. קיים אבקת חלב טמא: קיים אבקת חלב של נאקות [Camel Milk Powder] המיועד למאכל, והוא נמצא בצמיחה היום [רק שהייבוש שלו שונה, הוא מיובש בהקפאה ולא בתנור]. קיים לצרכי רפואה גם אבקת חלב חמורים, ואף אבקת חלב סוסות. גזירת חז"ל על חלב נכרי קיימת. ב. אלא שיש היתרים ידועים, יש היתר כללי, ויש היתר יותר מפורסם של אבקת חלב. אבל כבר נהגו צרכני המהדרין להחמיר אף באבקת חלב שיהיה 'חלב ישראל'. אמנם לצרכי רפואה וכיו"ב, אפשר להתיר בשופי, וכבודו יבדוק המקרים הבאים לפניו, מה הם.

טרחתי בזה הרבה בס"ד בתשובה ארוכה מאד, והיא נמצאת כעת בשש משזר חלק ד יו"ד בקונטרס הגדול של היוצא מן הטמא באות יח. ולמעשה כתבתי שגם חלב וגם בשר מתורבת כשרים לכתחילה [אלא שהמלצתי לקחתם מחלבון עוברי, שזה לחלוטין וללא דיון מותר ונשאר פרווה, יעוי"ש].

אולם לידיעתך החלב של שטראוס החדש וגם של מחלבות גד, כל הסוגים הללו, אינם חלב מתורבת, אלא זה חלבון מן הצומח, באמצעות פטריות. שדומים לחלב, כלומר אפילו מי שרגיש לאלרגן חלב זה יכול להזיק לו. אבל כמובן שזה לא חלבי. משתמשים בפטרייה כדי לייצר חלבון בטא-לקטוגלובולין [BLG] שהוא אחד החלבונים העיקריים במי גבינה. והתוצאה היא שהחלבון שנוצר זהה לחלוטין לחלבון פרה עד כדי כך שהאלרגנים לחלב מזהים אותו כאותו חלבון חלב שאליו הוא רגיש. אבל הוא כמובן ללא חלב וממילא הוא פרווה.

להבדיל מהקמח שניפויו בנפה צפופה מבטיח שכל הקמח שעבר את הנפה הוא בחזקת נקי. את הסולת, עקב עוביים של הגושים, לא ניתן להעביר בנפה צפופה. ולכן תהליך הבדיקה והניקוי העיקרי הוא בדיקה ויזואלית. יש לפזר את הסולת על משטח כתום ועדיף אם יש אפשרות על שולחן אור [ובפרט במטבחים המוסדיים], ולהעביר את גרגירי הסולת בזה אחר זה. יש להתבונן כי הזרימה של הסולת מלאה ואין גרגירים שדבוקים כאחד על ידי קורים, המהווים סימן שיש זחלים בסולת. או גבישים גדולים שזחלים חבויים בתוכם. כמו כן יש להתבונן שאין חרקים בוגרים או זחלים [שהם קטנים מאד ולעיתים רוחבם כרוחב שערת אדם]. במידה ונמצאו זחלים או חרקים זעירים, רצוי לא להשתמש במוצר זה.

עקב הקושי בהפרדתם לחלוטין מהמוצר. בכדי להבטיח שהבדיקה הייתה כיאות ולא נותרו זחלים קטנים או חרקים זעירים, ניתן לסנן את הסולת ב"נפת סולת" באופן שהגרגירים עוברים בדוחק בנפה, ויש לבדוק היטב את הפסולת שנותרה בנפה. לאחר שהכל נמצא נקי, אפשר להשתמש בסולת. לאחר הבדיקה – באם אין צורך בכל הכמות שנבדקה – יש לשמור את מה שנשאר במקרר ולהשתמש בו ללא בדיקה בפעם הבאה, עד כחודש ימים, או לשמור בהקפאה ולהשתמש בכל זמן שירצה ללא בדיקה נוספת.

מותר ללמוד בשבת לצורך מבחן בלימודי קודש, ולכן אם מדובר בנושא בהסטוריה ששייך ללימודי קודש, מותר לכתחילה ללמוד בשבת. רק יש לזכור שאין לומר במפורש שהלימוד הוא לצורך לימוד למחר. ואם הסטוריה ששייך לחול ולא לקודש,  אם כן אם המטרה רק כדי להצליח במבחן, ולא בעצם לימוד החכמה, ראוי שלא ללמוד זאת בשבת.

ראשית אדגיש שמצוי מאד גם להיפך, כאשר האשכנזים מקילים כדעת הרמ"א בסי' שיח סעי' טו כל עוד שזה לא נצטנן לגמרי. ובנוסף בסוגיא של הוספת מים חמים לחמין, שהאשכנזים מקלים בזה בפועל. והספרדים חששו לאיסור בישול בזה כדברי רבינו יונה. ואם כן עשינו את עם ישראל מחלוקת מחלוקת. חלילה וחס לחשוב כך, ולא גרע מחלב דבני ריינס.

למעשה, הלכה פסוקה במשנה ברורה (שיח ס"ק ב) דאין איסור מעשה שבת כשיש מחלוקת אם זה בישול. וממילא ספרדי יכול לאכול לכתחילה אצל אשכנזי שסמך על רבותיו שאין איסור עד שיצטנן לגמרי. וספרדי יכול לסמוך על ספרדי שסמל על רבותיו לגבי דבר יבש. והוא דבר פשוט וברור.

מלבד כל האמור למעלה, יש לדעת שדבר זה איננו נדון של אשכנזים וספרדים, שכן גם מפוסקי האשכנזים יש שצידדו להתיר להניח דברים יבשים על גבי פלאטה, כיון שאין דרך בישול בכך. ראה מש"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד דיני בישול אות לה), ובשמירת שבת כהלכתה (פרק א הערה פג). ועוד.

המטבע נאסרה, כלומר כבר לא שייך לחלל אותה על מטבע קטנה יותר, ולכן יש לבער את כל המטבע כלומר להשליכו אל הים הגדול, או לשוברו לשניים או כל איבוד אחר הנדרש על פי ההלכה.

אם העץ היה מונח בגוש, אפילו אם איננו נקוב, כל שהגוש לא התפרק, ובוודאי שסיימו השתילה עד כט באב, אפשר למנות שנה זו כשנה ראשונה, ולאחר טו בשבט של תשפ"ו, כל הפריחות החדשות יהיו רבעי לחומרא, ותרו"מ לחומרא.

אין זה חשיב כלל הפקר, הרי אין ההפקר לכל, גם כאשר פתוח, אין מרשים לזרים או לכל החפץ להכנס ולקחת כמה שהוא רוצה ללא שאלות. אלא רק לאחראים על הגן. וזה חייב כדת וכדין בתרומות ומעשרות.

גם אם זה ודאי כלאים, הפירות אינם נאסרים באכילה, רק בכרם עם תבואה או ירקות, אסור באכילה. כל שאר האפשרויות, מותרות באכילה. אולם אסור להמשיך ולקיים.

לגופה של שאלה, יש לבדוק האם מהגזע יוצאים שני גזעים, שאחד התפתח לזה ואחד לזה? האם יש ענפים שונים שמכל אחד יוצא משהו? יש אפשרות של עץ רב תכליתי, שמראש הרכיבו כמה ענפי זנים שונים, והם מוציאים כל אחד משהו אחר, ועץ כזה לא נכון לקיימו, ויש להסיר את אחד המינים. כמו כן, ישנה אפשרות שזו כנה שהשתלטה ומוציאה את הפירות שלה, וגם כאן יש להסיר את הגזע שהתפרץ והשתלט כך שישאר רק מין אחד.

יש כמובן אפשרות למוטציה שאירעה מחמת האבקה של דבורים וכיו"ב. למעשה יש לבחון מה קורה עם העץ. ולפי זה נמשיך עם ההמלצות. כעת להוריד את הפרי השונה, ואפשר להשתמש בו.

אין מרכיבים עץ סרק על עץ מאכל, וכן להיפך, בין בארץ ישראל ובין בחו"ל. סרק על סרק שאינו מינו מותר. ויש שכתבו שנכון להיזהר גם בזה.

מקורות: בתוספתא, מובאת בירושלמי כלאים פ"א ה"ז: תני אין מרכיבין עץ סרק על גבי עץ מאכל, ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל, מין בשאינו מינו, מניין, ת"ל 'את חקותי תשמורו'. וכן פסקו בטושו"ע סי' רצ"ה ס"ג, ולא הובא חולק לזה. ואמנם הרמב"ם השמיט ולא כ' דין זה, ויש שדייקו (רדב"ז פ"ב ה"ט, משנה ראשונה על כלאים פ"א ה"ז) שלא ס"ל כך להלכה, ומותר, אולם מסתימת הטור והב"י והשו"ע ורמ"א שלא הביאו בזה חולק נראה שסוברים שהרמב"ם לא חולק בזה.

הרכבת סרק על סרק – מדויק מהברייתא הנ"ל שמותר, וכן נקטו הפוסקים. ועיקר הטעם משום שכל עצי הסרק כמין אחד הם. אמנם כ' הסמ"ק, הביאו הב"י והרמ"א (שם ס"ו) ש"הואיל ואין רוב העולם מכירין רוב המינין, טוב ליזהר מכולן". ובחת"ס (שו"ת ח"ב יוד סי' רפז) כ': אבל לע"ד דשומר נפשו ירחק מהם ויחשוש לאידך גירסא דגם אילני סרק לא יבריכם זע"ז, ומכ"ש לפי הטעם שכ' רמב"ן שאין לך עשב שאין לו מזל למעלה שאומר לו גדל, והמערב המינים מבלבל כוחות שלמעלה.

ונוסיף, כמה גדולים דברי חכמים שחששו בזה, שכבר מצינו כמה צמחים ואילנות שרגילים להתייחס אליהם כעצי סרק, ויש מקום לדונם כעצי פרי.