א. אינני יודע מה הכוונה תוצרת קטיף, החשוב הוא האם יש חותם: נקי מחרקים של גוף מוסמך לעניני חרקים. אם יש לכאורה פטור מעיקר הדין וכדאי שטיפה קלה. ואין חייב הברשה. ואם אין חותמת מוסמכת שאר הכיתובים אין להם ערך.
ב. גם בתוצרת רגילה אין צריך 3 פעמים בהשריה, די בהשרייה אחת עם מי סבון תוך כדי סיבוב התות בתוך זמן ההשריה למשך כ 2 דקות, הוצאה מהסבון, שטיפה כללית, ואז שטיפה יחידנית של כל תות תחת ברז מים כולל הברשה של כל תות מכל צדדיו.

שלום וברכה!
לשאלתך הראשונה: פלסטיק עבה כגון אדנית יש מקום לחוש ולדמותו למתכת שמנתקת ואפילו לדעת מרן שכל החומרים לא מנתקים בעצים מכל מקום מתכת שאני ויש לחוש גם בפלסטיק עב כגון אדנית, וזה מבואר בספרי שו"ת חלקת השדה, ובספר על ערלה עץ השדה [עמ' ריד].
מאידך אם יש חורים בשיעור מספיק [של 2.5 ס"מ קוטר, ובדיעבד 2 ס"מ ויש המקילים גם בקוטר קטן יותר אם יש כמה חורים ומצרפים אותם יחד], רק שזה על אבן או אספלט, בכה"ג דעת מרן שאין זה מנתק, אלא שיש מקום לחלק בין אם העפר מונח על האבן או בעציץ המונח על אבן, אלא שעדיין יש בזה כמה חילוקים, וסוגי האבנים שהזכרתם יש מקום יניקה ויותר מסתבר שאינם מנתקים. וראה בעץ השדה שם.
לשאלתך השניה: החמוציות גדלות על עץ ודאי מבחינה הלכתית, וגדל או כעץ רגיל או בארה"ב בהצפה של מים. הגם שעצו יחסית נמוך, שאר האופנים לגביו קיימים ולכן דינו כעץ גמור.
נחלקו הפוסקים על הברכה, כיון שיש אומרים שהוא ראוי לברכתו רק לאחר עיבודו, ויש החולקים ובפרט שכך היום נפוץ אופן אכילתו. ועל כן כתבתי לענ"ד שגם ברכת הנהנין יש לברך בורא פרי העץ.

קמח טף הוא קמח דוחן ויש לשים לב שאיננו מחמשת מיני דגן וברכתו שהכל נהיה בדברו.
ככל הגרגירים גם גרגרי דוחן עלולים להיות נגועים, וכן בקמח שלהם. במזיקי מחסן שונים ובפרט בתנאי אחסון לקויים.
יש לבוררם בגרגירים כשאר בדיקת גרגירים, ובקמח בניפוי רגיל.
קמח זה כפי הידוע לי הוא ללא תוספות, ואין בעייה של כשרות, וכיון שאיננו ממין דגן, אין בו חשש "חדש" כפי שיש בקמח של שאר מיני דגן המיובא מחו"ל.

בטבל ודאי – יש קריאת שם בנוסח עצמו [ומעשר ראשון בצפונו או מעשר עני בדרומו וכו']
ביצוע נתינה בפועל אין צורך – כי הרי אתה חתום הסכם הלוואה של קיזוז עם הלוי או העני.
הפרשה בפועל – כנ"ל אין צורך, כי הרי למה תפריש בפועל הרי אין בזה קדושה [כמו שיש בתרומה], ואם הפרשה לצורך נתינה אין צורך כי אין נתינה פיזית אלא קיזוז הלוואה. ואם כדי להעניק לו את הפירות עצמן? הרי בהסכם עם הלוי או העני הפכת אותם למכירים שלך, ומכירי כהונה או לויה וגם מכירי עניים [ויש מכירים לעני וכמבואר בכמה ראשונים ובחת"ס ודלא כמי שהסתפק בזה], זוכים בדבר כבר ברגע שאמרת ומעשר ראשון ללוי, הם הזוכים מייד במעשר כי הם המכירים שלך והשאר קמתייאישי מיניה.

1. כל שאין מדובר בטעמים נגדיים שמקפידים להרחיק כמו מלוח ומתוק או חלב ובשר, אין כל מניעה לכל הדיעות גם המצריכים שאפשר לחבר לאחר האפייה, מותר להפריש מן העיסה עם ברכה.
2. קמח מלא ולבן, אין נחשב הקפדה גדולה, ואין בעיה לצרף.

אפשר לראות בהרחבה בספרי תבואת השדה מה שכתבנו בזה

כל ירק והתאריך שלו:
העיקרון הוא שכל ירק שנלקט בשמינית, לכאורה כבר לא שמיטה, כי בירק הולכים אחרי לקיטה, רק שחכמים המשיכו גזירת ספיחין, שירקות שאסורים משום ספיחין בשמיטה יאסרו גם בשמינית, עד שירק כזה יספיקו לזורעו מחדש אחר שמיטה ולקוטפו, ואז יהיה מותר גם אלו שנזרעו בשביעית ונלקטו בשמינית. אולם אותם שנלקטו בשמינית אסורים לעולם. וכאשר הגיע חנוכה הותרו כל הירקות, גם שלא הספיקו להצמיח חדשים, ובתנאי שנלקטו בשמינית ולא בשביעית.
תאריכים מדוייקים לכל ירק יש בלוחות, אתם יכולים לקבל במכון או באתר מידע מדוייק לכל ירק ופרי

יש מזיקי מחסן המוכרים מהקמח ועוד.

מחפשים חרקים או סימני חרקים, כגון קורים, גושים שלא מתפרקים בלחיצה. פסולת חרקים כגון צואה ועוד.

להבדיל מקמח שאפשר לנפות, כאן אי אפשר, והנכון ביותר, לפזר על מגש שהחרקים ניכרים עליו כגון בצבע כתום, בזמן השפיכה על המגש לשים לב שהזרימה אחידה, ובתחתית לא נותרים סימני חרקים וכו'.

ולהעביר כמות מצד לצד ולראות שהכל נקי וללא חרקים או סימני חרקים.

בהצלחה

1. אין כל צורך לעקור, מותר לנטוע, להבריך ערלה בלא חשש, ורק למנין שנות ערלה יש חשיבות.
2. אין בעיה להבריך לכתחילה, יש רק בעיה שברגע שהחדש כבר לא יונק מהעץ הזקן, יש למנות לו שנות ערלה מחדש, וכיון שלא הכל בקיאים בזה, רצוי להימנע ולא לעשות זאת.
מבואר בארוכה בספרי עץ השדה הלכות ערלה.

ש להרחיק ביניהם, ואף בכלי שאיננו נקוב חייב מדרבנן אם זה אותו כלי ללא חוצץ.
הארכתי בדינים אלו בשו"ת חלקת השדה חלק ד. כאשר בכלאים סי' א דנתי בדין כלאים בכלי. ובסי' ב, דנתי בארוכה בדין כלאים בצמחי ריח ובצמחי טעם, נוי ורפואה.
במסקנת הדברים שם העליתי שיש להחמיר בצמחי תבלין העשויים לטעמא לצורך האדם, ולא גרע מצמח הראוי לבהמה, ויש להרחיק בין הצמחים הללו כדין הרחקות בירק. ומאידך אין צריך להרחיק בין צמחים שאינם ראויים לאדם, אף שעומדים לשימושו, כגון ריח או נוי או רפואה. וכן אין כלאים בין מין אחד מצמח זה למין אחר שהוא מאכל אדם, וכן אין איסור כלאי הכרם בין צמח מסוגים אלו לכרם, מאידך במאכל בהמה נוהג כל דיני כלאים, הן בכלאי זרעים והן בכלאי הכרם, אולם מצאנו להלכה שכתבו הגאון מקוטנא, הגאון הרוגוצ'בי, הגאון החזו"א שאין דין כלאים אלא אחד מהם מאכל אדם, אולם אם שניהם מאכל בהמה הם כצמחי סרק ואין נוהג בהם איסור כלאים

בהחלט ששיך לעשות, ובכמה תשובות שפירטתי, כתבתי את דרך השותפות האפשרית גם במצוות הארץ, גם במתנות כהונה ובמצוות נוספות [ראה בספרי שו"ת שש משזר בחיו"ד].
יש כמה גופים שעושים זאת כמה פעמים בשנה, וצריך לעקוב אחרי פירסומיהם.