיה אסור לכתחילה, גם אם זה כבר מונח על האש.

החלב מותר, וכמבואר בהל' בשר וחלב (סי' פז סעיף ו) ובש"ך שם. וראה עוד בסי' צ. ואם הבהמה נתנבלה, אסורה היא וכל היוצא ממנה.

כשר בשתיה לכתחילה, גם בלי חותם כשרות.