פרי החמוציות הוא משתייך לקבוצה גדולה של "פירות יער" ושייך למשפחת האברשיים [שגם האוכמניות נמנות על משפחה זו ראה לעיל בערכם]. הצבע הסופי של פרי זה הוא לבן שבהמשך מקבל צבע אדום. הפרי רגיש מאד לפגיעת חרקים. ולכן החמוציות הגדלות בצידי הדרכים או בחצרות פרטיים, בחשש גדול שהם נגועים בעיקר ע"י זבוב הפירות, או זחלים שונים. מאידך בחלקות המטופלות כראוי נגד חרקים, ההדברה יעילה בדרך כלל והנגיעות איננה מצויה.

אופן הבדיקה והשימוש:
בעבר הפירות היו נאספים מהבר, ונגיעותם הייתה מרובה. אולם כיום הגידול הוא מסחרי [ובארה"ב נפוץ גידולם בתוך שדות חפורים מתוך מטרה שבבוא יום הקטיף השדות ימולאו במים ותוך כדי ניעור יצופו הפירות ויאספו]. הגידול המסחרי על פי רוב הוא משטחים מטופלים כדבעי והם בחזקת נקיים אלא אם כן נמצאה ריעותא, כגון שהפרי רך מידי, או סימני חדירה לתוך הפרי. ויש חשש לנגיעות של זחלי זבוב בתוך הפירות ועקב ועקב הגודל הקטן של הפרי קשה לבודקו חזותית, ולכן יש לחצותו לשניים ולבודקו שאינו נגוע.

כאמור לעיל כן יש לנהוג בחמוציות על כל סוגיהם הנמכרים לתעשייה הטרייה, כגון לתעשיית הלפתן, תוספת לעוגות וכיו"ב.

חמוציות קפואות:
מקורם בד"כ ממטעים מטופלים והם בחזקת נקיים.

חמוציות מיובשות:
מקובל במקומות מסוימים לייבש את החמוציות כעין "צימוקים" והם ממותקות בתהליך עיבודם לטשטש את החמיצות שלהם. [ובד"כ זה האופן היחיד שהם נאכלים כמות שהם ולא בתעשייה. מקורם בד"כ ממטעים מטופלים והם בחזקת נקיים. אלא שיש להזהר ממזיקי מחסן שנצמדים בזמן העיבוד או האיחסון]

נפה חשמלית שמכילה בתוכה גם נפה דקה מאד של 70 מאש גול הנקב הוא 0.2 מ"מ, הכינה – פסוקאי גודלו אמנם כ 1 מ"מ, אך עוביו בתחילת חייו כעשירית המ"מ, ולכן לכתחילה מותר לנפות בנפה חשמלית זו, כי בדרך כלל אין בנמצא באופן תדיר פסוקאים בקמח, אך לאחר שאת מצאת בנפה פסוקאים, יש חשש גדול שהם הצליחו לעבור כי בעוביים הנקב גדול מהם.
אמנם כיון שציינת שהבית שלך מלא מפסוקאים כאלו [ורצוי מאד לפנות לחברת הדברה מקצועית לחסל ככל האפשר מה בעייה זו]. יתכן שהם היו בנפה לפני"כ, ולכן רצוי לנקות עם שואב אבק היטב את הנפה וכל מרכיביה, ולאחר שאת מוודא שהכל נקי, ולאחר מיכן לשוב ולנפות את הקמח שנותר, או קמח אחר שברשותך, ואם הוא יימצא נקי, אפשר להשתמש בו, וכנראה שהחרקים מקורם היה מן הנפה. אך אם שוב יימצאו פסוקאים, מתברר שהקמח שברשותך, נגוע ואין להשתמש בו.

אם נתפוס כדעת רוב הפוסקים שלימון דינו כשאר פירות הרי שהחנטה היא עונת המעשרות כלומר שליש בישול, ולכן ההפרדה תהיה בדרך כלל מאד ברורה אותם שייקטפו אחרי טו בשבט עדיין דינם כדין השנה הקודמת אף שנקטפו אחר טו בשבט, ומאידך הגל הבא של הלימונים כבר יהיה שייך כולו לשנה החדשה. מאידך אם נתפוס שלימון דינו כאתרוג, נצטרך להפריד בין אותם שנקטפו לפני טו בשבט לבין אותם שנקטפו אחרי טו בשבט. וגם אם נחוש לאותה דיעה רק לחומרא נצטרך להפריש בנפרד. אם כבר הכל התערבב, לא תשאר ברירה אלא להפריש מכל לימון בנפרד, או להשתמש בטבל וודאי ממקום אחר ששייך בוודאות לשנה הרלוונטית, ויש לשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלו כיצד לנהוג למעשה.

א. תרומות ומעשרות מופרשים לכתחילה עם כל ההידורים, כפי שהם נוהגים בכל מקום, וכבר בדקתי רבות פעמים את הנעשה כולל במפעל סנפרוסט, והם נהגו שם בחומרות שלא ראיתי במקומות אחרים.
ב. לגבי חרקים עושים מפעלי הקפואים ככל האפשר ובפרט עם כשרויות מהודרות, אולם לעיתים יש תקלות, ולכן רצוי לבדוק ויזואלית באופן מדגמי את התרמילים

תות שדה הוא אכן פרי שהוא בחזקת נגוע ויש לנקותו טוב קודם האכילה, ובאם נהגת לפי כללי הניקיון, אין חובה להסיר את הקליפה, או לטחון את הפירות. הטחינה זה פועל יוצא של הלכה כללית בחרקים שאם יש לפניך כבר מוצר טחון באופן שבוודאי אם היו חרקים הם כבר נטחנו, ואינם ניכרים בתערובת, מותר להשתמש במוצר, כיון שאם נשאר משהו שאיננו ניכר הוא בטל, אולם חלילה להשתמש בזה לכתחילה ולטחון תות כדי להתירו באכילה.

להלן אופן הנגיעות וצורת הבדיקה של תות שדה:
במחקר ארוך ומקיף שערכנו מגידולי ארץ ישראל ומגידולי חו"ל, על החרקים המצויים בתות שדה. מתברר שבכל המקומות נמצאו אותם נתוני נגיעות. וזה כולל תותים מחלקות רגילות, חלקות אורגניות, תותים ישר מן השטח ותותים לאחר שעברו שטיפה במיתקני שטיפה במפעלים שונים. ואף תותים לאחר שעברו תהליך הקפאה. ובכל הסוגים נמצאו חרקים. הסוגים העיקריים הם: תריפסים כולל ביצי תריפס שבקעו מהם זחלים. פסוקאים. אקריות אדומות ואקריות שקופות, עכבישים. חיפושים. זחלי עש וכנימות עלה. גם באותם תותי שדה שנמצאו בהם ביצי תריפס, והנחנו להם לבקוע, לאחר שיצאו הזחלים הם נצפו [באמצעות מיקרוסקופ דיגיטלי כשהכל מתועד וניתן לצפייה באתר המכון] נכנסים לכיסים שעל גבי התות, ואף מתחפרים בחלקם תחת הגרעין הנמצא בתוך הכיס [אולם ההתחפרות לא הייתה מוחלטת]. תותים אלו עם הזחלי תריפס, עברו את השטיפה דלהלן ואף הם נמצאו נקיים. בתום ביצוע כל הבדיקות, הוצגו המסקנות הבאות: א. ברור כי כל החרקים נראים וניכרים לעין, כפי שהובחנו רוב החרקים בבדיקה ויזואלית בלבד. כולם ניכרו ברחישתן בבירור. ניכרו במחושיהם. ניכרו גם לאחר מיתתם באיבריהם והרוב המוחלט ניכר בגופו ממש גם לאחר מיתתו. ב. למעשה אף חרק לא נמצא מחופר ממש להוציא חרק [עכביש] שהתחפר עקב התהפכות כאשר הגורם האנושי הוא שגרם לכך. כמו כן הזחל תריפס החי התחפר ויצא אולם עדיין מכל קצוותיו הוא נותר בחוץ באופן ששפשוף ידני או ספוג היה מסיר אותו. גם בעבר שמצאנו התחפרות, היא הייתה נדירה וגם אז היו חלקי החרק בחוץ באופן ששפשוף היה מוריד אותו. ג. נראה בבירור שבשטיפה ראויה מספיק וק"ו באם יש תוספת שפשוף ידני על פני כל התות. ואין כל צורך לחייב לקלוף או לחייב טחינה. והגם שיש מקרים נדירים של התחפרות, [הגם שבכל ה – 471 תותים שנבדקו בבדיקה זו לא נמצא ולו אחד], עדיין אין מיעוט זה מחייב קילוף, זאת ועוד שגם לאחר ההתחפרות עדיין חלק מהחרק נותר בחוץ ובשפשוף הוא אמור לרדת.

מהמסקנות הללו הומלצו לניקיון התות כדלקמן: תות אף מהמטעים היותר מטופלים זקוקים לניקוי, ק"ו בשטחי בר או ממקומות שאינם מטופלים [כגון סחורה נכרית המגיעה לשווקים בשנת השמיטה]. אופן הניקוי הוא כדלקמן:
א. יש לבחור את התותים השלימים, היפים, ולא את "התאומים" או הסדוקים.
ב. להוריד את הפרח הירוק שבקצה הפרי עם חתיכה דקה של בשר הפרי.
ג. להשרות את התותים במי עם חומר ניקוי [כגון סטרילי או אמה] למשך דקה וחצי [לא יותר כדי שהפירות לא יתקלקלו]. ולסובב את הפירות בתוך הכלי עם החומר.
ד. להוציא את כל הפירות מהחומר ולשטוף מהסבון.
ה. לשפשף כל פרי תחת ברז מים עם ספוג או מברשת רכה על כל חלקי הפרי ובפרט במקומות המסתור.
ו. פרי שיש חשש לחדירה או שהוא רך מידי וכיו"ב יש לחצותו לשניים. את שאר הפירות אין חובה לחצות לשניים.

מומלץ! לא להשתמש כלל בפירות תות שדה קפואים, ללא כשרות מיוחדת גם על עניני חרקים, כיון שעל אף שגם בהם אפשר לנקות היטב, עדיין הניקוי קשה מאד לאחר הפשרת התות כיון שהוא רך מאד, וקשה ביותר. ב"ה בעונה זו, יש תותי שדה המשווקים בחזקת נקיים מחרקים מגידול מבוקר ומפוקח ע"י משגיחים מומחים, וראוי לקחת תוצרת מחברות אלו בלבד, ולהימנע מכל חשש.

הם שני מינים שיש להרחיק בניהם את ההרחקה הנדרשת [שתלוי בגודל השטח ובאם מדובר בצמחים בודדים יש להרחיק מרחק של 15 ס"מ משרשי הצמחים].

א. החשיבות היא להבדיל בין סוגי הדגים, יש דגים שגם ללא חותם, הם נקיים, כגון נילוס, מושט שמגיע מסין כגון הפילה בשקיות וואקום ועוד. ואז לא משנה מי חתום.
ב. יש דגים שנגועים מאד כגון סול, זהבנון או מרלוזה מסין – ועליהם אין להסתפק בחותם כשרות אלא או ועד כשרות שמקפיד על עניני תולעים ומוכח שהוא נוהג כך, אך ועד כשרות שאומר במפורש שאינו מקפיד, או לחילופין בנותנו כשרות על דגים באופן שא"א בדיקה כגון דג סלמון עם עור מן הים, או זהבנון או מרלוזה עם עור המגיע מסין, מוכח שהוא איננו בודק, כי לצורך זה חייבים להסיר את העור, ומוכח אם כן שהם אינם מקפידים בזה, וא"א להסתמך עליהם, בדגים הבעייתיים.
ג. רשימות דגים תוכל לקבל במזכירות המכון.

ההיתר היחיד הוא שהכהן ידליק את הנרות לכבוד שבת, וכאשר הוא נהנה בהיתר, אף אם החתן שהוא ישראל שוהה בביתו ונהנה גם כן, מכל מקום מותר לו ליהנות, ואם באמצע יצא הכהן ונשאר הישראל, מותר לו להמשיך ליהנות מזה.

א. אכן נבדקו עשרות פעמים התותים גם ויזואלית לאחר תום כל התהליך.
ב. השטיפה השניה האחרונה לא נעשתה כשטיפה רגילה בבית, אלא שטיפה לאחר גירוד כל פני התות במברשת קשה, ולאחר סינון הופרדו כל הפסולת מכל הסוגים, ולא נמצאו חרקים.
ג. בטיפול בבית הצרכן לאחר השרייה ועירבוב במים, ושטיפה תחת ברז מים עם מברשת רכה על פני כל התות, אין יותר כל חשש להימצאות חרקים נוספים, מטרת המחקר הייתה לזהות האם נותרו חרקים מחופרים תחת הגרגרים, ולכן כל הבדיקה הויזואלית שנעשתה היא רק תחת הגרגרים, וכל מימצא חשוד נבדק תחת מיקרוסקופ דיגטלי, שממנו אגב הופק כל הסרט המתעד את הטריפס בן יומו.

הבורגול מיוצר מחיטה מבושלת שיובשה ועברה גריסה, ישנם שלשה אופני גריסה בבורגול, גס, דק, ג‘ריש [=דק מאד]. כיון שהבורגול הוא למעשה חיטה, שיש בה נגיעות מרובה של מזיקי מחסן עקב האחסון הרב שהיא עוברת ובפרט עקב תנאי אחסון לקויים [ראה לקמן ערך "חיטה"], יתכן שהבורגול כבר יוצר מחיטה נגועה, אלא שתהליך הבישול שלו לא יכול להותיר שום חרק חי, שיכול להוות מקור להתפתחות אח"כ. מאידך גם חרקים מתים אסורים, והגם שבשלב הסינון והגריסה של הבורגול החרקים נפלטים החוצה או מאבדים את צורתם, אולם החשש הגבוה יותר הוא האחסון של הבורגול עצמו, שאז הוא מקבל נגיעות של חרקי מחסן שונים כגון החדקניות, חיפושיות זחלים ועוד.

אופן הבדיקה והשימוש:
עיקר הנגיעות של הבורגול הוא בין שברי הגרגרים, וכאמור שני סוגים עיקריים האחד הם החרקים הבוגרים שניכרים היטב בבדיקה, והסוג השני הם הזחלים שצבעם לבן ובתחילת חייהם עם זעירים ביותר ולעיתים כרוחב שערת אדם. יש לפזר את הבורגול על משטח כתום ועדיף אם יש אפשרות על שולחן אור [ובפרט במקומות המוסדיים], ולהסיר את הגרגרים הנקובים, ו/או את החרקים, במידה ונמצאו זחלים או חרקים זעירים, רצוי לא להשתמש במוצר זה, עקב הקושי בהפרדתם לחלוטין מהמוצר שהוא גרוס. על מנת להבטיח שאין זחלים קטנים או חרקים זעירים, ניתן לסנן את הבורגול, במסננת שתותיר את החרקים במסננת [בבורגול גרוס דק], או לחילופין שהחורים במסננת גדולים דים שהזחלים יעברו אל המשטח [בבורגול גרוס גס].