במוצר הבסיסי אין בעיית כשרות לפסח. הבעיה שבמוצר עם הצבע, הצבע מבוסס על סלק, שגם לו יש כשרות של אחד מכשרויות בחו"ל כולל לימות הפסח, ובייצור הכשר למהדרין של בד"ץ עד"ח, הם עושים ייצור מיוחד ללא החומר הזה. ואז יש על כל מיכל "כשר לפסח"

עדכון משנת תשפ"ו
יש להקפיד בפסח להשתמש רק בחומר שיש עליו חותמת "כשר לפסח"

לתוית אין חשיבות. החשיבות היא כמובן המציאות. כמדומני שבית הבד במושב בני דרום, הוא בית בד כשר, שאיננו מאפשר קליטת זיתים ללא כשרות. ולכן יש לברר מציאות זו. ובאם אכן המשגיח אישר את כשרות הזיתים מבחינת ערלה. אז אין חשש לא של ערלה, ולא של חומרים נוספים. לגבי תרו"מ, מצוי שלקוח פרטי המגיע להפיק שמן בבית בד, שיש משגיחים שמאשרים רק את ענין הערלה, ואינם מפרישים תרו"מ כי הלקוח לוקח הכל לביתו לאחר הפקת השמן. ובמקרה כזה עליך להפריש תרו"מ בביתך. יש לבדוק באם עצי הזית הללו הם נמצאים בשטחי הפקר, שאז פטור מלהפריש תרו"מ גם אם עשו מהם שמן [וכפי שהארכתי בתשובתי בגליון תנובות שדה מס‘ 95, שאין נידו"ד קשור לדין עשאו גורן, עי"ש]. ואם יש ספק לגבי הענין יש להפריש תרו"מ בלא ברכה, ושנת המעשר היא "מעשר שני" כמובן, כי הזיתים שייכים לשנה שעברה.

בדגים טריים מן הים או מבריכות החשש לפסח בקניה לפני פסח, איננה קיימת. [בתוככי פסח את דגי הבריכות משנים להם את האוכל לאוכל כשל"פ זמן מה לפני פסח]. בדגים קפואים בדגים שלימים אין חשש לתוספים כלל. בדגים המעובדים כפילה, יש בחלקם הגדול חשש לתוספים של חומר מינרלי הנקרא S.T.P.P שהוא חומר מינרלי ללא חשש לפסח. ויש תוספים שבהם כבר יש חשש לפסח. כגון עמילנים שיכולים להיות גם חמץ או קטניות, או סוכרים שהם קטניות. ועליהם חייב להיות כיתוב כשר לפסח. לעיתים במפעלי העיבוד בחו"ל יש עבודה על כמה ליינים של ייצור במקביל, ואז בחלק מהליינים יכולים לייצר דגים מצופים בעמילן, ואין מן הנמנע שהחומר מתפזר בכל חלל אולם הייצור, ולכן ככלל ראוי שדגים מעובדים יופי עליהם הכיתוב "כשר לפסח"

הכיסוי איננו יעיל להלכה [למרות שיש שצירפו זאת כתנאי]. באם הקילוף איננו מוחלט, או שמותירים את עיקר השום כלומר לא חותכים עם סכין את התחתית, זה לכל הדיעות מצוין, ואם זה קילוף לחלוטין, באם זה מעורב עם תבשיל או עם ירקות אחרים כסלט, אין חשש. ובאם זה בפני עצמו יש להתיר כאשר מוסיפים מלח או שמן על השום והבצל.

באם הנטיעה היא אכן לנוי, אולם בחרו בפירות אלו כיון שגם הם חשובים ודעת האנשים על הנוי ועל הפירות, בכה"ג חייב בערלה, וחייב גם במעשרות באם אין זה הפקר לכולם, [רק לחברי היישוב בלבד – אין חשוב כהפקר]

הפקר שפטור מתרומות ומעשרות, פירושו שזה מופקר לכולם בין לאנשי היישוב או אנשים אחרים שעוברים במקום הן לעניים והן לעשירים. ובאם אכן זו המציאות בכה"ג זה הפקר ממש ופטור מתרו"מ.

קמח שנופה כדין, ונכנס להקפאה, לאחר שיצא אין צורך לנפותו שוב, אף אם עבר שעתיים לאחר ההפשרה.

להפריש חייב בכל כולל ירקות שהם רק מדרבנן, בתוך עכו ממש מחמת הספק נוהגים בלא ברכה אף בדגן תירוש ויצהר, ובלא"ה ברכות אינן מעכבות

אכן, הדבר אפשרי ובתנאי, שמוציאים את העץ עם גוש שלם בגודל של פח אשפה ביתי. מכינים את הבור השני, מעבירים את העץ עם כל הגוש יש לבור הזני ומכסים בעפר. באם העץ נקלט, כדבעי אין צורך למנות ערלה מחדש. ואז פעולה זו יכולה לעשות ע"י יהודי. וככלל בהוצאת עצי פרי ככל שאפשר ע"י גוי כשיהודי על גביו מפקח, עדיף.

בוודאי שיש לו חיים גם במים, והוא אף חייב לגדול מעט על מנת שהוא ייבלע. ודעת כל המומחים שהוא חי בתוך המים. ובכל מצב הוא בוודאי איננו גולם כי אין שלב כזה לתולעת זו.