אין המדובר בתרופת קסם.
המדובר הוא בחומר היעיל לעבודת ניקוי מחרקים. כלומר או ירקות מגידול מיוחד שחייבים בניקוי ויש להשרות במי סבון זה תחליף מצוין.
ירקות מגידול רגיל – אמנם חוץ מניקוי חייב בדיקה של כל עלה ועלה וכו', מכל מקום קודם הבדיקה יש חובת ניקוי הכולל השרייה בחומר ניקוי, ועם ספוג לשפשף כל עלה משני צידיו.
עבור פעולה זו, יש חשיבות לחומר סטרילי, גם בריא יותר מסבון וגם אפקטיבי גם לגרות את החרקים מאחיזתם וגם להחליקם מעל פני העלה.

א. לא חייבים לבדוק על ידי ישראל, במקום שאין צורך. זאת ועוד שלכשרויות יש הסכם עם המפעלים, ודי עם הסכמים לדעת רוב הפוסקים דס"ל דאומן לא מרע אומנתייה. [וכדברי הרמ"א לגבי חביות דגים שאין לחוש אם יש טמאים דלא מחזקינן, וק"ו בשני אלו שמעולם לא היה ולא יהיה, וכמבואר במכתב].
ב. בית הקשקש ניכר בראייה ואין צריך במישוש. וגם ניכר בצורתו לכל אחד שראה פעם אחת מושט. אך עיקר הניכר הוא בית קשקש.
ג. בסלמון טרי או קפוא בנורבגיה אין כולל תוספים בעייתים. במושט בסין 90% ללא כל תוסף חוץ מהמים, לעיתים וביצורים בודדים בלבד, הוסיפו גם פוספאטים [ST], שגםהוא למעשה מינרל כשר. ולמעשה כמעט איננו מצוי. ואין לחוש לו.
ד. לגבי סול, בכה"ג שאין קשקשים זה ודאי השגחה צמודה [מקווה בעז"ה שכך נוהגים כל ועדי הכשרות למהדרין], אז הכל אמור להיראות בזמן ההשגחה. מאידך בדגי סול עם עור [הלבן] שזה הרוב המוחלט המגיע לארץ, רבים הם שאינם שמים משגיח צמוד וחוץ מההכשלה בתולעים, יש גם את הבעיה הנז', שאם החו"ג המקורי הגיע עם ראש, זה ודאי איסורא שהיה מעורב, ואינו דומה למש"כ הרמ"א שאחזוקי איסורא לא מחזקינן. וכל זה כמבואר במכתב הנז'.
בברכה

דג ורדון הוא דג הרוטברש, המופיע בספרינו ובחוברות ההדרכה ובאתר המכון, ראה שם שתלוי בסוגים השונים.
המיובא מסין הוא מזן שאין לגביו חשש של טפיל סיפריון לומפי, אולם יש אנסיאקיס בקרום השחור בבטן, או בבשר הדג בחלק הרך שהיה עוטף את בטן הדג.
כיון שהדג מגיע עם עור כהה אי אפשר לשקפו תחת אור, ולכן הנכון להסיר את החלק הרך לחלוטין, ולהשתמש בשאר חלקי הדג.
בזן מנטלה בעיקר כשמקורו מאיסלנד/נורבגיה יש חשש לטפיל חיצוני, וראה במקורות הנז' בערכו.

שלום וברכה,
ככלל גם ירקות נקיים יש להשלים את העבודה בבית, של הניקוי מחרקים ניכרים היורדים בשטיפה, וזאת מחמת שכדי להסיר גם חרקים אלו צריך מאמץ ניכר כולל ריבוי ריסוס, והוא דבר מיותר כיון שבקלות ניכרים חרקים אלו ואף יורדים בקלות בשטיפה. מאידך חרקים שניכרים פחות ואינם יורדים בשטיפה, אינם נמצאים כלל בירקות מפוקחים.
יש מספר ירקות והכרובית בכללם, שאין מקבלים אישור שיווק, אלא אם אין שם חרקים כלל. כיון שהשטיפה איננה אפשרית בקלות במוצרים אלו.
ולכן הכרובית נקייה לחלוטין. ומכל מקום ראוי שלטוף מלמעלה ככל האפשר קודם השימוש.
והיי"ת יצילנו משגיאות

א. אינני יודע מה הכוונה תוצרת קטיף, החשוב הוא האם יש חותם: נקי מחרקים של גוף מוסמך לעניני חרקים. אם יש לכאורה פטור מעיקר הדין וכדאי שטיפה קלה. ואין חייב הברשה. ואם אין חותמת מוסמכת שאר הכיתובים אין להם ערך.
ב. גם בתוצרת רגילה אין צריך 3 פעמים בהשריה, די בהשרייה אחת עם מי סבון תוך כדי סיבוב התות בתוך זמן ההשריה למשך כ 2 דקות, הוצאה מהסבון, שטיפה כללית, ואז שטיפה יחידנית של כל תות תחת ברז מים כולל הברשה של כל תות מכל צדדיו.

שלום וברכה!
לשאלתך הראשונה: פלסטיק עבה כגון אדנית יש מקום לחוש ולדמותו למתכת שמנתקת ואפילו לדעת מרן שכל החומרים לא מנתקים בעצים מכל מקום מתכת שאני ויש לחוש גם בפלסטיק עב כגון אדנית, וזה מבואר בספרי שו"ת חלקת השדה, ובספר על ערלה עץ השדה [עמ' ריד].
מאידך אם יש חורים בשיעור מספיק [של 2.5 ס"מ קוטר, ובדיעבד 2 ס"מ ויש המקילים גם בקוטר קטן יותר אם יש כמה חורים ומצרפים אותם יחד], רק שזה על אבן או אספלט, בכה"ג דעת מרן שאין זה מנתק, אלא שיש מקום לחלק בין אם העפר מונח על האבן או בעציץ המונח על אבן, אלא שעדיין יש בזה כמה חילוקים, וסוגי האבנים שהזכרתם יש מקום יניקה ויותר מסתבר שאינם מנתקים. וראה בעץ השדה שם.
לשאלתך השניה: החמוציות גדלות על עץ ודאי מבחינה הלכתית, וגדל או כעץ רגיל או בארה"ב בהצפה של מים. הגם שעצו יחסית נמוך, שאר האופנים לגביו קיימים ולכן דינו כעץ גמור.
נחלקו הפוסקים על הברכה, כיון שיש אומרים שהוא ראוי לברכתו רק לאחר עיבודו, ויש החולקים ובפרט שכך היום נפוץ אופן אכילתו. ועל כן כתבתי לענ"ד שגם ברכת הנהנין יש לברך בורא פרי העץ.

קמח טף הוא קמח דוחן ויש לשים לב שאיננו מחמשת מיני דגן וברכתו שהכל נהיה בדברו.
ככל הגרגירים גם גרגרי דוחן עלולים להיות נגועים, וכן בקמח שלהם. במזיקי מחסן שונים ובפרט בתנאי אחסון לקויים.
יש לבוררם בגרגירים כשאר בדיקת גרגירים, ובקמח בניפוי רגיל.
קמח זה כפי הידוע לי הוא ללא תוספות, ואין בעייה של כשרות, וכיון שאיננו ממין דגן, אין בו חשש "חדש" כפי שיש בקמח של שאר מיני דגן המיובא מחו"ל.

בטבל ודאי – יש קריאת שם בנוסח עצמו [ומעשר ראשון בצפונו או מעשר עני בדרומו וכו']
ביצוע נתינה בפועל אין צורך – כי הרי אתה חתום הסכם הלוואה של קיזוז עם הלוי או העני.
הפרשה בפועל – כנ"ל אין צורך, כי הרי למה תפריש בפועל הרי אין בזה קדושה [כמו שיש בתרומה], ואם הפרשה לצורך נתינה אין צורך כי אין נתינה פיזית אלא קיזוז הלוואה. ואם כדי להעניק לו את הפירות עצמן? הרי בהסכם עם הלוי או העני הפכת אותם למכירים שלך, ומכירי כהונה או לויה וגם מכירי עניים [ויש מכירים לעני וכמבואר בכמה ראשונים ובחת"ס ודלא כמי שהסתפק בזה], זוכים בדבר כבר ברגע שאמרת ומעשר ראשון ללוי, הם הזוכים מייד במעשר כי הם המכירים שלך והשאר קמתייאישי מיניה.

1. כל שאין מדובר בטעמים נגדיים שמקפידים להרחיק כמו מלוח ומתוק או חלב ובשר, אין כל מניעה לכל הדיעות גם המצריכים שאפשר לחבר לאחר האפייה, מותר להפריש מן העיסה עם ברכה.
2. קמח מלא ולבן, אין נחשב הקפדה גדולה, ואין בעיה לצרף.

אפשר לראות בהרחבה בספרי 'תבואת השדה' מה שכתבנו בזה.

כל ירק והתאריך שלו:
העיקרון הוא שכל ירק שנלקט בשמינית, לכאורה כבר לא שמיטה, כי בירק הולכים אחרי לקיטה, רק שחכמים המשיכו גזירת ספיחין, שירקות שאסורים משום ספיחין בשמיטה יאסרו גם בשמינית, עד שירק כזה יספיקו לזורעו מחדש אחר שמיטה ולקוטפו, ואז יהיה מותר גם אלו שנזרעו בשביעית ונלקטו בשמינית. אולם אותם שנלקטו בשמינית אסורים לעולם. וכאשר הגיע חנוכה הותרו כל הירקות, גם שלא הספיקו להצמיח חדשים, ובתנאי שנלקטו בשמינית ולא בשביעית.
תאריכים מדוייקים לכל ירק יש בלוחות, אתם יכולים לקבל במכון או באתר מידע מדוייק לכל ירק ופרי