שלום,

אפשר און ליין דרך האתר של המכון למצוות התלויות בארץ

אפשר טלפונית 039030580 יום א-ה 9 עד 17:00

בהצלחה

ראשית לחדש מיידית.

שנית, לגבי מעשר שני, למשך תקופה מסויימת אנו מאפשרים למנויים להמשיך ולחלל על המטבעות שברשות בית המעשר.

לגבי טבל ודאי אם היה ברשותך, אנא תתקשר לבית המעשר לקבל הדרכה.

אם נאלצים לקנות ללא כשרות, אז ירקות אין בעיה, רק שיש לעשר בבית מכל מין כדת וכדין. וכיון שיש הרבה דינים ופרטים רצוי לדעת את הבסיס ולהיות חברים בבית המעשר 03-9030580. או ישירות כאן באתר.

ומאידך פירות יש חשש נוסף הנקרא 'ערלה' כלומר שאין הפרי מעץ שטרם עברו עליו שלש שנים. אז כאמור לכתחילה יש לקנות רק עם הכשר, אולם בדיעבד או בשעת הצורך, מותר לצרוך פירות שנקנו בשווקים שכן נכון להשנה [תש"פ] לא מצוי פירות ערלה אלא באחוזים נמוכים, ואפשר לסמוך שהפירות שלפנינו פרשו מן הרוב וזה מותר. אולם יש יוצאי דופן כגון אוכמניות ועוד, ששם יש אחוזי ערלה גבוהים ואין לרכוש אלא במקומות עם הכשר.

רק אם תעשה תנאי מלפני שבת [שזה נוסח ההפרשה בלשון עתיד]. ואז בשבת אפשר לעשר בנוסח הרגיל. נוסח התנאי: "אחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה טבל. והיותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה גדולה בצד צפונו על הכל. אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל עם שאר הכמות הראויה בצד צפונם של הפירות יהיו מעשר ראשון. אותו אחד ממאה שהתניתי שיהיה מעשר ראשון יהיה תרומת מעשר על הכל. ומעשר שני יהיה בדרומם של הפירות, ויהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה ורבע במטבע שיחדתיו לחילול מעשר שני [או למנוי: יהיה מחולל על פרוטה במטבע שייחד הממונה על "בית המעשר"]. ואם צריך מעשר עני יהיה מעשר עני בדרומם של הפירות"
יש לזכור שהתרומה היא מוקצה ולכן יניחנה במקום הסופי לפני אמירת הנוסח בשבת.
פרטי דינים נוספים ראה מה שכתבנו בספר קצירת השדה.
מנוי יכול להפריש על פירות שלו, או שברשותו, ולכן אפשר להקנות למנוי את הפירות שרוצים שהוא יפריש, מכל מקום אם טעה והפריש על מנוי שלו, מעשר שני לאחרים, בדיעבד חל, [ולכך מידי יום אומר נוסח מיוחד הממונה על בית המעשר]. כל זה יעיל לגבי המטבע, אולם על הקנאה ללוי ולעני, יש לדעת, שזה יכול להועיל בלי בעיה, אולם מצד שני, זה יורד לו מסכום ההלוואה שהוא הלווה.

אכן החל מראש השנה נכנסת שנת מעשר עני בכל הירקות שיילקטו החל מראש השנה, אולם פירות ימשיכו עד פסח וקצת יותר להיות מעשר שני כיון שחנטו לפני"כ, ומייד לאחר חמשה חודשים חוזרים הירקות למעשר שני, [בשנים רגילות ובשנת השמיטה מספק בגידולים שאין בהם קדו"ש כגון גידולי חממה וכיו"ב]. כך שלמעשה המלצתינו היא שלא להפסיק את האפשרות של חילול מטבע שיהיה זמין לך כל השנה. מה גם שפעמים רבות נתקלים בשמן מהשנה החמישית או יין או שימורים שיש לעשרם והם חייבים במעשר שני. ועוד דוגמאות כהאי גוונא

יכול אדם להלות לעני סכום כסף, ופרעון ההלואה יתבצע מפירות הנמצאים ביד קרובו או חבירו, וזאת מהטעם הפשוט שלא איכפ"ל מנין הגיעו המעות לעני, וזכין לאדם שלא בפניו. רק שיש להודיע להמפריש, שיש הלואה אצל העני שפרעונה הוא באמצעות המעשר עני שבידך, וכשתפריש תזכה את הפירות לעני באחד הקנינים וכנ"ל. ועי" עוד בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי" ע"ג שכתב בסו"ד שאם המלוה אין לו יותר פירות אינו יכול להעביר את ההלואה לאחר, ואין זה דומה לנידו"ד, שהתם חלק מתנאי ההלואה כך הוא שאם אין למלוה פירות המעות נשאר ביד העני. אך כאן מה אכפ"ל מי הלוה את המעות, ואם אחד הלוה מעות וחבירו נחשב המלוה מה בזה ודו"ק.

על פי המבואר בתשובה על השאלה הקודמת, כאשר הוא מלוה מראש יכול לפסוק כשער הזול, ואע"ג שאין שיעור לזולא, מ"מ יש לכך גבול מסוים וחשבון כל שהוא, וכמבואר לעיל. וממילא ברור שאם את הסך של חשבון 50 ₪ עשינו למשפחה ממוצעת הצורכת כטון תוצרת בשנה, אולם חנות או בית עסק, שצורך כמות זאת בשבוע או פחות, ודאי שאינו יכול לחשב כך, ולכן אם רוצה יעשה זאת בהלואה ע"פ החשבון הנז" [מדובר בהלואה שנתית ע"ס עלפי שקלים], ובודאי שאם יכול לעשות כך תע"ב. אולם מי שאין באפשרותו לנהוג כך, באפשרותו לנהוג ע"פ מה שביררנו לעיל בתשובה לשאלה א, כלומר שיקנה לעני באחד הקנינים המועילים את כל הכמות של התוצרת שחייבת במעשר עני [כמבואר לעיל בתשובה לשאלה ב], ובהסכם מראש שיעשה עם העני, ירשה העני או בא כוחו לבעל העסק לשוב ולזכות בתוצרת, ובתמורה לכך ישלם בעל העסק סכום כל שהוא כפי שיסגור עם העני, כתשלום עבור התוצרת, וכ"ז כפי המבואר לעיל בדעת הרדב"ז ועוד, ועיי"ש.

אחד הדינים המיוחדים שנאמרו בהלואה זו בתוספתא ובגמרא בגיטין שם זה שהמלוה מעות את העני, פוסק עמו כשער הזול ואין בו משום ריבית, כלומר כשבא לחשב את שוי הפירות שהפריש. ע"מ לקזז מההלואה, יש לו לחשב כשער הזול. דהיינו אם בשעת הפרשה הוזלו הפירות, אפי" התייקרו אח"כ, מחשב כשער הזול. ומחשב כשער הזול אפי" לא יצא השער, ואפי" שלא פסק עם העני כן מתחילה. ויכול להתנות עם העני מראש ולפסוק עמו גם בפחות משער הזול, ובכל זה עושה ואינו חושש משום ריבית, כיון שאם לא יהיה להמלוה יבול אינו חייב לו הלוה כלום, ה"ה שאין בו משום ריבית. והנה הגמ" בגיטין שם מקשה, פשיטא? הא קמ"ל אע"פ שלא פסק כמי שפסק דמי. והנה רש"י שם מפרש בד"ה כשער הזול, שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרו"מ, אקבלם באותו השער של שעת הפרשה. ואין בו משום ריבית: בשאר פוסקין בעינן עד שיצא השער, וכאן פוסק בשעת הלואה בכך וכך אע"פ שלא יצא השער. בהמשך מבואר בגמרא, שפסק ל"ד, אלא אע"פ שלא פסק כמי שפסק דמי. ובהמשך מבארת הגמרא, מה טעם אין בו משום ריבית, כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה, כי אית ליה נמי אין בו משום ריבית. עכ"ד הגמ" עם פי" רש"י. והנה הנראה מפירוש רש"י, שלמד שאין בו משום ריבית קאי אפוסק כשער הזול. דהיינו שאף אם פוסק אין בו משום ריבית אם יחשב רק כשער הזול, אך לא בפחות משער הזול. וכך פירש המאירי בגיטין (שם ד"ה כבר ביארנו). שמחשב כשער הזול אפי" שלא התנה ואין בו משום ריבית, ואפי" שלא יצא השער, כיון דכי לית ליה וכו". ואמנם התוס" (שם בד"ה ופוסק עמהם) והרשב"א (בד"ה ופוסק) והריטב"א (בד"ה גמרא ופסק) כתבו שתרי מלי נינהו. חדא, שאפי" שלא פסק מחשב כשער הזול, ואין בו משום ריבית היינו, שאם פסק יכול לחשב אפי" הרבה פחות משער הזול. והנה התוס" כתבו את הדברים כדברים פשוטים, ולא הביאו כדרכם את פירוש רש"י, והם חולקים עליו. אך הרשב"א הביא דברי רש"י וכתב עליו ואינו מחוור בעיני. ועי" להגאון הר"ח קניבסקי שליט"א (ד"א פ"ז הל" מעשר ה"ז בביאה"ל) שכתב, שלדינא גם רש"י מודה לתוס" שאם פוסק, יכול אפי" הרבה פחות משער הזול, והטעם שבהלואה כגון זו לא שייך כלל דין ריבית. והוסיף, שאפשר שזה תלוי בטעמים שאין ריבית, שאם הטעם משום תקנת חכמים, אפשר שלא תיקנו לפחות משער הזול. ואם הטעם הוא כמש"כ הרמב"ן, הריטב"א, הר"ן והנמקו"י בשם הרא"ה, שמדינא אין כאן כלל ריבית אפשר שזה אפי" בהרבה פחות משער הזול. עכ"ד. ומ"מ עי" בפני יהושע בסוגיא, שלמד מפורש שלדעת רש"י אסור כדין ריבית קצוצה לפסוק בפחות משער הזול. ולא מהני בזה האי טעמא דהגמ", כיון שזה לא נאמר אלא באבק ריבית. כגון בזביני. ועי"ש שהסביר טעם התוס" מדוע ס"ל שאפשר בפחות משער הזול. ועי" בחת"ס בחידושיו שם, מש"כ על הפנ"י. אך מ"מ מדברי הפנ"י מפורש שלדעת רש"י גם לדינא אסור בפחות משער הזול. [ומ"מ אם נאמר שמעיקר הדין אין כאן ריבית ולא משום תקנת חכמים וכנ"ל בדברי הדרך אמונה, אפשר ולא כדברי הפנ"י, ודוק היטב בדברי הפנ"י שם]. ועו"ע בפי" המהרש"א והמהר"ם שם על הסוגיא כיצד ביארו את מחלוקת רש"י ותוס". והנה הרמב"ם ז"ל (שם הל" ז) כתב שמחשב כשער הזול ואינו חושש משום ריבית. ונראה לכאורה שחשבם לדבר אחד וכפירוש רש"י בסוגיא. וכן כתב המהר"י קורקוס שם שדעת הרמב"ם כדעת רש"י. אך מ"מ להלכה כתב מרן החזו"א כדעת התוס" והרשב"א (מעשרות ח" ה"), ולא הזכיר שם כלל שלרמב"ם רוח אחרת עמו. אלא כתב הדברים כפשוטים שאפי" הרבה פחות משער הזול מותר. והנה דעת רש"י אינה ברורה כלל לאסור וכנ"ל, והרמב"ם אמנם לא כתב להיתרא, אך לא כתב גם לאיסור. רק ציטט את דברי הגמ", וגם המהרי"ק כתב את דבריו בדרך נראה. ומאידך דעת הרבה ראשונים מפורש להיתר וכנ"ל, וכ"פ מרן החזו"א להלכה, א"כ נראה ברור שאפשר לסמוך על דברי הוודאי של הראשונים, ולהתיר במתנה מראש לפסוק גם הרבה פחות משער הזול. ומצאתי להחזו"א זצ"ל שכתב (מכתב כת"י הוב"ד בסו"ס ד"א ח"ג עמ" 772), על נידו"ד דהמלוה יכול לפסוק פחות משער הזול וז"ל: וחז"ל היו יודעים דעת קונם טפי מינן וידעו מהו תיקון ומהו קילקול, וח"ו להכניס עצמנו לשקול ע"פ שכלנו ולומר שיש חילוק בין הזמנים וכו" אבל מה שמצאו חכמים לטוב הננו צריכים להיות בטוחים שמביא טובה בעולם. ושם באות ב" כתב, אין לנהוג צרות עין בעשירים וחייבין אנו לשקוד על תקנתם, ואין ספק שאם יצטרכו ליתן מע"ר ומ"ע יוכרחו למכור את פרדסיהם.. או שלא יעמדו בנסיון והיצר יאלפם איך להקל… והקושי הוא מפני ששומר התורה הוא יחיד, אבל כאשר ירבו השומרים יחדל הקושי ויוקבע השער כפי נכיון המעשרות. וכו" עי"ש. ומעיד אני הכותב. על הקשיים הגדולים של החקלאים והסיטונאים גם היום בזמנינו, לתת מעשר עני ע"פ השער האמיתי, וכפי מה שאני פוגש ומדבר על לבם של החקלאים והסיטונאים, אני אומר את הדברים. ולכן יכולים הם ליתן כפי שמתיר הדין וגם בפחות משער הזול. וד"ב. והנה כשמתנה המלוה מראש לחשב פחות משער הזול, יכול הוא להביא בחשבון, את העובדה שהוא נותן לעני כסף מראש, ויעריכו כמה אדם במצב דחוק מוכן לשלם ריבית על קבלת כסף מראש, ולקבל את ההלואה בתנאים נוחים כאלה, שאינו צריך לטרוח לחפש ערבים שיחתמו עבורו, ואינו צריך לדאוג איך לפורעה,שאפילו אין למלוה היבול הצפוי, אין חייב הלוה לפרוע לו. ומ"מ אסור לעני להוזיל יותר ממה שדרך בני אדם רגילים להוזיל בסוג הלואה שכזו. ומותר לחפש עני שהשעה דחוקה לו מאד ומפני זה יוזיל יותר, כיון שבכל זה אין איסור ריבית. וכל שהעני נוקב בסכום אמיתי שכדאי לו מותר לנהוג כך. והנה במכתב הנז" מהחזו"א וכ"כ בחזו"א מעשרות (סי" ח ה) כתב, דאין שיעור לזולא, דמשום הקדמת המעות, אין שער קבוע. וכל שנוח לו במעות עכשיו עבדי אינשי דמוזלי. ע"כ. ואמנם כ"ז שהעני מוזיל כי כדאי לו, אך אם כבר לא כדאי לו רק שמוזיל מפני התחרות, אין זה נקרא נוח לעני, והחזו"א במכתבו הנ"ל כתב שהטעם משום מסייע בבית הגרנות, ואמנם הוכחתי לעיל בתשובה לשאלה הראשונה שלדעת הרמב"ם אין איסור מסייע בעני וכ"כ החת"ס בדעת הר"מ. מ"מ החזו"א בספרו כתב להסתפק בדין זה, משום דדילמא לא תקנו רבנן בכה"ג את המלוה מעות, או דלמא לא פלוג. ואמנם מרן החזו"א נשאר שם בספק. אך מ"מ נלענ"ד, שכאשר העני מוזיל לא מטעם כדאיות אלא מטעם של תחרות אין זה כבר בכלל התקנה שנעשתה לטובתם, כיון שאין זה טובתו שהרי אינו רוצה בזה לגוף של הקדמת המעות אלא משום התחרות. ואמנם אם שעתו של העני מאד דחוקה ורוצה להזדרז ולזכות בהלואה ומש"ה מוזיל, אפשר שאין זה משום התחרות, אלא משום שהוא זקוק בדחיפות למעות. ועדיין צל"ע בכל זה. ועי" בד"א (בביאה"ל הנ"ל) שכתב, ששמע משמו של החזו"א שאין להוזיל יותר משליש דמיו. ומש"כ שאפשר לחפש
עני שהשעה דחוקה לו, כ"כ בחזו"א בספרו שם לגבי כהן, וה"ה עני.
והנה
לפי"ז, צא וחשב שמשפחה ממוצעת אינה צורכת בכל שנת המעשר עני תוצרת מעבר לטון פירות וירקות החייבים במעשר, נמצא שס"ה כ –90 ק"ג פירות וירקות חייב לתת לעני. והנה בממוצע העלות היא של 1.8 ₪ לק"ג, ואם תכפיל ב –90 ק"ג ס"ה: 162 ₪. ובחישוב של שליש דמיו יוצא בס"ה: 54 ₪. ועל כן בסיכום עם גזבר עניים שהשעה דחוקה להם סיכמנו על הסכמתם לקבל 50 ₪ כהלואה. ואמנם משפחה שצורכת יותר מטון תוצרת, עליה להוסיף בהתאם ע"פ החשבון הנזכר