סנן לפי נושא:
כשרות ראש דג קרפיון ללא זימים
שלום וברכה,
כאשר קונים דג קרפיון מחנות דגים עם הכשר מהודר המקפיד על עניני תולעים. זה באופן אוטומטי כולל את הראש.
והסיבה, שהטפילים המצויים בראש שעליהם יש בדרך כלל לחשוש, הם מטופלים במסגרת הטיפולים השוטפים והבדיקות של הכשרות לאורך הגידול וקודם השיווק. וכאשר יש אישור לדג, זה כולל את הראש.
מאידך כאשר קונים ללא הכשר, אכן יש חשש גם בשאר חללי הראש, ויש להזהר.
ראו בתולעת שני חלק שני דגים או באתר של המכון הדרכה כיצד לבצע הנקיון.
חשוב להדגיש שכל האמור זה בדגי בריכות מטופלות, אולם דגים כדוגמת הסלמון שמגיעים מכלובים [לא מהים ששם הבעיות גדולות], כיון שקיימת כינה חיצונית על גבי העור, שיורד בגירוד או בשטיפה [כשזה לאחר הקפאה].
הראש, איננו נקי, כי טפיל הקפפודה שנמצא על העור נכנס לחללי הפה, ויש לנקותו בצורה מיוחדת [חיתוך לרוחב, הוצאת כל אברי הפנים שטיפה חזקה תוך כדי שפשוף של פנים הראש].
בהצלחה.
תשובה
שלום וברכה,
כאשר קונים דג קרפיון מחנות דגים עם הכשר מהודר המקפיד על עניני תולעים. זה באופן אוטומטי כולל את הראש.
והסיבה, שהטפילים המצויים בראש שעליהם יש בדרך כלל לחשוש, הם מטופלים במסגרת הטיפולים השוטפים והבדיקות של הכשרות לאורך הגידול וקודם השיווק. וכאשר יש אישור לדג, זה כולל את הראש.
מאידך כאשר קונים ללא הכשר, אכן יש חשש גם בשאר חללי הראש, ויש להזהר.
ראו בתולעת שני חלק שני דגים או באתר של המכון הדרכה כיצד לבצע הנקיון.
חשוב להדגיש שכל האמור זה בדגי בריכות מטופלות, אולם דגים כדוגמת הסלמון שמגיעים מכלובים [לא מהים ששם הבעיות גדולות], כיון שקיימת כינה חיצונית על גבי העור, שיורד בגירוד או בשטיפה [כשזה לאחר הקפאה].
הראש, איננו נקי, כי טפיל הקפפודה שנמצא על העור נכנס לחללי הפה, ויש לנקותו בצורה מיוחדת [חיתוך לרוחב, הוצאת כל אברי הפנים שטיפה חזקה תוך כדי שפשוף של פנים הראש].
בהצלחה.
לשמח יתומים במשחקים חדשים
ילדות אינן אבלות ומותר לתת להם אופנים ובימבה חדשים.
את המתנה השניה רק לאחר תשעה באב, אלא רק אם זה ישמח אותם.
תשובה
ילדות אינן אבלות ומותר לתת להם אופנים ובימבה חדשים.
את המתנה השניה רק לאחר תשעה באב, אלא רק אם זה ישמח אותם.
מותר לקנות חולצות במבצע?
אם המבצע רק לתשעת הימים אז נחשב כדבר האבד ומותר.
תשובה
אם המבצע רק לתשעת הימים אז נחשב כדבר האבד ומותר.
בגד מכובס בשבוע שחל בו
השאלה לא ברורה:
בשבוע שחל בו תשעה באב [החל ממוצאי שבת הקרובה], אסור להפעיל מכונת כביסה, אלא למקרים מיוחדים של תינוקות, או כיו"ב.
ללבוש מכובס אסור. ללבוש מכובס שכבר לבשו פעם אחת. כגון חולצה שלבשו בשבת, ושוב החזירו לארון, מותר ללבוש בשבוע שחל בו.
תשובה
השאלה לא ברורה:
בשבוע שחל בו תשעה באב [החל ממוצאי שבת הקרובה], אסור להפעיל מכונת כביסה, אלא למקרים מיוחדים של תינוקות, או כיו"ב.
ללבוש מכובס אסור. ללבוש מכובס שכבר לבשו פעם אחת. כגון חולצה שלבשו בשבת, ושוב החזירו לארון, מותר ללבוש בשבוע שחל בו.
אכילת בשר בימים אלו
שלום וברכה,
1. חלק ניכר מבני עדות המזרח, וכך המנהג הנפוץ יותר במרוקו, שאכלו בשר ביום ראש חודש, שזה אומר עד היום רביעי בערב בשנה זו. ויש שלא אכלו בראש חודש.
2. אם הבשר נצרך כגון שיש לה ברזל נמוך והרופא מורה לאשה לאכול בשר, הרי שמותר לה לעשות זאת.
3. ילדים בגילאים שהזכרת ודאי חשיבי כקטנים, ואף לגדולים יותר אפשר להקל, בבשר עוף בוודאי, ואף בבשר בהמה אפשר להקל ואפילו יודעים מעניני החורבן [כ"כ בשו"ת דברי יציב, חזו"ע. אור לציון. ועוד]. ויש מי שכתב להחמיר בזה כל שהקטן מעל גיל חינוך [ראה משנה ברורה תקנ"א ס"ק ע].
4. אשה שילדה באותו שבוע שחל בו תשעה באב, אסור לה לצום.
תשובה
שלום וברכה,
1. חלק ניכר מבני עדות המזרח, וכך המנהג הנפוץ יותר במרוקו, שאכלו בשר ביום ראש חודש, שזה אומר עד היום רביעי בערב בשנה זו. ויש שלא אכלו בראש חודש.
2. אם הבשר נצרך כגון שיש לה ברזל נמוך והרופא מורה לאשה לאכול בשר, הרי שמותר לה לעשות זאת.
3. ילדים בגילאים שהזכרת ודאי חשיבי כקטנים, ואף לגדולים יותר אפשר להקל, בבשר עוף בוודאי, ואף בבשר בהמה אפשר להקל ואפילו יודעים מעניני החורבן [כ"כ בשו"ת דברי יציב, חזו"ע. אור לציון. ועוד]. ויש מי שכתב להחמיר בזה כל שהקטן מעל גיל חינוך [ראה משנה ברורה תקנ"א ס"ק ע].
4. אשה שילדה באותו שבוע שחל בו תשעה באב, אסור לה לצום.
הפרשת חלה בבצק של אחרים
לכתחילה – יש להפריש חלה פעם נוספת, אך ללא ברכה. בדיעבד – אם נזכרו בכך רק בשבת שבה אין מפרישים חלה, יש לסמוך על ההפרשה שנעשתה במהלך מעמד בת המצווה.
הסבר: כתב מרן השולחן ערוך (הלכות חלה סימן שכ"ח, סעיף ג') שאין מפרישים חלה ללא רשותו של בעל העיסה. והוסיף על דבריו מור"ם בהגה"ה: "מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה, כגון שהיתה העיסה מתקלקלת, מותר ליטול חלה בלא רשותו, דזכין לאדם שלא בפניו".
ומבואר מכאן דבכל גוונא בעינן שליחות מפורשת מהבעלים, אלא אם כן הוי זכות גמורה ומובהקת עבורם שאז אמרינן "זכין". ובנידון דידן, לכאורה לא חלה שליחות ולא הוי זכות, שהרי הנותנת (בעלת העיסה האמיתית) בוודאי ניחא לה טפי להפריש בעצמה ולקיים את המצווה בעצמה, ולא שתפריש חברתה בלא דעתה.
אלא שיש להביא בזה את מש"כ מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו "חזון עובדיה" (תרומות ומעשרות, עמ' קע), שהביא שני מהלכים בדעת הרמב"ם ומרן השו"ע שפסקו דאם אמר הבעל הבית "כלך אצל יפות" הרי זו תרומה, ולא אצטריכו לשליחות מפורשת מעיקרא. וביאר דבריהם במהלך השני, דמכיוון שמצווה היא, אנן סהדי דכיון דהשתא ניחא ליה במה שהופרש, ודאי דמעיקרא נמי ניחא ליה וחלה ההפרשה למפרע.
וכ"כ הבית יוסף (יורה דעה, סימן שלא, סעיף לא) והוכיח כן מדברי הש"ס במסכת קידושין (דף נב:) דמידי דמצוה שאני. ובקצות החושן (סימן רסב) הביא דברי הבית יוסף והאחרונים, והוכיח כוותייהו מסוגיית הגמרא בעירובין (דף עא.), דמשום ניחותא דמצווה אמרינן דמדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה, ומוכח כהרמב"ם דלא בעינן דשוייה שליח ממש. וכן כתב בשו"ת אמרי בינה (דיני תרומות ומעשרות סימן ו דף ע סע"א), שאחר שהביא דברי הרשב"א, כתב, דמ"מ הרמב"ם ומרן ס"ל דלגבי הפרשת תרו"מ מהני אף ניחותא דהשתא על למפרע, ובפרט בזמן הזה דחלה ותרו"מ אינם אלא מדבריהם, שפיר סמכינן עלייהו. והכי מוכח נמי בחידושי הריטב"א (בעירובין עא.), עכ"ד. וראה מה שהאריך מורינו הגרש"ז ריוח שליט"א בעניין זה בספר תבואת השדה (מהדו"ח) פ"ז הערה 12.
ובנידון דידן, הרי אנן סהדי דבוודאי ניחא ליה השתא לבעלת העיסה במה שחברתה הפרישה עבורה, שהרי מעיקרא רצתה ליתן לה את כל העיסה כולה במתנה גמורה, וכל שכן דאיכא ניחותא וקורת רוח במה שהופרשה החלה במעמד רבים וברוב עם לכבוד שמחת בת המצווה. ועל כן בדיעבד סמכינן על ההפרשת חלה שנעשתה שם ומותר להשתמש במה שנאפה מעיסה זו.
תשובה
לכתחילה – יש להפריש חלה פעם נוספת, אך ללא ברכה. בדיעבד – אם נזכרו בכך רק בשבת שבה אין מפרישים חלה, יש לסמוך על ההפרשה שנעשתה במהלך מעמד בת המצווה.
הסבר: כתב מרן השולחן ערוך (הלכות חלה סימן שכ"ח, סעיף ג') שאין מפרישים חלה ללא רשותו של בעל העיסה. והוסיף על דבריו מור"ם בהגה"ה: "מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה, כגון שהיתה העיסה מתקלקלת, מותר ליטול חלה בלא רשותו, דזכין לאדם שלא בפניו".
ומבואר מכאן דבכל גוונא בעינן שליחות מפורשת מהבעלים, אלא אם כן הוי זכות גמורה ומובהקת עבורם שאז אמרינן "זכין". ובנידון דידן, לכאורה לא חלה שליחות ולא הוי זכות, שהרי הנותנת (בעלת העיסה האמיתית) בוודאי ניחא לה טפי להפריש בעצמה ולקיים את המצווה בעצמה, ולא שתפריש חברתה בלא דעתה.
אלא שיש להביא בזה את מש"כ מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו "חזון עובדיה" (תרומות ומעשרות, עמ' קע), שהביא שני מהלכים בדעת הרמב"ם ומרן השו"ע שפסקו דאם אמר הבעל הבית "כלך אצל יפות" הרי זו תרומה, ולא אצטריכו לשליחות מפורשת מעיקרא. וביאר דבריהם במהלך השני, דמכיוון שמצווה היא, אנן סהדי דכיון דהשתא ניחא ליה במה שהופרש, ודאי דמעיקרא נמי ניחא ליה וחלה ההפרשה למפרע.
וכ"כ הבית יוסף (יורה דעה, סימן שלא, סעיף לא) והוכיח כן מדברי הש"ס במסכת קידושין (דף נב:) דמידי דמצוה שאני. ובקצות החושן (סימן רסב) הביא דברי הבית יוסף והאחרונים, והוכיח כוותייהו מסוגיית הגמרא בעירובין (דף עא.), דמשום ניחותא דמצווה אמרינן דמדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה, ומוכח כהרמב"ם דלא בעינן דשוייה שליח ממש. וכן כתב בשו"ת אמרי בינה (דיני תרומות ומעשרות סימן ו דף ע סע"א), שאחר שהביא דברי הרשב"א, כתב, דמ"מ הרמב"ם ומרן ס"ל דלגבי הפרשת תרו"מ מהני אף ניחותא דהשתא על למפרע, ובפרט בזמן הזה דחלה ותרו"מ אינם אלא מדבריהם, שפיר סמכינן עלייהו. והכי מוכח נמי בחידושי הריטב"א (בעירובין עא.), עכ"ד. וראה מה שהאריך מורינו הגרש"ז ריוח שליט"א בעניין זה בספר תבואת השדה (מהדו"ח) פ"ז הערה 12.
ובנידון דידן, הרי אנן סהדי דבוודאי ניחא ליה השתא לבעלת העיסה במה שחברתה הפרישה עבורה, שהרי מעיקרא רצתה ליתן לה את כל העיסה כולה במתנה גמורה, וכל שכן דאיכא ניחותא וקורת רוח במה שהופרשה החלה במעמד רבים וברוב עם לכבוד שמחת בת המצווה. ועל כן בדיעבד סמכינן על ההפרשת חלה שנעשתה שם ומותר להשתמש במה שנאפה מעיסה זו.
חשש תולעים בדג סלמון שהוכן
שלום וברכה,
אם הדג היה קפוא, אז הוא היה ללא קשקשים, כלומר עבר קשקוש, שזה מוריד בדרך כלל כל חשש להישארות הטפיל החיצוני.
אמנם במקום שאין קשקשים, נותר חשש, אולם בקפוא שהפשיר, ומסתמא שטפו אותו אותו בשטיפה רגילה. וטפיל כזה אין בו שום אחיזה בעור, אלא עקב ההקפאה נתפס לדג, כי הרי הוא כבר מת עקב ההקפאה, אז אין בו אחיזה, ומה שתפוס בין הקשקשים ירד עם הסרתם.
ולכן זה מותר באכילה.
באם המדובר בדג טרי, אז מבחינת החשש בין הקשקשים כאמור זה הוסר עם ההורדה שלהם בחנות. ומה שנותר על העור, למעשה יש כאן ספק, ואפשר לצרף את היתר הבישול, ועוד צדדים להתיר. אולם למעשה אם אינו אוכל אלא הדג ללא עור אפשר להתיר בשופי.
תשובה
שלום וברכה,
אם הדג היה קפוא, אז הוא היה ללא קשקשים, כלומר עבר קשקוש, שזה מוריד בדרך כלל כל חשש להישארות הטפיל החיצוני.
אמנם במקום שאין קשקשים, נותר חשש, אולם בקפוא שהפשיר, ומסתמא שטפו אותו אותו בשטיפה רגילה. וטפיל כזה אין בו שום אחיזה בעור, אלא עקב ההקפאה נתפס לדג, כי הרי הוא כבר מת עקב ההקפאה, אז אין בו אחיזה, ומה שתפוס בין הקשקשים ירד עם הסרתם.
ולכן זה מותר באכילה.
באם המדובר בדג טרי, אז מבחינת החשש בין הקשקשים כאמור זה הוסר עם ההורדה שלהם בחנות. ומה שנותר על העור, למעשה יש כאן ספק, ואפשר לצרף את היתר הבישול, ועוד צדדים להתיר. אולם למעשה אם אינו אוכל אלא הדג ללא עור אפשר להתיר בשופי.
מהות אמירת הנוסח להפרשת תרו"מ
תשובה: ממש לא בסדר, לא חלה ההפרשה, והפירות נשארו טבל. הנוסח לגמרי אינו תיאורטי, אלא מעשי, ויש השלכה דינית משפטית לכל שלב בו.
הסבר: שלב מרכזי בהפרשת תרו"מ אפילו כשאיננו מוציאים את התרו"מ, הוא לקרוא שם לכל תרומה ומעשר בפנ"ע, ולסיים להם מקום, כלומר להגדיר בדיוק היכן מקומה של כל הפרשה מהתרו"מ. לכן, אנו מתייחסים לכל הפרשה בפנ"ע, ומגדירים במדויק היכן היא [בצפון הפירות, בדרומם, למעלה, למטה, וכדו']. רק אז חלה ההפרשה, אבל אם אומר באופן כללי שהמעשר ראשון בתוכו, אינו חל (משנה תרומות פ"ג מ"ה. רמב"ם שם פ"ג ה"ח). שום שלב בנוסח ההפרשה אינו תיאורטי ח"ו, אע"פ שאנחנו לא מוציאים את התרו"מ בפועל, אם מפני שכהן אינו יכול לאכול את התרומות בזה"ז, אם מפני שיש פתרון כיצד לתת את המעשרות מבלי להוציאם, ובמע"ש בלא"ה פודים אותו.
יש להדגיש את דבריו הידועים של הגרש"ז אוירבך זצ"ל שגם מי שאומר את נוסח ההפרשה כתיקנו, אלא שחושב שזה 'תיאורטי', וכדו', ואינו מבין שבהפרשתו הוא מחיל דין מסוים על המופרש, ומבחינה הלכתית משפטית החלק המופרש אינו שייך לו אלא לשבט הכהנים, הלוויים, וכו', גם בזה לא יוצא יד"ח הפרשה.
לכן, חשוב ללמוד את מעשה ונוסח ההפרשה. בלימוד חד פעמי קצר ולא מסובך הדברים יהיו פשוטים. ניתן להיעזר בצוות המכון ובכל רב המתמצא בהלכות אלו.
תשובה
תשובה: ממש לא בסדר, לא חלה ההפרשה, והפירות נשארו טבל. הנוסח לגמרי אינו תיאורטי, אלא מעשי, ויש השלכה דינית משפטית לכל שלב בו.
הסבר: שלב מרכזי בהפרשת תרו"מ אפילו כשאיננו מוציאים את התרו"מ, הוא לקרוא שם לכל תרומה ומעשר בפנ"ע, ולסיים להם מקום, כלומר להגדיר בדיוק היכן מקומה של כל הפרשה מהתרו"מ. לכן, אנו מתייחסים לכל הפרשה בפנ"ע, ומגדירים במדויק היכן היא [בצפון הפירות, בדרומם, למעלה, למטה, וכדו']. רק אז חלה ההפרשה, אבל אם אומר באופן כללי שהמעשר ראשון בתוכו, אינו חל (משנה תרומות פ"ג מ"ה. רמב"ם שם פ"ג ה"ח). שום שלב בנוסח ההפרשה אינו תיאורטי ח"ו, אע"פ שאנחנו לא מוציאים את התרו"מ בפועל, אם מפני שכהן אינו יכול לאכול את התרומות בזה"ז, אם מפני שיש פתרון כיצד לתת את המעשרות מבלי להוציאם, ובמע"ש בלא"ה פודים אותו.
יש להדגיש את דבריו הידועים של הגרש"ז אוירבך זצ"ל שגם מי שאומר את נוסח ההפרשה כתיקנו, אלא שחושב שזה 'תיאורטי', וכדו', ואינו מבין שבהפרשתו הוא מחיל דין מסוים על המופרש, ומבחינה הלכתית משפטית החלק המופרש אינו שייך לו אלא לשבט הכהנים, הלוויים, וכו', גם בזה לא יוצא יד"ח הפרשה.
לכן, חשוב ללמוד את מעשה ונוסח ההפרשה. בלימוד חד פעמי קצר ולא מסובך הדברים יהיו פשוטים. ניתן להיעזר בצוות המכון ובכל רב המתמצא בהלכות אלו.
קלחי תירס שנותרו לאחר הקטיף
אתם רשאים ללקט, ואינכם צריך להפריש תרו"מ.
הסבר: המצב כיום שעניים אינם באים ללקט, וע"כ לא צריך להשאיר את הנותר, ואפילו הבעלים יכול ללוקטם, כמבואר בגמ' (חולין קלד:), וכ"פ השו"ע (יו"ד סי' שלב): 'לקט, שכחה ופאה, אם אין עניי ישראל מצויים שם ליטלם, אין צריך להניחם'. והוסיף הרמ"א: 'והאידנא אין נוהגין בהם, לפי שהרוב עובדי כוכבים, ואם יניחום, יבואו עובדי כוכבים ויטלום (טור)'. וכ"כ החזו"א (מעשרות סי' ז סק"י) שהיתר זה קיים בימינו, והרחיב, ע"ש.
כפי שהינך מציג את הדברים, הקלחים הנותרים אינם נשמרים אלא הפקר לכל, ואם כי נכון לבקש את רשות בעה"ב ללקט הוא מידת דרך ארץ, אך אינך צריך להפריש תרו"מ, וכדין הפקר.
תשובה
אתם רשאים ללקט, ואינכם צריך להפריש תרו"מ.
הסבר: המצב כיום שעניים אינם באים ללקט, וע"כ לא צריך להשאיר את הנותר, ואפילו הבעלים יכול ללוקטם, כמבואר בגמ' (חולין קלד:), וכ"פ השו"ע (יו"ד סי' שלב): 'לקט, שכחה ופאה, אם אין עניי ישראל מצויים שם ליטלם, אין צריך להניחם'. והוסיף הרמ"א: 'והאידנא אין נוהגין בהם, לפי שהרוב עובדי כוכבים, ואם יניחום, יבואו עובדי כוכבים ויטלום (טור)'. וכ"כ החזו"א (מעשרות סי' ז סק"י) שהיתר זה קיים בימינו, והרחיב, ע"ש.
כפי שהינך מציג את הדברים, הקלחים הנותרים אינם נשמרים אלא הפקר לכל, ואם כי נכון לבקש את רשות בעה"ב ללקט הוא מידת דרך ארץ, אך אינך צריך להפריש תרו"מ, וכדין הפקר.
הטלת ביצים בתרנגולים
תרנגולת לא צריכה זכר כדי לבייץ. היא צריכה חום, או של קרקע או של אור שמש או תאורה מלאכותית [שהם קיימים כיום בלולים]. מהביוץ הזה יש ביצה כל 24 שעות. אם אין זכר מהביצה לא יצא אפרוח. אם יש זכר מהביצה יגיע גם אפרוח.
תשובה
תרנגולת לא צריכה זכר כדי לבייץ. היא צריכה חום, או של קרקע או של אור שמש או תאורה מלאכותית [שהם קיימים כיום בלולים]. מהביוץ הזה יש ביצה כל 24 שעות. אם אין זכר מהביצה לא יצא אפרוח. אם יש זכר מהביצה יגיע גם אפרוח.
קצת עלינו…
‘המכון למצוות התלויות בארץ’ הוקם בשנת תשנ”ד ע”י הרה”ג שניאור זלמן רווח שליט”א ועומד מאז תחת נשיאותו של מרן הראש”ל הגר”ע יוסף זצוק”ל, ובהדרכתו הצמודה של הרה”ג רבי שלמה משה עמאר שליט”א הראש”ל והרב הראשי לירושלים עיה”ק.
ייחודיותו של המכון הוא, בידע המקצועי וההלכתי הרב שהוא צבר הן מהפן הבוטני, האנטמולוגי, בהקשר של כשרות והלכה.
03-9030580
03-9030580
03-9030891
mail@macon.co.il
המכון למצוות התלויות בארץ
מיקוד: 4081003 תא-דואר: 176 אלעד
בית המעשר הינו קרן מעשרות ייחודית לשירות הציבור הרחב, המטפלת בהפרשת תרומות ומעשרות ומאפשרת לחברים בה לקיים את מצוות ההפרשה בהידור. בבית המעשר מנויים אלפי בתי אב המסתייעים בנושא חילול מטבע בעת הפרשת תרומות ומעשרות ובחילול קדושת רבעי, נתינת מעשר עני לעניים, ומעשר ראשון ללוי.
