ההגדרה ההלכתית לצמח הפסיפלורה (שעונית סגולה) כבר נדונה בפוסקים האחרונים. ובספר תבואת יוסף (עמ"""" יא) רצה לדונו כפרי העץ משום שחשב שצמח זה אינו נותן פרי תוך שנתו [או שחשב שאין טעם זה מספיק להגדיר צמח הפסיפלורה כפרי אדמה] וכן חשב שאין גזעו חלול. אבל הגרש"ז רווח בשו"ת חלקת השדה (ח"א סי"""" טז-יז) הביא דעת המומחים דאכן צמח הפסיפלורה נותן פרי החל מהשנה ראשונה גם ע"י גרעין [ואצ""""""""ל ע"י יחור] וסימן זה לזיהוי פרי אדמה הוזכר בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי"""" תקל"א) ובשו"ת רב פעלים (או"ח סי"""" ל) ובספר יין הטוב (יו"ד סי"""" נב) וכן הסכימו להלכה הגר"ש משאש והרב מרדכי אליהו [ודלא כהחזו"א (ערלה סי"""" יב) שלא רצה לסמוך על סימן זה אלא בצירוף סימנים נוספים].
עוד סימן נוסף לזיהויו כפרי אדמה משום שפירותיו נעשים גרועים משנה לשנה וכמו שהביא הברכ"י (יו"ד סי"""" רצד) בשם המהר"ם אלשיך.
עוד סימן להגדרת פרי האדמה ע"פ השו"ת הלק"ט (ח"א סי"""" פג) שכל צמח שגזעו עוחלול אינו נידון כעץ. ובאמת כך היא המציאות בצמח הפסיפלורה וכן לצמח הפאפיה.
מכל זה הסיק שם הגרש"ז רווח דאף שלדעת החזו"א שלא הסכים לסמוך על מכל הסימן שנותן פרי בתוך שנתו עדיין צ"ע, מ"מ אנן סמכינן על סימנים שהזכירו הפוסקים הנזכרין. ולכן צמח הפסיפלורה נידון כפרי אדמה לכל דבר ואין נוהג בו דין ערלה. והסכים עמו מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א בשולי התשובה. וראה גם בספרו של מרן הנד"מ חזון עובדיה על דיני ט"ו בשבט וברכות עמ"""" כג בהערה שם שהביא את דברי יו"ר המכון הרב שניאור ז. רווח שליט"א והסכים לדבריו הלכה למעשה.

הנה השו"ע בה‘ ערלה (יו"ד סי‘ רצד סעיף יט) פסק דאילן שעקרו רוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר ומהעפר שסביב שרשיו עמו והוסיף עליו שם עפר ונשרש שם בארץ, אומדין אותו אם היה יכול לחיות בעפר הראשון שבא עמו בלא תוספת עפר אחר הרי זה כנטוע במקומו ופטור מן הערלה ואם לאו חייב.
למדנו דהתנאי לפטור אותו מהערלה הוא להעביר השתיל עם גוש עפר כזה למדנו שיכול לחיות בו בלי תוספת עפר אחר. ועי‘ פתחי תשובה (ס"ק יג) שלפחות בא"י צריך שיוכל השתיל לחיות עם גושו ג‘ שנים אבל בילקוט יוסף הל‘ ערלה (פ"ז) כתב דמלשון הפוסקים והשו"ע שסתמו דבריהם נראה דהעיקר שיוכל לחיות עד שיקלט במקום אחר והוא שיעור י"ד יום.
לשם כך יש להקפיד שהגוש שסביב השתיל ישאר מוצק ולא יתפורר שאם לא כן ימות השתיל ולכן חייבים השתילים להיות קצת לחים אך אין להשקות השתילים סמוך לנטיעה דבר הגורם להתפוררות הגוש כמו שהובא בהנחיות למשתלות (חלקת השדה ח"א סי‘ ז אות יב).
ועכ‘‘פ כלל בסיסי הוא שצריך שהשתיל יעמוד בקשר עין עם הקרקע ללא ניתוק ועכ כל שהוא ולכן צריך שבתחתית השקיות יהיה נקב בקוטר של 2.5 ס"מ במרכז השקית ולא בצדדים כדי שישאר גלוי (שם בחלקת השדה).
כמו כן לכתחילה יש להקפיד להעביר השתילים ברכב עם משטח נקוב מלמטה ככדי לשמור ברצף על קשר עין עם הקרקע וכמו שכתב הראשל"צ הובא תשובתו בשו‘‘ת חלקת השדה (ח"א סי‘ ה) וכן החמיר בזה בדרך אמונה. אבל שם בחלקת השדה הביא הוראת מרן הראשל"צ בע"פ דכשאין אפשרות לבצע ההובלה על משטח נקוב (שזה דבר שקשה ליישמו) אפשר להתיר בשעת הצורך להעביר ברכב רגיל דניתוק לזמן קצר אינו נקרא ניתוק וכמו שמשמע בחזו"א (ערלה סי‘ ב אות יג) וכן כתב הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי‘ ע וח‘ג סי‘ קנח). ובפרט יש להקל אם הרכב פתוח מהצדדים.

עי" בחלקת השדה (ח"א ערלה סי" יד) שדינו כירק כיון שנותן פריו תוך שנתו וגם גזעו חלול. ואם הם בשנתם השניה מנטיעתם לא נוהג בהם דין ספיחין כיון שהוא רב שנתי (שביתת השדה סי" טז סעיף יא)

השלב הקובע לשביעית בפירות האילן הוא החנטה (דהיינו שהביאו שליש בישולם). והתאריך הקובע הוא מר"ה של שביעית עד ר"ה של שמינית ולכן כיון שחנטו לאחר ר"ה של שמינית אינם קדושים בקדו"ש דדינם כפירות כשמינית. וממילא צריך שיפריש תרו"מ אלא דיאמר בלשון תנאי דאם צריך מעשר שני וכו" ואם צריך מעשר עני וכו" כיון דאם חנט בין ר"ה לט"ו בשבט יש מחלוקת הפוסקים בזה (שביתת השדה פ" יט סעיף ב).

מותר, כמבואר ברמב"ם הל" שמיטה (פ"ה ה"ג) לגבי תבשיל שהתקלקל או פת שעיפשה. ועי" שביתת השדה (פי"א סעיף כב).

כדי להקל עלייך את ההבנה, קחי את הדוגמא מרכישת קמח שלמרות שיש עליו כשרות בד"ץ את מנפה בבית להשלים ניקוי החרקים. וגם קטניות ואורז למרות שיש עליהם כשרות אתה משלימה בבית את הבדיקה והסרת החרקים. לצערי הרב הם תפסו את הכיוון הזה. רק שהם שכחו שלבדוק דגים לא כל אחת יודעת, וק"ו שרבים החרקים הנסתרים והחבויים והשקופים. לגופו של ענין ב"ה יש ברוב ערי הארץ מחלקות דגים בסופרים שהם עם תעודה של המכון ונקיים מטפילים על מחלקות הטריים. ולדגים הבעייתיים יש תחליפים או לחילופין יש מהמקורות הבעייתיים עם חותם המכון. לנוחותך אנא לעיין באתר במדור של מתן פיקוח וייעוץ הלכתי בחלק של מזון מן החי ושם מופיעים כל רשימת המקומות.

בתירס-קלחים, יש בעיה ידועה ומפורסמת, כאשר בין שכבות העלים שלו שורצים חרקים רבים ובעיקר תריפסים רבים. התריפס מטבעו אוהב חושך ומקומות מסתור. וכאשר מקלפים את שכבות העלים התריפס עובר את השכבות ומטייל על הגרגרים ולעיתים תדירות הוא חודר בין הגרגרים ומתיישב שם, כך שלמעשה אין כל דרך להפרידו ולהוציאו מבין הגרגרים. האפשרות היחידה היא לחתוך את הגרגרים מהקלח [גם לאחר בישול] ולשוטפם במים [אין צורך בהשריה בחומר ניקוי, כיון שהוא איננו תפוס בגרגר אלא לחוץ ביניהם וכאר הם מופרדים הם יורדים בשטיפה קלה].

אם הקב"ה ברא תותים בעולמו הם כדי לאוכלם! אלא שיש דרך ראויה ומסודרת ובטוחה לנקותם, ללא צורך בקילוף או בטחינה. והכל מבורר בתשובתי שהתפרסמה כולל הדרכה בדף חרקים בפירות באתר הבית של המכון למצוות התלויות בארץ.

למעשה, הדרך הנכונה היא לחלק את פירות אוצר בית דין, בתחנות חלוקה על כל המשמעות של זה וספרט כדי להדגיש שזה תשלום על הוצאות ולא שכר עבור פירות, ובכך מתרחקים מאיסור סחורה. בפועל יש מקום בהלכה להתיר לבצע את החלוקה גם בחנות פירות וירקות רגילה, אלא שיש לציין בהבלטה שהתוצרת היא אוצר בית דין ושהמקום מוגדר כתחנת חלוקה. רק שיש לוודא שאכן האוצר בית דין עומדים בראשו תלמידי חכמים המנהלים את האוצר כדת וכדין ושאכן את סך העלות הם קבעו על פי הוצאות, וכו‘. במידה ואלו הנתונים שיש לפניך, ואף בעל החנות מציג בפניך אישור כי הוא משמש כתחנת חלוקה והמחירים הם אותם שקבעו בית הדין, אתה רשאי לקחת משם תוצרת ולאכול בקדושת שביעית.

הקונה פירות או ירקות בשוק, הגם שהמוכר אומר שבוודאות הוא לא עישר, עדיין יש ספק שמא מהיכן שהמוכר קנה שם כן עישרו, ובפרט כיום שברוב השווקים הסיטונאיים יש כשרות ויש מעשרות, ולכן בכל קנייה בשוק ההגדרה היא ספק טבל ולא טבל ודאי. ולכן יש חובה מספק להפריש תרו"מ כולל פדיון מעשר שני. אולם אין חיוב לתת את המעשר ללוי, כיון שהמפריש אומר ללוי הבא ראייה שהפירות אינן מעושרין וטול מעשרותיך, ולכן להפריש מעשר ראשון חייב אך לתת בפועל פטור. ולכן במקרה שלך אתה צריך לעשות מנוי על המטבע לחלול מעשר שני ואינך צריך לעשות גם על מעשר ללוי. אולם אם הינך יודע שיש לך בכל אופן טבל ודאי שאתה מקבל מחקלאי ישירות או מחצר בית של מישהו אתה אכן צריך לעשות מנוי גם על מעשר ללוי. אלא שאתה יכול לעשות על סכום נמוך יותר מן הממוצע ששאר המנויים עושים.