בשנת השביעית, מגידולי נכרי [או לאותם הסומכים על ההיתר] – אין צורך להפריש, אא"כ נגמר מלאכה על ידי יהודי כגון ענבי יין של נכרי שישראל גמר את המלאכה. ובשנה השביעית להבדיל משאר שנים יפריש אבל בלא ברכה.
מגידולי מצע מנותק תחת בית = יפריש בלי ברכה. [אא"כ מכר את העציצים לגוי והקטיף היה ע"י גוי, שאז פטור].
אוצר בית דין שהבעלים הפקיר כדין – פטור מהפרשת תרומות ומעשרות.

א. כשרות טובה אמורה לדאוג שיהיה כיסוי לתעודה, ולמנוע את החששות של החלפות סחורה וכו', וב"ה הכשרויות מרבים במשגיחים, מפקחים, ציוד אלקטרוני ועוד, כדי למנוע רמאות.
ב. מה ענין נכרי אצל "אוצר בית דין", כאשר האחרון שייך לחקלאים ירא שמיים שמפקירים ועושים מלאכתם כדת וכנדרש, וברכישתך מהם אתה מחזק שומרי שמיטה.
ג. היתר מכירה התבסס על דעת גדולי הדור ויש אוסרים ויש מתירים, ומרן הגרע"י זצ"ל חיזק וביסס היתר זה, אולם גם לדבריו זצ"ל אין זה למהדרין, ואין זה קיום מצוות השמיטה אלא שלא לעבור על איסורי שמיטה, וממילא "אוצר בית דין" ודאי עדיף, וכך הוא כתב וחתם בשנת תשס"א ולועדת השמיטה הארצית.

מדברי מרן הכס"מ עולה שהקליפות טפלות לפרי ועל כן קדושים בקדושת שביעית, ובספרי שהעלתי שאכן כך הדין ויש להחמיר בקליפות אולם רק בראויים לבהמה, ומסופקני לגבי הבננה אם היא בהגדרה זו.

העיקר להלכה שצריך נקב בשיעור 2.5 ס"מ ובדיעבד 2 ס"מ כדי שלכתחילה נחשיב כנקוב, וצריך שיהיה כך לאורך כל זמן גידולו.
בדיעבד העליתי בשו"ת חלקת השדה כרב רביעי בערלה (סימנים ח-ט) שאמרינן להלה צירוף נקבים ושק יוטא לדעת השו"ע לא מנתק לענין ערלה.
אלא שמלמעשה אינני מתיר בפועל עד שיוודע ע"י איש נאמן כגון משגיח או ירא שמיים אחר שאכן כל העת זה היה על הקרקע ודאי ולא על שטח מנתק או שולחן חימום וכיו"ב.

א. זמני הביעור עיתים בודדות הם מוחלטים, זה בעיקר כאשר חז"ל קבעו את התאריך. אך אכן קשה בדרך כלל להגדיר תאריך מדוייק, בגלל שלעיתים יכול שדה אחד להציל או אף פחות מזה, ולכן חלק מהתאריכים הם יותר ברורים וכגון שסק שלאחר חודש מהלקיטה לא תמצאו בעצים כלל וכן משמש, אולם לעיתים התאריך הוא קצת ספק וקשה להגדרה ושם כדאי לזכות רק מספק.
ב. היום כל הארץ שפה אחת וגבול אחד, ועל כן כל הארץ נחשבת כאחד.
ביארתי הדינים האמורים בספר שביתת השדה בפרק יד, עי"ש

כשזה תחת כיפת השמים מפריש עם ברכה מתקנת חכמים.
כשזה תחת מבנה מפריש ללא ברכה מחמת מחלוקת הרמב"ם והראב"ד.

חלילה וחס, החנות יכולה לשמש כתחנת חלוקה אם ממנים אותה, והמחיר שאתה משלם, הוא מחיר שנקבע על ידי בית הדין ומגיע לקופת בית הדין, אם כן הכסף הוא על הוצאות בית הדין על עניני החקלאות, ואיננו כתשלום על הפירות ואין בזה איסור סחורה.
ופירסמתי על כך מאמר באורך, בשות חלקת השדה חלק שלישי.

בהחלט, אולם להבדיל משאר חלקי הדג, כאן יש חללים ויש צורך לנקותם.
הניקוי כולל פתיחת הראש הוצאת כל איברי הפנים ושטיפה היטב של כל חללי הפה.
בדרך כלל במחלקת הדגים מנקים זאת כדבעי. ניתן לראות זאת בעיניים.

כתבתי על כך ערך ענק בתולעת שני חלק ד – אני מאמין שגם באתר של המכון אפשר לראות הכל, והוצאתי בזמנו מכתב לכולם, ואינני מכיר, שום אפשרות אלא אם יחזרו לימים ההם, שייבשו בכמויות קטנות ובפריסה ולא בחבילות, עדיין אינני איש פתרונות, כדאי לעי‘ בכל הערך שם.

על מנת להתיר בשנת השמיטה, אין די במצע מנותק, אלא צריך שיהיה גם תחת גג ואז יש להתיר את המלאכות, ובלא"ה לקיים את הזרוע יהיה אפשר, אולם להשביחו וק"ו לשתול חדש, זה אסור מדרבנן כדין עציץ שאינו נקוב