חומץ הנעשה מענבי בוסר, הוא דבר המוכר אצל יוצאי פרס, ובאיטליה גם מפורסם. בזמנו כתבתי תשובה על כך אם מותר לעשות זאת מענבי שביעית ואם אין בו הפסד. אמנם לגבי יין נסך, למעשה בסי' קכג סעי' ח כותב השו"ע לאסור מי הבוסר משום יי"נ, כלומר ברור שמה שהוא בוסר אין בו איסור מגע נכרי. אולם כותב ר"ת שאיננו יודעים מהו בוסר ומהו יין גמור ולכן יש להחמיר. וכתב הגר"א על השו"ע שזה משום חומרא בעלמא.

אלא שיש לדקדק ולידע שיש שלבים שהם לפני הגדרה של בוסר, ואם זה בשלבים אלו אין ספק כלל, והמי בוסר הם ללא חשש איסור במגע נכרי. [כך הביא גם הדרכי תשובה על השו"ע שם]. הגדרים של בוסר הם רחבים, ומבוארים בסי' רב באו"ח, וכתבתי על כך כמה תשובות בס"ד בהגדרת בוסר וסמדר לגבי ערלה, ואפשר ללמוד משם כמה גדרים למעשה. בכל אופן מה שמגיע כבר כך מחו"ל, יש לוודא שאכן הוא משלב מוקדם מאד, ועל זה צריך שיהיה הכשר [אלא אם כן זה מוצר שאפשר לעשותו רק משלב מוקדם מאד, שאז אין לגביו חשש, וזה להחלטת נותן הכשרות].

בעיקרון על פי הנוהל כרוב חייב לצאת נקי מחרקים לחלוטין [להבדיל מחסה ודומיה שמאשרים לכתחילה עד כמות של חרקים היורדים בשטיפה]. ולכן בחברות ותיקות וטובות עם כשרויות הבקיאות בחרקים זה אמור להיות נקי, ותמיד רצוי להתבונן ולהסתכל ולוודא ויזואלית שאין סימני נבירה או סימני מציצה של תריפס וכיו"ב. לגבי האחרים, נכון להגביר רמת שטיפה והשרייה ככל האפשר מבחינתכם. כגון אם עושים קצוץ, להשרות במיכל עם סטרילי, ולשטוף היטב תחת ברז מים. כגון לשים במסננת, ולהשפריץ מלמעלה זרם מים חזק.

לענ"ד כתבתי שלוף אין בו חשש לינת לילה.

השמש לא מעלה ולא מורידה בתנאים שהקמח צריך להיות. כלומר אם זה ואקום, אז הוא צמוד, ואם הוא נשאר צמוד, אין חמצן בפנים, ואין ביצים יכולות להתפתח שם. ואם כן זה נשאר על מתכונתו הראשונה, וכן במנופח ועוד. למעשה כל שתנאי האריזה נשארו כבראשונה, אין לחוש.

אכן כפי שציינתם נפסק בסי' רב סעי' ז שעל פירות מרוסקים יש לברך בורא פרי העץ, והביא הרמ"א שי"א לברך שהכל, וטוב לחוש. וסיים שאם בירך בופה"ע יצא, שכן נראה עיקר. ובכל אופן באמת כתב בספר חוט שני [וכבר קדמו הבא"ח] שאם רואה מראש שיש חתיכה שלא התרסקה, יברך עליה כברכתה ויכוון להוציא כל שאר הרסק. אבל למעשה גם במקרה שלך שהוא להיפך, ודאי שאם כבר בירך שהכל, הגם שנמצאה חתיכה בפנים, מכל מקום נפטר בברכת שהכל, שעל הכל אם בירך שהכל יצא.

דין של תשמישי מצוה אל מול תשמישי קדושה נתבאר בגמ' במגילה דכ"ו ע"ב, ושם כתוב שלתיק של ספרים יש דין תשמישי קדושה. וספרים פירושו הכתובים על הקלף כעין ספר תורה ובתפירת גידין, ראה משנ"ב סי' קנג ס"ק ה-ו. אלא שקדושת ס"ת גדולה מקדושת חומש בודד, וחומש קדושתו גדולה מנביאים, ונביאים וכתובים כהדדי, וכולם גדולים ממטפחת של ס"ת ומותר לשימם בארון קודש, משא"כ בשאר ספרים המודפסים. ועיין בשו"ע סי' קנד סעי' ג ובמשנ"ב ס"ק ז וס"ק ט. וכל זה בספרים העשויים בגלילה וכמבואר שם ובנו"כ [וכשהספר מונח בתוך נרתיק מעץ או כסף, י"א שהארגז הוא כבר תשמיש דתשמיש, וראה יבי"א ח"ח או"ח סי' יט אות יד]. הנה אם כן הנביאים עצמם שכתובים על קלף הם גוף הקדושה, והארון שאתם שמים את הנביאים שם, הוא תשמיש דקדושה, על כל הלכותיו.

ברכות השחר וברכות התורה. ברכות פסוקי דזמרה [ברוך שאמר וישתבח] כיון שיש להם זמן קצוב, על כן למנהג הספרדים נשים אומרות את פסוקי דזמרה ללא שם ומלכות שבברכות. קריאת שמע, כיון שיש בה קבלת עול מלכות שמים יש ללמד את הנשים לאומרה, אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. תפילה עמידה, גם נשים חייבות [תפילה אחת ביום, וטוב שתי תפילות ביום שחרית ומנחה, אולם ערבית פטורות. ואם היא מטופלת בילדים, די לה בתפילה אחת ביום].

המאחרים לבית הכנסת יש לגביהם סעיפים בשולחן ערוך (או"ח סי' נב ועוד) כיצד לנהוג ומה לדלג כדי להתחיל תפילת עמידה עם הש"ץ. לרוב הפוסקים, אם תתחיל עמידה עם הש"ץ בזמן החזרה, גם תיחשב לך תפילה בציבור, ואז כל ההמשך תתפלל ביחד עם הש"ץ, כולל קדושה ומודים, וזאת אפשרות לכתחילה באם אתה מאחר להתחיל את תפילת העמידה איתו. בכל מקרה אחר, זה ייחשב עבורך תפילה ביחיד, ואם יש מנין אחר, תלך ותתפלל עמם, או תמתין להתחיל תפילת עמידה איתם.

מבואר בהלכה (משנה ברורה סי' קצח ס"ק א) שאפילו רק שתה ולא אכל עונה ברוך שאכלנו וכו' ולגבי עשרה במקרה כזה נשאר הפמ"ג בספק, יעוי"ש.

התוכן הוא העיקר והברכה היא בהתאם. אם אורז יברך מזונות, אם בשר שהכל, ואם מעורבב יברך על העיקר, ובדרך כלל הבשר הוא העיקר.