מדברי מרן הכס"מ עולה שהקליפות טפלות לפרי ועל כן קדושים בקדושת שביעית, ובספרי שהעלתי שאכן כך הדין ויש להחמיר בקליפות אולם רק בראויים לבהמה, ומסופקני לגבי הבננה אם היא בהגדרה זו.

העיקר להלכה שצריך נקב בשיעור 2.5 ס"מ ובדיעבד 2 ס"מ כדי שלכתחילה נחשיב כנקוב, וצריך שיהיה כך לאורך כל זמן גידולו.
בדיעבד העליתי בשו"ת חלקת השדה כרב רביעי בערלה (סימנים ח-ט) שאמרינן להלה צירוף נקבים ושק יוטא לדעת השו"ע לא מנתק לענין ערלה.
אלא שמלמעשה אינני מתיר בפועל עד שיוודע ע"י איש נאמן כגון משגיח או ירא שמיים אחר שאכן כל העת זה היה על הקרקע ודאי ולא על שטח מנתק או שולחן חימום וכיו"ב.

א. זמני הביעור עיתים בודדות הם מוחלטים, זה בעיקר כאשר חז"ל קבעו את התאריך. אך אכן קשה בדרך כלל להגדיר תאריך מדוייק, בגלל שלעיתים יכול שדה אחד להציל או אף פחות מזה, ולכן חלק מהתאריכים הם יותר ברורים וכגון שסק שלאחר חודש מהלקיטה לא תמצאו בעצים כלל וכן משמש, אולם לעיתים התאריך הוא קצת ספק וקשה להגדרה ושם כדאי לזכות רק מספק.
ב. היום כל הארץ שפה אחת וגבול אחד, ועל כן כל הארץ נחשבת כאחד.
ביארתי הדינים האמורים בספר שביתת השדה בפרק יד, עי"ש

כשזה תחת כיפת השמים מפריש עם ברכה מתקנת חכמים.
כשזה תחת מבנה מפריש ללא ברכה מחמת מחלוקת הרמב"ם והראב"ד.

חלילה וחס, החנות יכולה לשמש כתחנת חלוקה אם ממנים אותה, והמחיר שאתה משלם, הוא מחיר שנקבע על ידי בית הדין ומגיע לקופת בית הדין, אם כן הכסף הוא על הוצאות בית הדין על עניני החקלאות, ואיננו כתשלום על הפירות ואין בזה איסור סחורה.
ופירסמתי על כך מאמר באורך, בשות חלקת השדה חלק שלישי.

בהחלט, אולם להבדיל משאר חלקי הדג, כאן יש חללים ויש צורך לנקותם.
הניקוי כולל פתיחת הראש הוצאת כל איברי הפנים ושטיפה היטב של כל חללי הפה.
בדרך כלל במחלקת הדגים מנקים זאת כדבעי. ניתן לראות זאת בעיניים.

כתבתי על כך ערך ענק בתולעת שני חלק ד – אני מאמין שגם באתר של המכון אפשר לראות הכל, והוצאתי בזמנו מכתב לכולם, ואינני מכיר, שום אפשרות אלא אם יחזרו לימים ההם, שייבשו בכמויות קטנות ובפריסה ולא בחבילות, עדיין אינני איש פתרונות, כדאי לעי‘ בכל הערך שם.

על מנת להתיר בשנת השמיטה, אין די במצע מנותק, אלא צריך שיהיה גם תחת גג ואז יש להתיר את המלאכות, ובלא"ה לקיים את הזרוע יהיה אפשר, אולם להשביחו וק"ו לשתול חדש, זה אסור מדרבנן כדין עציץ שאינו נקוב

אין די בזה שהעציצים על הגג, כיון שהם תחת כיפת השמיים, ועל כן מותרים שם רק המלאכות שהם לאוקומי כלומר לקיים את הצמח, אמנם כיון שזה על גבי מרצפות אפילו אם העציץ נקוב מבחינה הלכתית נחשב כאיננו נקוב, מכל מקום, מדרבנן הכל אסור, ורק המלאכות המותרות בלבד, ניתן לקבל במזכירות המכון, ויתכן שמופיע גם באתר, כל המלאכות המותרות והאסורות, בחוברת שבילי שביעית, מדריך שמיטה לגן הנוי, ושם מופיעים המלאכות הנצרכות ואופן עשייתם בשמיטה.

להלן ציטוט מתולעת שני חלק רביעי:
צימוקים מיוצרים כמעט מכל זן של ענבים ללא חרצנים, כאשר המומלצים יותר הם הזנים בעלי תכולת סוכר גבוהה, וככל שרמת הסוכר גבוהה יותר כך הצימוק יוצא בשרני יותר. הזן המוביל ביותר עבור הזנים הבהירים הם זני סולטנינה [תומפסון] ומעט מזן פרלט, ושאר זנים כגון סופריור, 125, פלם ועוד, לענבים הכהים. אם כי ההבדל בין הצימוק הבהיר לצימוק החום, היא התוספת של הגופרית [כאשר מכניסים את הצימוקים למחסן סגור ולאחר הדלקת הגופרית משתחרר הגז CO, ויוצר תהליך של הלבנה לצימוק, התהליך נמשך כ 12 שעות].
תהליך ייבוש הצימוקים, מתחיל עם טבילת הצימוקים בפחמת אשלגן [שמחליף את החומר סודה קאוסטית], ומוסיפים גם שמן צימוקים [=חומר מינרלי, תזקיק נפט, שמתחלב במים ויוצר אמולסיה]. השמן יוצר שכבה שומנית על פני הצימוק. השלב הבא, הוא ייבוש הצימוקים, קיימים שני אופנים לייבוש, האחד, ייבוש בשמש, [מיועד לצימוקים הכהים בד"כ] – בדרך כלל בינות לשורות הכרמים אצל החקלאים, או בשטח פתוח במפעלים, זמן הייבוש אורך כ-21 יום. והייבוש האחר הוא בתנורים עם אויר חם, המייבשים את כל הלחות שבענב עד שהופך לצימוק. הצימוקים נשמרים לתקופה ארוכה של שנה ויותר, ובקירור זמן כפול ויותר.
בתום תהליך הייבוש, הצימוקים מחוברים עדיין לשדרות ולגבעולים. כל התוצרת נכנסת למיכל הפועל כעין צנטריפוגה, שבדפנותיו הפנימיים יש כעין קוצים. התוצרת נזרקת על הדפנות ונופלת לתחתית, כאשר שם התוצרת נפגשת עם זרם אויר. התועלת מתהליך זה היא הפרדת השדרות, העוקצים, ויתר חומרים קלים כאבק או חרקים או מעופפים. בהמשך, התוצרת עוברת על מסוע לשטיפה ומיון ידני, עד שלב האריזה.
מבחינת חרקים יש לזכור כי יש תוצרת שנכנסת פגועה כבר לתהליך הייבוש, ויש חרקים שמתווספים בהמשך התהליך, כגון בכל תהליך הייבוש בשמש, שהענבים חשופים לחרקים הן מעופפים מזדמנים, והן זבובי התסיסה המגיעים תוך כדי הליך הייבוש, וניתן לראות את הגלמים והרימות על גבי הפירות. אמנם בדרך כלל בתהליך הניקיון והשטיפות הנזכר לעיל, באם הוא נעשה כנדרש ובפיקוח נכון, התוצרת אמורה לצאת נקייה, אלא שלא תמיד הדברים נעשים כנדרש. זאת ועוד, שבתום הייבוש תוך כדי האחסון, יש בנוסף חשש של פגיעה על ידי מזיקי מחסן שונים בוגרים כגון חיפושית [אורזית] משוננת חזה, הפוגעת בכל הפירות היבשים, או זחלי עש שונים. ובאחסון לקוי מאד ובפרט במקומות לחים, ניתן למצוא גם אקריות המחסן שתוקפות את התוצרת. ובפרט בתוצרת שנארזת באריזות גדולות ומשווקת כך עבור חברות שיווק קטנות שהם אלו שאורזות, ועד תום התהליך בחברות אלו, הצימוקים מאוחסנים, ועלולים להיות מותקפים בשנית על ידי מזיקי מחסן שונים. כמובן שגם לאחר האריזה, אם היא איננה אטומה כנדרש, הצימוקים עלולים להיות מותקפים בחנות או אצל הצרכן.
אופן הבדיקה והשימוש:
חשוב מאד להבחין בין סוגי התוצרת השונים, כלומר בין תוצרת שיובשה בשמש שהיא יותר נגועה, לבין תוצרת שיובשה בתנור. בנוסף, קיים הבדל גדול בין תוצרת שעברה את כל תהליך הניקוי באופן מושלם, שהיא בדרך כלל בחזקת נקייה, בתום תהליך העיבוד. לבין תהליך שלא נעשה כמו שצריך. כמו כן יש להבחין בין תוצרת שנארזה מיד באריזות אטומות, עם תום הייצור בתנורים [לאחר שטיפה וניקוי]. לבין תוצרת שנארזה תחילה באריזות גדולות ואוחסנה, ואת האריזה הסופית ביצעו לאחר זמן רב.
צימוקים שיובשו בתנור, נוקו, מוינו ונארזו מיד במפעל המייצר – בחזקת נקיים, אם נארזו באריזה אטומה. [קיים שיווק כזה בחלק מהצימוקים הבהירים המיובאים לארץ מקליפורניה]. באם יש חשש לגבי האריזה או שאוחסנו זמן ממושך, יש לבצע בדיקה מדגמית, וכפי שנפרט לקמן.
צימוקים שיובשו בתנור אך אוחסנו קודם אריזתם – יש לבצע בדיקת מדגם קודם השימוש, וכמו שיפורט לקמן.
צימוקים שיובשו בשמש – יש לבצע בדיקה קודם השימוש, וכפי שנפרט לקמן.
צימוקים באריזה מוסדית, או אריזות שאינן אטומות – בכל סוגי הצימוקים יש לבצע בדיקה קודם השימוש, וכפי שיפורט לקמן.
עיקר הנגיעות בצימוקים היא בין הצימוקים או מחרקים הנצמדים לפירות. מכיוון שהצימוק מיובש ומכווץ, יש צורך להתפיח מחדש את הפירות בכדי לוודא את רמת ניקיונו, ולהשיר כל מה שדבוק על הצימוקים או ביניהם. לצורך כך, יש להכין קערה שקופה עם מים חמים, לקחת כמות של כ-10% מהתוצרת, להשרות במים חמים למשך כ – 15 דקות ותוך כדי שהם במים להכניס את היד ולשפשף את הפירות [אין צורך בחוזקה], ובתום הזמן לבדוק האם צפים חרקים על פני המים [לעיתים צפים על פני המים גלמים של זבובי תסיסה, ואינם נראים כחרקים או סימן להימצאות חרקים, למי שאינו רגיל בבדיקת חרקים, ויש להיזהר בזה]. באם נתגלו חרקים במדגם, עדיף שלא להשתמש בכל האריזה, כיון שבדיקה כללית של התוצרת בדרך זו איננה קלה ולא תמיד בטוחה. במידה ונמצא נקי, יש לבצע בדיקה כללית ויזואלית של שאר הצימוקים היבשים, ואפשר להשתמש בהם כמות שהם.
צימוקים בבתי עסק מוסדיים, המשמשים לכל צורך שהוא, יש לדרוש את הצימוקים הנקיים ביותר בזמן הרכישה, ועל המשגיח לבצע בדיקת קליטה באופן המתואר לעיל, ובאם הכל נמצא נקי יש להשאיר את שאר הכמות בקירור כדי שלא תהיה התפתחות חדשה באריזה.