אכן החל מראש השנה נכנסת שנת מעשר עני בכל הירקות שיילקטו החל מראש השנה, אולם פירות ימשיכו עד פסח וקצת יותר להיות מעשר שני כיון שחנטו לפני"כ, ומייד לאחר חמשה חודשים חוזרים הירקות למעשר שני, [בשנים רגילות ובשנת השמיטה מספק בגידולים שאין בהם קדו"ש כגון גידולי חממה וכיו"ב]. כך שלמעשה המלצתינו היא שלא להפסיק את האפשרות של חילול מטבע שיהיה זמין לך כל השנה. מה גם שפעמים רבות נתקלים בשמן מהשנה החמישית או יין או שימורים שיש לעשרם והם חייבים במעשר שני. ועוד דוגמאות כהאי גוונא

סליחה על האיחור בתשובה, כעת ראיתי.
הכלל בהלכה הוא, שדבר שבוודאי נגוע, וכבר בישלת או אפית, אם אפשר לבדוק לאחר הבישול, בודק, ואם לאו, אסור באכילה. מאידך דבר שיש בו רק מיעו המצוי שנגוע [מעל 10% ופחות מ 50%], הגם שיש חובה גמורה לבדוק קודם האכילה, מכל מקום, באם כבר נתבשל, אם אפשר לבדוק אח"כ בודק, ואם אין אפשרות, המוצר מותר באכילה.
העירית, הוא מוצר שאין בו נגיעות בוודאות מעל 50% הגם שהוא מאד נגוע, ולכן בצירוף זה ששטפת את המוצר, והוא כבר נתבשל, היה מקום להתיר וכמבואר לעיל.
אולם במקרה שלך אם את יכולה בקלות להסיר את העירית מהתפו"א, היה מקום להעדיף זאת, כיון שסגנון האפייה לא בכל מצב ניתן לצרפו כספק להתיר ובפרט נגיעות פנימית.

א. גם תוצרת שעתידה לעבור טחינה, צריכה בדיקה קודם הטחינה.
ב. כל בתי עסק הטוחנים את מוצריהם, משרים את החומוס וכיו"ב, בודקים וטוחנים, ונראה שגם אצלך יהיה אפשרי, אם ישהה קצת זמן עד שיתייבש.
ג. קיימים סוגי קטניות שאפשר לבדוק ביבש, אך חומוס ושעועית שיש חשש לנגיעות סמויה, אי אפשר להתחמק מן הבדיקה לאחר השרייה. [יש אפשרות של מומחים לבדוק גם ללא השרייה ולזהות סימני נגיעות, אולם אין הדבר מצוי בידי כל אדם].
ד. בדיעבד שנטחן דק ביותר ללא בדיקה לפני כן, התוצרת מותרת באכילה, אם זה נעשה שלא כדי להיפטר מן הבדיקה.
ה. יש לעיתים שמקלים בדברים שדרכם בטחינה, להסתפק בבדיקה קלה יותר, ויש להיוועץ עם חכמם הבקי בעניניים אלו, ומבואר הדין בספרי תולעת שני כרך א פרק שישי.
ו. קמח לאחר שנופה, הטוב והנכון ביותר לשומרו בהקפאה, ואז אפשר לשומרו ללא הגבלת זמן, מאידך במקרר הזמן מוגבל יותר [אפשר להקל במקרר עד 21 יום].

באריכות כולל מקורות ראה בספרי שו"ת חלקת השדה חלק שני בקונטרס גבולות הארץ על הגבול הדרומי.

הלכה למעשה חייב בתרומות ומעשרות, עם ברכה.

רק טרי, לא צריך.
ירק שטוף /מצונן – לעיתים נשטף בסיוע חומרים, שחלקם צריכים כשרות לפסח

למעשה אנו מקילים שניתוק לזמן לא הוי ניתוק, ולכן בפועל אנו מקילים במעבר עץ באמצעות רכב, אם הזמן שהוא שהה ברכב היה לצורך ההעברה בלבד, ובזמן ההגעה למשקום השתילה החדש, הוא הורד מייד לקרקע. ולכן באם התקיימו שאר התנאים הנצרכים יש מקום להקל וכדעת גדולי הפוסקים.

שני הדגים שציינת נגועים בתולעי אניסאקיס. ולכן על מנת להסירם מהדג חובה בזמן הייצור להעלות כל דג על שולחן אור ולהסיר את התולעים פיזית מהדגים. מנסיונינו הדבר בר ביצוע ב 2 משגיחים צמודים [לפחות], ועבודה בהשגחה מודה מהבוקר עד תום משמרת ערב. לצערי חלק מהכשרויות שציינת מסתפקות במשגיח אחד שמקפיד בעיקר על סימני טהרה, ומסתפקים בעבודת הגויים להסרת הטפילים ואינם מעורבים פיזית גם בבדיקת הדגים.

אם הכוונה שכל שתיל הנמצא לפנינו מורכב במשתלה זע"ז [כעין הרכבה באילנות], דינו כהרכבה בירקות שהלכה למעשה יש לאסור.
אם מדובר על הכלאת גנים – דעת מו"ר הג"ר שלמה עמאר שליט"א להתיר שאין איסור בהנדסה גנטית.
אם מדובר בשתיל שבעבר הרכיבו והיום כבר משתמשים בריבוי בלבד, השתיל מותר.

זמן הביעור הוא עד ערב שביעי של פסח, אפשר לבער גם קודם לכן. באם אתה מעוניין להעביר את המטבעות אלינו, בשמחה, כיון שאנו יוצאים בערב שביעי של פסח ומבערים בים הגדול את כל המטבעות, של "בית המעשר" ושל אותם ששולחים אלינו. תוכל להתקשר למזכירות של המכון, ולהניח את המטבעות באחת מנקודות האיסוף.

גם אם נאמר שהלימונים שייכים לשנת המעשר הקודמת, כלומר שהם חייבים בביעור בשנה הזו. עדיין אינך צריכה לזרוק את הלימונים, אלא להפריש כדת וכדין. ולתת את המעשר עני לעני והמעשר ראשון ללוי [ובאם את מנויה בבית המעשר שע"י המכון, גם למעשר ראשון ועני, אינך צריכה לתת בפועל, אלא להוסיף את הנוסח המופיע לך בנוסח המעשרות שקיבלת "וקנויים הפירות ללוי או לעני"]. ולאחר תום ההפרשה הפירות מותרים באכילה. את הנתינה היית צריכה לבצע גם לאחר עבור ימי הפסח ומייד ככל האפשר כי כל עוד לא בוצע עוברים אל מצוות ביעור מעשרות. ובאם הם שייכים לשנה החדשה, אין עליהם כלל חובת ביעור מעשרות בשנה הזו אלא בפעם הבאה שהיא שנת השמיטה.