קונפידור, אם יש מחלה שזה יעיל לה מותר. ואפשר גם בלובן.

נענע – ירק בתר לקיטה וכבר הכל נלקט בשביעית ויש בו קדושת שביעית. רוזמרין – עץ, ומסתמא שיש כבר חנטת עלים חדשים ושייך כבר לשביעית. למעשה, השימוש מותר רק עם ההגבלות של קדושת שביעית.

יבול חו"ל

הסרת הכותרת קילוף הקשקשים שעל הגבעול, שטיפה ואכילה.

(ניתן לראות גם בערך אספרגוס)

יכול להפריש מהמיץ.

אני סובר כדעת רבינו המהרי"ט שאפשר לקצוץ , הגם שיגדל אח"כ מחדש. ואף בעצי בשמים הדין כן. יש מי שרצה לחוש, ומצריך לקצוץ בשינוי, כלומר, לא לקטוף במקום מדוקדק בדווקא אלא יותר גבוה או נמוך (דבר שמצוי יותר בבעלי מקצוע ולא באנשים רגילים שקוטפים בכל מקרה בלי לדקדק).

כל זריעה או שתילה באדמה (כולל טוף שלצורך הדיון כאן נחשב כאדמה), אסור מן התורה בחוץ, ומדרבנן בעציץ שאיננו נקוב.

במידה שהשתילה הוא בעציץ לא נקוב (לא בתחתית, ולא הנוף), והעציץ נמצא תחת תקרה האטומה לגשם, מותרת השתילה שם אפילו לכתחילה. ובזריעה שהיא מלאכה דאורייתא, יש מי שהחמיר לעשות המלאכה על ידי נכרי, אולם רוב הפוסקים לא החמירו בזה.

ברכתו בורא פרי אדמה, לכל העדות והמנהגים

א. חלילה מלשמור, עדיין תורת הפקר על זה.
אולם מן הסתם יכול בית הדין לגבות את העלויות שעשה לטובתך בשטח בהיותו שליח הציבור ואתה בכללם.
ב. ראה באריכות במה שכתבתי בספר שביתת השדה בענין, ובעיקרון מלאכות 'קלות' הלכתית אפשר, ובאמת שהכל תלוי לפני הענין, ראה מה שהארכנו שם בענין דילול, לגודל פרי, ואין כאן המקום להאריך בזה.
ג. דעתינו שלכתחילה אפשר לעשות אוצר בית דין גם בירקות, וכפי שכתבו כמה מגדולי רבני ספרד, ובינהם הגאון רבי ברוך מאני, רבי ניסים כדורי, רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ועוד מגדולי הדורות, שבזה קיי"ל כשאר ראשונים ולא כדעת הרמב"ם, בעבר השתדלנו בכל הירקות לנהוג כך, אולם לצערי הציבור חשש מכל מיני פחדים של שאריות וכו', ולא לקחו תוצרת זו, ונגרם הפסדים, לכן אנו ממעטים בירקות. אולם בפירות משתמשים רק באוצב"ד.