הזיתים שהינך מוסק היום חנטו בשנת תשפ"ה שהייתה שנת מעשר עני, ועל כן מעשרים מהם מעשר עני.

לפי התיאור שלך נשמע ירק. למעשה, אין איסור כלאים בהרחקה בין עץ לעץ או לירק [רק בין גפן לירקות או תבואה, או ירק לירק]. בעצים האיסור הוא הרכבה, להרכיב מין על שאינו מינו וכיו"ב. כך שבכל מקרה בדוגמא שציינת, אין בעיה של הרחקה, בין אם עלה שם עץ או ירק.

רוב ככל האגסים [ולאו דווקא הזן שהזכרת] מורכבים על חבוש, ואיסור הרכבתם הוא איסור מן התורה של כלאי אילן. אולם הפרי עצמו מותר מהתורה באכילה לצרכן.

: אל מעלת הגאון שליט"א,

אין צורך כלל להגיע לשום היתר בשעווה מהיתר השלאק, והוא משנה מפורשת בע"ז (פ"ב מ"ז), ובתשובה בקונטרס היוצא מן הטמא (סי' יד) הוכחתי כן גם מהסוגיא בב"מ (מ ע"א) שהיו מחפים החביות של היין בקירא כלומר בשעוות דבורים, הרי שזה דבר המותר באכילה. ושוב הבאתי שכן מצאתי בהערות למרן הגריש"א שהכי הוכיח מסוגיא זו.

והגם שחומר השעווה ממוצה מגוף הדבורה, כלומר, מאותו צוף פרחים שחלקו הולך לזפק מיוחד שבתוספת רוק הופך לדבש, וחלק נהפך ע"י בלוטות הנמצאות בבטן הדבורה לשעווה [תהליך זה הוא לאחר שהיא באה במגע עם אויר, בתחילה צבעה צהוב ובהמשך מקבל גוון כהה]. ואמנם השעווה משמשת את הדבורה לבניית התאים שבהם נאגר הדבש, מכל מקום מחמת שאין החלות משמשות אלא לאחסון הדבש, אך הם עצמן אינן ראויות כלל למאכל, ואמנם כשהן נלעסות יש טעם מתוק, מ"מ הוא מחמת שהדבש אגור בפנים, אולם לאחר הוצאת הדבש, נותרות החלות כגומי לעיסה ללא טעם כלל ועיקר, ממילא איננו דבר מאכל. ויעוי' היטב בקונטרס שם.

ובספר תולעת שני (ח"א פרק ז סעי' ו) הבאתי שכן כתבו כל פוסקי הדור שעסקו בסוגיא זו, כ"כ הגאון בעל שו"ת משנה הלכות (חי"ג סימן קיד) בתשובה להגר"י פישר זצ"ל, וראה מה שהשיב לו בשו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' סה), והתיר מחמת פסולת. וראה בתשובה שם מש"כ בעניותי על דבריו. ועוד ראה בספר הליכות שלמה (הלכות ומנהגי ר"ה פ"א סעי' יז הערה 76) שכתב דהשעווה אינה חשובה כאוכל ואין שום אדם אוכלה כשאר אוכלין, והרי היא כעפר או סיד יבש ואין בה תורת איסור כלל. ולא יפה עשו המערערים להטיל ספק בדבר הנהוג להיתר מאז ומקדם. והוסיפו שם, שמרן הגרשז"א היה נוהג בעצמו לאכול בר"ה מהשעווה עם הדבש. וראה עוד בקובץ מבית לוי (חודש תשרי תשנ"ח עמ' יז) שהביאו שהכי ס"ל להלכה מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל. וכך נהג מרן כ"ק המהר"א מבעלזא זצוק"ל, לאכול דווקא דבש בעודו בחלתו.

אם הנתונים המחייבים קיימים כגון מנופח או ואקום וכיו"ב, לא רלוונטי התוקף שלהם. בהצלחה.

שלום וברכה ורפואה שלימה. אם מדובר במיץ נוזל שאפשר לסננן אותו במסננת, אין בעיה לרכוש רגיל מהשוק, לעשות שטיפה כדרך בני אדם ראשונה ורגילה, לעשות מיצוי מה שצריך עם המים. אח"כ להעביר אל הכוס באמצעות מסננת של 70 מש [משווקים בכל החנויות מסננת כזו לתה וכו'], ואין בעיה וזה מותר גמור. אם זו דרך אחרת או צריך אכילה של ממש, אנא לחזור אלי וננסה למצוא פתרון בע"ה.

שאלת המשך: האם בנ"א בריא יכול ג"כ לשתות מהמיץ הנ"ל – בשביל ניקוי הגוף ולמניעה?

תשובה: כן, מותר לכתחילה.

השאלה באיזה סוג פירות. לעיתים יש שאפשר ללא כשרות כלל, לעיתים יש צורך גם בכשרות על תוספות חומר גלם, ולעיתים רק בעיית חרקים.

נותני הכשר לטחינה בכשרות טובה, פירושו שנבדק לאחר שטיפה ונמצאו מעט חרקים, כמו 2 חרקים למאה יחידות. שאין זה אפילו מיעוט המצוי, ומאשרים לאחר טחינה שזה רק תוספת, שבלא"ה מותר.

בנוסף לגבי ביטול איסור לכתחילה, גם בלא הנ"ל יש לדעת שבפירות המיועדים לשייקים שהטחינה זה התהליך המיועד עבורם, יש לומר שאין בזה מצד איסור מבטל כי דרכו בכך, ועשה לצורך זה ולא לצורך ביטול החרקים. והוסברו הדברים כדבעי בתולעת שני חלק א בפרק שישי ובפרק שמיני, וכמה אופנים יש בזה, ונכון לעי' שם.