אכן גם אם הדג מקורו בכלובים יש נגיעות של טפיל חיצוני [כינת הסלמון], כינה זו נמצאת על העור ובחללים הפתוחים כגון על הלשון ובחייך ועוד, ועל כן גם אם כבר בושל, ניתן לחצות את הראש לשניים, ולנקות היטב את החללים או להסירם לחלוטין ולהשתמש רק בבשר הראש.

הדגים שהזכרת בשאלתך כשרים הם. דג הארס על שני סוגיו כשר אמנם הבטן חלקה לגמרי אך בחלק הגב יש קשקשים. אמנם צריך קצת לטרוח כדי לגלותם אך בהחלט הם דגים כשרים כמו שציינתי בספרי תולעת שני סוף כרך שני. ואם הדייג הביא לך מנוקה אך עם העור ותוכל לזהות אין כל חשש. מאידך אם הם כעת לפניך ללא העור כלומר ללא סימני טהרה, לא תמיד אפשר לסמוך על הדייג ותלוי מאד במידת נאמנותו.

לאחר שציינת בשאלתך שאתה רואה זאת על 99% מהפירות, הרי שאין מדובר בכנימות מגן, אלא בכתמים טבעיים שהם פגע טבעי ולא כל סוג של כנימה.

נטיעה של שנת תשס"ט כלומר אם נטעת עד ט"ו באב של שנה זו, הפירות יוצאים מערלה בשנת תשע"ב לאחר ט"ו בשבט. כלומר כל הפריחות שיפתחו לאחר ט"ו בשבט של תשע"ב יצאו משנות הערלה וייכנסו לשנת הרבעי. ואם נטע בין ר"ה לבין ט"ו בשבט נכנסו למחלוקת הראשונים יש אומרים שמונה מיום ליום כלומר בתשע"ב באותו יום שבו התבצעה הנטיעה ויש אומרים שבכל מצב מחכים לטו בשבט. מכל מקום חסר בשאלה הנתון מניין לך עץ בתחילת שנה ראשונה שלאחר השמיטה, האם זה היה בעציץ נקוב והיה מונח על האדמה בכל שנת השמיטה כלומר ששנתו היא תשס"ז, ובאם אכן אלו הנתונים ובזמן הנטיעה לא התפורר הגוש, אזי הפירות יצאו כבר מערלה, ומאידך אם זה היה בעציץ שאינו נקוב או נקוב והיה מונח על משטח מנתק הדין הוא כאמור לעיל. ובכל מצב של ספק, אזי כל הפירות שיחנטו לאחר ט"ו בשבט של תשע"ב עליך לחלל את קדושתם על המטבע, ומספק אף להפריש מהם תרומות ומעשרות, והכל ללא ברכה.

דגים מהארץ יש שמקורם מן הים, ויש שמקורם מבריכות.

באותם שמן הים עיקר הבעיה במעי הדגים ובדפנות הבטן, ובחלל הפה.

ובאותם שמקורם מבריכות אלו טפילים חיצוניים או שחודרים לדג במקצת או רק על עור הדג.

עד"ח אכן משתדלת ביותר להוציא ההרינג

שארית ישראל כנז'

וכמובן בכשרות שלנו.

ניתן למצוא היום בכל סניפי יינות ביתן, יוחננוף ויקטורי, ועוד שזה מאות סניפים בכל הארץ במחלקה של הדגים הטריים, דגים ללא חשש תולעים ואפשר לאכול לכתחילה.

בסלמון הטרי, יש לשטוף היטב את העור, ובדרך כלל במחלקה מנקים היטב

בהצלחה

אינני מבין את סגנון השאלה. כשרות המכון היא כשרות למהדרין רק שבשונה מרוב הועדי כשרות שנותנים כשרות על הדגים, ההשגחה הצמודה מטעם המכון איננו רק על סימני טהרה אלא ההשגחה צמודה כוללת גם פיקוח על עניני טפילים. ויאכלו ענוים וישבעו!

דגי סלמון שמקורם מן הים כגון המיובא מסין או מארה"ב וכיו"ב, נגועים מלבד בכינה החיצונית שקלה להסרה. גם בטפילי-תולעי אניסאקיס רבים בבשר הדג. ויש להימנע כליל מלהשתמש בדג סלמון שמקורו מן הים בגלל ריבוי התולעים ובגלל קושי הבדיקה. ויש להשתמש רק בדגי סלמון שמקורם מכלובים שבים כגון הנורבגי או צ‘ילה שהם נקיים מחשש תולעים אלו לגמרי.
הכשרות על מוצר זה איננה רלוונטית ואיננה אמיתית, כיון שהבדיקה היא קשה מאד ובדג סלמון במיוחד הוא אינו אפשרי כלל ללא הסרת העור ובדיקה כל חתיכה עם אור אולטרה סגולי [וזה יחודי לסלמון כיון שצבע התולעת שקוף וצבע בשר הדג כהה] ולכן אם את רואה דג שמקורו מסין כלומר מעובד בסין ומקורו מהים, ויש עליו עור הרי בהכרח שא"א לכתוב עליו נבדק או נקי מחשש תולעים, וזו חותמת שמזוייפת מתוכה.

א. דג סלמון מסין מקורו מאלסקה והוא נגוע בעשרות טפילים בכל דג, והוא אסור באכילה ממש, וקשה מאד לבודקו ועל כן אין ברירה אלא להשליכו לפח.
ב. דג בלא עור, זה אומר, שהורידו את העור שלו, ואז יש צורך בהקפדה של משגיח בגלל סימני טהרה. ומאידך מבחינת תולעים אין שינוי, רק שאם כן רוצים לבודקו מתולעים הדבר הראשון שצריך לעשות זה להוריד את העור ואז בודקים תחת אור מיוחד שכאמור אינו מצוי בבית הפרטי. – נכון להיום אין כל ייבוא מסין ללא תולעים והכל נגוע בוודאות ויש לאסור את השימוש במוצר

עלי רוקט – ראה בערך עלי בייבי, עכ"פ נקיונם כמו שאר עשבי תיבול.
יש כמה חברות שמגדלות עשבי תיבול אלו, ניתן לברר במשרדי המכון עם מנהל המעבדה באילו חברות יש כעת גידול של מוצרים אלו.

הלכה למעשה גם אני נבוך בזה, מצאתי זנים שלכאורה בוודאי יש לחוש בהם לערלה, ומצאתי זן שהנטייה שלי שאין בו ערלה, הלכה למעשה אין לי דברים ברורים, אני מקווה שעוד כשנה נסיים בע"ה איזה מחקר הלכתי סביב העניין והדברים יהיו ברורים יותר.