לשאלתך הראשונה: ההיתר העיקרי כאן – שלאר הבישול הוא עובר ייבוש לחלוטין וגריסה, והוא כבר איננו ראוי אלא בבישול מחדש, ובכה"גכתבו הפוסקים להתיר שאין לחוש לבישול הראשון של הגוי.
לשאלתך השניה: הנדסה גנטית אין חשש, כי אם המוצר בסופו של דבר לא מחמיץ [שהרי אין שם גלוטן וכו'], אז מה נפ"מ לך מגנים ששמו ברמת זמן ההכנה של זרעי האורז.
מבחינת תוספות, קיימות תוספת ויטמינים [בפרט בארה"ב] וחלקם חמץ גמור.
למעשה כל שימוש באורז בפסח חייב להיות מלווה בתעודת כשרות לפסח, לאחר שבדקו היטב שאין תוספים – אפשר לידע זאת באמצעות בדיקות מעבדה פשוטה.
לשאלתך השלישית: אמנם יש שערערו על כך, אולם אף אם ערערו אז מה בכך? מי אמר שהערעור נכון, ואם הוא נכון לדידם, האם בכח זה לשנות מנהג אבותינו מדורי דורות, וכבר הורו רבותינו שלמעשה אין לחוש לזה לא לקולא ולא לחומרא.
ואצטט לך ממש"כ בספר תבואת השדה הנד"מ על הל' חלה בריש פרק ג: על השיבולת שועל וזיהויו רבו הדעות בפוסקים, יש האומרים שהוא הקוואק"ר המצוי בימינו, ונקרא בפי הכל שיבולת שועל, ויש אומרים ששיבולת שועל אינו אלא השעורה הדו טורית, ומקורם מדברי רבינו נתן אב הישיבה על כלאים בפרק א, שביאר שמותר לזרוע את השעורה ושיבולת שועל יחד, ואין בזה משום כלאים, יעוי"ש. ובשו"ת תפארת יוסף הנז' כתב והרבה להוכיח שאכן כך העיקר, ושעורה זו היא הנקראת שבולת שועל ולא הקוואקר. ובאמת שלמרות ההוכחות והטענות, הלכה למעשה נהגו להורות רוב חכמי הדור על פי הראשונים שסוברים ששבולת שועל מזוהה כאווינ"א, שזה השם המדעי של המצוי בינינו [ראה רבינו גרשום (מנחות, ע ע"ב) מתרגם "תעלא" ל"אבנה". ובפירוש רש"י (פסחים, לה ע"א): "שיבולת שועל – אביינ"א, שיבולת שלה עשוי כזנב שועל". ובערוך בערך "שבל" גם כתב בפירושו השני "וינ"ה העשויה כזנב שועל". וכן ביאר המאירי (פסחים, שם): "שהמינים שעיסתם באה לידי חימוץ הם חמשת המינין, שהם: חטין ושעורים וכוסמין ושבולת שועל הנקראת בלשון לעז אבינ"א, ושיפון הנקרא בלשון לעז שיגי"ל וכו"'. וכך כתב גם הרע"ב (עמ"ס כלאים פ"א מ"א): "שעורים מדבריים, ובלע"ז אוינ"א". וראה גם בפיה"מ עמ"ס כלאים שם לפי פי' הגר"י קאפח זצ"ל]. וכך מורים חכמי דורינו לגבי פסח, כולל ההיתר לכתחילה לעשות מצת מצוה משבולת שועל כדי לצאת בה ידי חובה דאורייתא, ועל כגון זה נאמר פוק חזי מאי עמא דבר. ואמנם בשו"ת תפארת יוסף הנז' הגם שדעתו נוטה בבירור לדברי רבינו נתן אב הישיבה, מ"מ בהוראתו שם כתב שיש לנטות הכל לחומרא, מחד לנהוג בזה כחמץ ומאידך לא לצאת ידי חובת מצה בזה, וכמו כן להפריש חלה בלא ברכה מעיסה הנעשית ממינים אלו כולל מהקוואקר, יעוי"ש. וכך המנהג ואין לשנות,וכך הורו לי למעשה מפוסקי דורינו ספרדים ואשכנזים להלכה ולמעשה.

תלוי מה הגדלים של הערוגה, ובדרך כלל בגינות קטנות, המדובר בהרחקה של טפח ומחצה, לכל החומרות יחד כ 15 ס"מ מן השורשים

בין שתילים בודדים בין אחד למישנהו טפח וחצי.

אם מדובר בשטחי גידול גדולים, כלומר מכל מין כמות גדולה של ירקות אנא לציין אורך ורוחב של כל מין, ונציין את המרחק המתאים

א. דגים נאכלים כאשר יש בהם סימני טהרה כגון קשקשים – שהם גורמי טהרה.
ב. בית קשקש – כלומר הבית של הקשקש שהוא ריק ללא קשקש, נחשב כדין הקשקש, והדג נאכל מחמתו, ומצוי הרבה בדגי אמנון ועוד.
ג. דגים נאכלים גם בטביעות עין, כגון ראש ושדרה, או כל זיהוי אחר שמהוה טביעות עין,
ד. דגים המגיעים מן הים שמצוי בהם תערובת דגים טמאים, חייב בבדיקה כל דג קודם אכילתו. ובכה"ג חייבים השגחה בזמן האריזה.
ה. דגים שמקורם מכלובים כגון סלמון שאין בהם דגים טמאים כלל. או אמנון מבריכות בסין שאין בהם דגים טמאים הראויים למאכל ודומים כלל [להוציא השפמנון המשמש כנקאי, שאין רצון בעל הבריכה שידוגו אותם, ואם נידוגו, לעולם הם שונים בתכלית בחוץ ובבשר הדג, וההבחנה בינו לבין אנון הוא כבין אור לחושך] אין חובה להשגיח כלל באריזתם, כל שניכר שהם משם, ויכול ועד הכשרות ליתן השגחה לכתחילה ובהידור ללא השגחה צמודה שם. [ודעת המפרסמים שלא כך, אינם צודקים להלכה ולמעשה וכבר חיתי כל דבריהם בקונטרס סימני טהרה שהתפרסם זה מכבר.
ו. המקרה האחרון של הבקלה, אינו קשור לים כלל, זה דג שהורד כל עורו, והיה עליו השגחה צמודה כל העת, אלא שבמפעל ששם עובדים יש גם מחלקה של דגים טמאים, וארגזי פלסטיק משמש לעיתים לייצורים שונים, ודי שאחד לא עבר ניקוי כדבעי, ולאחר קילוף העור, מובלים הדגים אל הקפאתם באמצעות ארגזים, ודי ששם נצמד שאריות תמנון אל בשר הדג, ושם עלה על מסוע להקפאה בשוק פריזר. כמובן שכל זה ללא מים וללא כבוש וללא שום דבר, ולכן למעשה לאחר הפרדת התמנון וגירוד המקום, שאר חתיכת הדג מותרת באכילה.
ז. בדגי בקלה מארגנטינה אין הזרקות כלל. וככלל אף אם יש הזרקות, תלוי באיזו שיטה, אך למעשה בכל השיטות אם זה נצמד אל הדג במקרה דומה, לא תהיה בעיה של כבוש.

אכן נעשה שם מאמץ גדול לנקות מתולעים, והמוצר בחזקת נקי מחרקים ומותר באכילה.

חומוס יש לבדוק את כל הגרגרים לאחר השרייה כל הלילה במים קרים או כמה שעות בחמים, לפרוס על כף היד חופן גרגירים ולהתבונן ולהפוך ליד השניה ולהתבונן, אולם בדיקה פנימית די בבדיקת מידגם בלבד.

אין המדובר בתרופת קסם.
המדובר הוא בחומר היעיל לעבודת ניקוי מחרקים. כלומר או ירקות מגידול מיוחד שחייבים בניקוי ויש להשרות במי סבון זה תחליף מצוין.
ירקות מגידול רגיל – אמנם חוץ מניקוי חייב בדיקה של כל עלה ועלה וכו', מכל מקום קודם הבדיקה יש חובת ניקוי הכולל השרייה בחומר ניקוי, ועם ספוג לשפשף כל עלה משני צידיו.
עבור פעולה זו, יש חשיבות לחומר סטרילי, גם בריא יותר מסבון וגם אפקטיבי גם לגרות את החרקים מאחיזתם וגם להחליקם מעל פני העלה.

א. לא חייבים לבדוק על ידי ישראל, במקום שאין צורך. זאת ועוד שלכשרויות יש הסכם עם המפעלים, ודי עם הסכמים לדעת רוב הפוסקים דס"ל דאומן לא מרע אומנתייה. [וכדברי הרמ"א לגבי חביות דגים שאין לחוש אם יש טמאים דלא מחזקינן, וק"ו בשני אלו שמעולם לא היה ולא יהיה, וכמבואר במכתב].
ב. בית הקשקש ניכר בראייה ואין צריך במישוש. וגם ניכר בצורתו לכל אחד שראה פעם אחת מושט. אך עיקר הניכר הוא בית קשקש.
ג. בסלמון טרי או קפוא בנורבגיה אין כולל תוספים בעייתים. במושט בסין 90% ללא כל תוסף חוץ מהמים, לעיתים וביצורים בודדים בלבד, הוסיפו גם פוספאטים [ST], שגםהוא למעשה מינרל כשר. ולמעשה כמעט איננו מצוי. ואין לחוש לו.
ד. לגבי סול, בכה"ג שאין קשקשים זה ודאי השגחה צמודה [מקווה בעז"ה שכך נוהגים כל ועדי הכשרות למהדרין], אז הכל אמור להיראות בזמן ההשגחה. מאידך בדגי סול עם עור [הלבן] שזה הרוב המוחלט המגיע לארץ, רבים הם שאינם שמים משגיח צמוד וחוץ מההכשלה בתולעים, יש גם את הבעיה הנז', שאם החו"ג המקורי הגיע עם ראש, זה ודאי איסורא שהיה מעורב, ואינו דומה למש"כ הרמ"א שאחזוקי איסורא לא מחזקינן. וכל זה כמבואר במכתב הנז'.
בברכה

דג ורדון הוא דג הרוטברש, המופיע בספרינו ובחוברות ההדרכה ובאתר המכון, ראה שם שתלוי בסוגים השונים.
המיובא מסין הוא מזן שאין לגביו חשש של טפיל סיפריון לומפי, אולם יש אנסיאקיס בקרום השחור בבטן, או בבשר הדג בחלק הרך שהיה עוטף את בטן הדג.
כיון שהדג מגיע עם עור כהה אי אפשר לשקפו תחת אור, ולכן הנכון להסיר את החלק הרך לחלוטין, ולהשתמש בשאר חלקי הדג.
בזן מנטלה בעיקר כשמקורו מאיסלנד/נורבגיה יש חשש לטפיל חיצוני, וראה במקורות הנז' בערכו.

שלום וברכה,
ככלל גם ירקות נקיים יש להשלים את העבודה בבית, של הניקוי מחרקים ניכרים היורדים בשטיפה, וזאת מחמת שכדי להסיר גם חרקים אלו צריך מאמץ ניכר כולל ריבוי ריסוס, והוא דבר מיותר כיון שבקלות ניכרים חרקים אלו ואף יורדים בקלות בשטיפה. מאידך חרקים שניכרים פחות ואינם יורדים בשטיפה, אינם נמצאים כלל בירקות מפוקחים.
יש מספר ירקות והכרובית בכללם, שאין מקבלים אישור שיווק, אלא אם אין שם חרקים כלל. כיון שהשטיפה איננה אפשרית בקלות במוצרים אלו.
ולכן הכרובית נקייה לחלוטין. ומכל מקום ראוי שלטוף מלמעלה ככל האפשר קודם השימוש.
והיי"ת יצילנו משגיאות