הבורגול מיוצר מחיטה מבושלת שיובשה ועברה גריסה, ישנם שלשה אופני גריסה בבורגול, גס, דק, ג‘ריש [=דק מאד]. כיון שהבורגול הוא למעשה חיטה, שיש בה נגיעות מרובה של מזיקי מחסן עקב האחסון הרב שהיא עוברת ובפרט עקב תנאי אחסון לקויים [ראה לקמן ערך "חיטה"], יתכן שהבורגול כבר יוצר מחיטה נגועה, אלא שתהליך הבישול שלו לא יכול להותיר שום חרק חי, שיכול להוות מקור להתפתחות אח"כ. מאידך גם חרקים מתים אסורים, והגם שבשלב הסינון והגריסה של הבורגול החרקים נפלטים החוצה או מאבדים את צורתם, אולם החשש הגבוה יותר הוא האחסון של הבורגול עצמו, שאז הוא מקבל נגיעות של חרקי מחסן שונים כגון החדקניות, חיפושיות זחלים ועוד.

אופן הבדיקה והשימוש:
עיקר הנגיעות של הבורגול הוא בין שברי הגרגרים, וכאמור שני סוגים עיקריים האחד הם החרקים הבוגרים שניכרים היטב בבדיקה, והסוג השני הם הזחלים שצבעם לבן ובתחילת חייהם עם זעירים ביותר ולעיתים כרוחב שערת אדם. יש לפזר את הבורגול על משטח כתום ועדיף אם יש אפשרות על שולחן אור [ובפרט במקומות המוסדיים], ולהסיר את הגרגרים הנקובים, ו/או את החרקים, במידה ונמצאו זחלים או חרקים זעירים, רצוי לא להשתמש במוצר זה, עקב הקושי בהפרדתם לחלוטין מהמוצר שהוא גרוס. על מנת להבטיח שאין זחלים קטנים או חרקים זעירים, ניתן לסנן את הבורגול, במסננת שתותיר את החרקים במסננת [בבורגול גרוס דק], או לחילופין שהחורים במסננת גדולים דים שהזחלים יעברו אל המשטח [בבורגול גרוס גס].

מציאות של תולעי אניסאקיס בבטן הדג יש כמו באותם דגים שבארגנטינה, אך כיון ששיטת הדייג ושיטת העיבוד בשתי המדינות שווה, לכן בייצור שנעשה במפעל בהשגחה צמודה וללא עור, הוא בחזקת נקי. עכ"פ כך ראינו בבדיקות מעבדה שעשינו בארץ בתוצרת שהגיע משם, ובביקור שעשיתי שם. [ושם מצאתי את התולעים חיות בחלל הבטן, ובסחורה שנזרקה הצידה, אף מצאתי תולעים אלו שנכנסו לבשר ויצאו ממנו]. אמנם בארגנטינה, נתתי הוראות מיוחדות למשגיח שעובד שם עם הכשרות שלנו, להקפיד לקחת מדייג יומי, ששה עם קרח בתוככי המקרר עד זמן העבודה כדי שהתולעים יהיו במצב של תנומה ולא יחדרו לבשר, ולא להוציא מן המקרר אלא לצורך עיבוד מיידי, ובכל שעה עגולה נעשים בדיקות במקום לראות שאכן אלו התוצאות. ולכן בארגנטינה עם כשרות שלנו, אני יכול להיות יותר רגוע בתשובתי, משא"כ בדרא"פ, אין זה אלא ממראה עיניים בזמן הסיור שלי שם, ומתוצאות הבדיקות שבדקנו בארץ פילה ללא עור שהגיע משם.

שמן שהוא טבל יעוי' במל"מ תרומות פ"ב הי"ד שנראה מדבריו שכיון שאסור להשתמש לאורה, ס"ל להקל ולהדליק בזה. ועור ראה באחרונים דפליגי עליה, ובשו"ת מנח"י (ח"ז סי' מז) כתב להחמיר בזה ומ"מ בדיעבד כתב שאם הדליק בטבל יצא ידי חובה.
ובספק טבל כפי שציינת בשאלתך לכאורה מכח ס"ס נראה פשוט שיצאת ידי חובה

בוודאי שמותר [וי"א אף מצווה], אלא שיש לשמור על קדושת שביעית על כל הגבלותיה בתוצרת שהיא "שביעית"

א. כל דבר שצריך להאדים, או להתבשל, וקטפו לפני הבישול אך עתיד להתבשל בתלוש כגון אבוקדו או בננה, יכול להפריש בעודו ירוק. אולם באם לאחר הקטיף לעולם לא יגיע לבשלות הרי שלא הגיע כלל לעונת המעשר. ואף אם כעת ימתיקו אותו כגון בכבישה ארוכה או באש וכיו"ב, נחלקו בזה האחרונים [ראה ביאור הלכה סי‘ רב סעי‘ ב. וראה במנחת שלמה ח"ג סי‘ קמד לגבי תפוחים קטנים]. ולכל היותר למעשה יש להפריש בלא ברכה.
ב. כל הגדל במקום ציבורי, ואין נחשב גזל ואין מקפידים על קטיפתם, חשיב כהפקר ופטור מתרו"מ.
ג. אם לאחר הקטיף פטור מתרו"מ כגון אורח [ראה מש"כ בחלקת השדה חלק שני סי‘ יא], כל אחד אחר כולל בעל הבית אוכל ללא תרו"מ [כי הקטיף הוא הקובע האם צירף או לא לחובת מעשרות].
ד. יכול לחלל על כ 50 גרם סוכר [נכון למחירים של תאריך כתיבת הדברים].
ה. אכן כן זה שונה לחלוטין, כי הגדל בחצר המשתמרת, סו"ס גדל בתוך החצר שהי קובעת למעשרות למה שבא מבחוץ אליה. אולם הגדל בשטח פתוח שמותר באכילת עראי ואפי‘ כמה פירות, יהיה מותר כך עד שיראה פני הבית [מהתורה] או שאר הדברים שהם מדרבנן.

הלכה למעשה יש ליתן את שמן התרומה לכהן ויש ליתנו כדין אחד מארבעים עין יפה, אחד מחמישים עין בינונית ואחד משישים עין רעה. ולמעשה אין לחוש לתקלה כיון שכל הכהנים מקפידים שלא לאכול תרומה בזה"ז. וכ"פ הרמ"א בסי‘ של"א סעי‘ יט. וכ"ה להדיא במהרי"ט בח"א שאלה פה ועוד.
הכהן מקבל את השמן ומציין עליו סימני זיהוי ככל האפשר שלא ייכשלו בני ביתו, ואז יכול להשתמש להדלקה לשבת, לנר חנוכה ועוד. וליו"ט אסור להדליק בתוך יו"ט שאין שורפים קדשים ביו"ט. ואם מדליק קודם כניסת יום טוב יש המתירים, ודעתם נראית להלכה.