א. מטרת ההשרייה בחומר חלוקה לשניים, גם כדי לגרות את החרק להפריד אחיזתו בעלה. וגם כדי להחליקו מעל פני העלה.
ב. כל חומר כגון סבון כלים מתאים לזה, [ולא כפי שיש החושבים שיש תועלת בחומץ או מלח]. הנכון ביותר וגם הבריא ביותר להשתמש בחומר הנקרא סטרילי טבע, שמתאים ועושה עבודה מצויינת, וגם בריא ואינו מסוכן כחומרים של סבון כלים.
ג. הפרדת עלים פירושה, שלא יהיו מקומות מחבוא, שגם אם גירינו את החרק אין הוא יכול לרדת כי הוא חבוי אי שם בין הקפלים.
ד. ככלל כאשר את משרה עלים קטנים, לאחר ההשרייה עלייך לקחת ספוג ולהעביר על כל העלים משני הצדדים, ואז לשטוף במים היטב, ולאחר שהמין נוזלים, עלייך להתבונן ממול מקור אור שלא נותרו חרקים, ושאין מנהרות שנוצרו ע"י זחל מינהרן העורקים. [לעיתים בקטיף שני של שמיר נוצרים כיסים במקום חיבור העלה לגבעול וחרקים עלולים להיחבא שם, וזה מצריך זהירות מרובה.
ה. האמור בסעיף הקודם הוא ברכישה של תוצרת מגידול רגיל שאיננה מומלצת לכתחילה. אך ברכישה של תוצרת מגידול בבתי גידול מיוחדים עם חותם כשרות המומחה בעניני חרקים. די לעבור רק את תהליך ההשרייה השפשוף והשטיפה במים, אך אין חובת בדיקה תחת האור.

מציאות של תולעי אניסאקיס בבטן הדג יש כמו באותם דגים שבארגנטינה, אך כיון ששיטת הדייג ושיטת העיבוד בשתי המדינות שווה, לכן בייצור שנעשה במפעל בהשגחה צמודה וללא עור, הוא בחזקת נקי. עכ"פ כך ראינו בבדיקות מעבדה שעשינו בארץ בתוצרת שהגיע משם, ובביקור שעשיתי שם. [ושם מצאתי את התולעים חיות בחלל הבטן, ובסחורה שנזרקה הצידה, אף מצאתי תולעים אלו שנכנסו לבשר ויצאו ממנו]. אמנם בארגנטינה, נתתי הוראות מיוחדות למשגיח שעובד שם עם הכשרות שלנו, להקפיד לקחת מדייג יומי, ששה עם קרח בתוככי המקרר עד זמן העבודה כדי שהתולעים יהיו במצב של תנומה ולא יחדרו לבשר, ולא להוציא מן המקרר אלא לצורך עיבוד מיידי, ובכל שעה עגולה נעשים בדיקות במקום לראות שאכן אלו התוצאות. ולכן בארגנטינה עם כשרות שלנו, אני יכול להיות יותר רגוע בתשובתי, משא"כ בדרא"פ, אין זה אלא ממראה עיניים בזמן הסיור שלי שם, ומתוצאות הבדיקות שבדקנו בארץ פילה ללא עור שהגיע משם.

שמן שהוא טבל יעוי' במל"מ תרומות פ"ב הי"ד שנראה מדבריו שכיון שאסור להשתמש לאורה, ס"ל להקל ולהדליק בזה. ועור ראה באחרונים דפליגי עליה, ובשו"ת מנח"י (ח"ז סי' מז) כתב להחמיר בזה ומ"מ בדיעבד כתב שאם הדליק בטבל יצא ידי חובה.
ובספק טבל כפי שציינת בשאלתך לכאורה מכח ס"ס נראה פשוט שיצאת ידי חובה

סימני הערבה מאד ברורים בהלכה, אין חשיבות למדבר או נחל, ואם יש בה סימני ערבה גם אם זה גדל במדבר זה כשר. כדי לענות על השאלה בוודאות הנכון יותר להביא פיזית ענף אחד לבדיקה, אנא תתאם זאת במשרדי המכון 03-9030599.

בוודאי שמותר [וי"א אף מצווה], אלא שיש לשמור על קדושת שביעית על כל הגבלותיה בתוצרת שהיא "שביעית"

א. כל דבר שצריך להאדים, או להתבשל, וקטפו לפני הבישול אך עתיד להתבשל בתלוש כגון אבוקדו או בננה, יכול להפריש בעודו ירוק. אולם באם לאחר הקטיף לעולם לא יגיע לבשלות הרי שלא הגיע כלל לעונת המעשר. ואף אם כעת ימתיקו אותו כגון בכבישה ארוכה או באש וכיו"ב, נחלקו בזה האחרונים [ראה ביאור הלכה סי‘ רב סעי‘ ב. וראה במנחת שלמה ח"ג סי‘ קמד לגבי תפוחים קטנים]. ולכל היותר למעשה יש להפריש בלא ברכה.
ב. כל הגדל במקום ציבורי, ואין נחשב גזל ואין מקפידים על קטיפתם, חשיב כהפקר ופטור מתרו"מ.
ג. אם לאחר הקטיף פטור מתרו"מ כגון אורח [ראה מש"כ בחלקת השדה חלק שני סי‘ יא], כל אחד אחר כולל בעל הבית אוכל ללא תרו"מ [כי הקטיף הוא הקובע האם צירף או לא לחובת מעשרות].
ד. יכול לחלל על כ 50 גרם סוכר [נכון למחירים של תאריך כתיבת הדברים].
ה. אכן כן זה שונה לחלוטין, כי הגדל בחצר המשתמרת, סו"ס גדל בתוך החצר שהי קובעת למעשרות למה שבא מבחוץ אליה. אולם הגדל בשטח פתוח שמותר באכילת עראי ואפי‘ כמה פירות, יהיה מותר כך עד שיראה פני הבית [מהתורה] או שאר הדברים שהם מדרבנן.

הלכה למעשה יש ליתן את שמן התרומה לכהן ויש ליתנו כדין אחד מארבעים עין יפה, אחד מחמישים עין בינונית ואחד משישים עין רעה. ולמעשה אין לחוש לתקלה כיון שכל הכהנים מקפידים שלא לאכול תרומה בזה"ז. וכ"פ הרמ"א בסי‘ של"א סעי‘ יט. וכ"ה להדיא במהרי"ט בח"א שאלה פה ועוד.
הכהן מקבל את השמן ומציין עליו סימני זיהוי ככל האפשר שלא ייכשלו בני ביתו, ואז יכול להשתמש להדלקה לשבת, לנר חנוכה ועוד. וליו"ט אסור להדליק בתוך יו"ט שאין שורפים קדשים ביו"ט. ואם מדליק קודם כניסת יום טוב יש המתירים, ודעתם נראית להלכה.

השאלה מסובכת מידי לענות על כל הפרטים בתשובה קצרה, כמו כן האם הבן קטף לפני טו בשבט וה-50 האחרים אחרי טו בשבט? פרט חשוב לדעת.

הנכון כעת לקטוף מהעץ כמות של לימונים ששם יתאפשר לקבוע את כל התרומות והמעשרות כלומר להניח את כל הלימונים המסופקים ולעשר את הכל כלומר לקבוע שם ומקום גם לתרו"ג, גם למעשר ראשון, וגם לעני ושני מספק [כיון שבלימון יש חשש שקטיף לאחר טו בשבט הוא כבר מעשר שני בדומה לאתרוג].

כגון אם תקטוף כעת 13 לימונים נוספים, ותקבע את מקום התרומה גדולה בקצה של אחד מהם על הכל כולל המסופקים. ואת המעשר ראשון תקבע בתוך 6 כולל הנשאר מהתרומה גדולה, ובבודד שבצד יהיה תרומת המעשר על הכל כולל על המסופקים. והוא הדין על המעשר הנוסף יהיה בתוך ה-6 האחרים, ותאמר אם צריך מעשר שני יהיו ב-6 הללו על הכל כולל המסופקים, ויהיו מחוללים על פרוטה וכו‘, ואם צריך מעשר עני יהיו מעשר עני על הכל.

אם לא ברור או עדיין יש שאלות נוספות נא לפנות בטלפון של המשרד 039030580 כדי לשוחח ישירות

א. להלכה יש איסור כלאי זרעים גם בעציץ שאיננו נקוב, ואין האיסור אלא מדרבנן [רמב"ם הלכות כלאים פ"א ה"ב].
ב. כאשר העציצים מנותקים לחלוטין כלומר כל עציץ בפני עצמו ואין האדמה מחוברת בניהם כלל. לכאורה אין כאן מצב כלל של עירוב. ודין זה תלוי במחלוקת האחרונים [עי‘ חזו"א כלאים יג ס"ק טז] ועי‘ בדברי הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (הר צבי זרעים ח"ב סי‘ כד אות ד)].
ג. באם כל העבודה לתלמיד היא תחת בית גמור [קורת גג]. יש כאן שוב מחלוקת אחרונים אם נוהג בבית כלאי זרעים או לאו ולמרות שהדעת ורוה"פ נוטים להחמיר.
ד. בצירוף כל זה יש כאן ספק ספיקא להקל בדין שכל איסורו רק מדרבנן. ועל פי כללי הפסיקה, יש להתיר לזרוע במגשים אלו כאשר כל עציץ הוא נפרד לחלוטין ללא כל חיבור בניהם. ובפרט שזה בתוך בית, ושניהם כאחד מצטרפין להתיר באיסור דרבנן ובפרט שיש ספק ספיקא להתיר.

הדבר כידוע נתון במחלקות האחרונים. אולם גם מי שהתיר, היינו רק בכה"ג שהאומר את הנוסח הקצר, יודע את משמעות חלות הדברים, ואת הסדר, ויודע הכל על בוריו, רק שאיננו זוכר את הנוסח בעל פה, אזי הקלו עבורו להשתמש בקצר, ועל כך יש שחלקו. בפועל לצערי רבים שמשתמשים בקצר, הם אינם מבינים ויודעים את סדר הדברים, ושאר הענינים, כך שלכו"ע אינם יוצאים בזה ידי חובה.