העץ עבר הלם, וכעין תמותה, אולם השורשים לא מתו. וכעת יצא שוב מן השורשים חיים חדשים. ולמרות שיצא מן הגזע ולא מן השורש, הלכה למעשה יש למנות שנות ערלה מחדש

על סוף דבריכם, חלילה מלחשוב כך, גם הרבנות נוהגת על פי ההלכה ולא מפרישה מפירות  רקובים.

לגבי מעשר עני, מה ששאלת אם לפדות, חשוב להדגיש שמעשר עני זה נתינה ולא פדיון לא שייך פדייה במעשר עני. ולמעשה בכל מה שיש לכם ספק למעשה מעיקר הדין אתם פטורים מלתת לעניים, כיון שהמוציא מחבירו עליו הראיה. אמנם כתבתי בכמה מקומות (ראה בביכורי שדה הל' מעשר עני, ובפסר קצירת השדה בפרק העוסק במע"ע) שראוי להחמיר גם בספק טבל רק במעשר עני שנאמר צדק משלך ותן לו. אמנם אין זה מעיקר הדין.

אולם לגבי חו"ל יש עוד להוסיף ולומר שכל תוצרת שמשווקת לחו"ל גמר המלאכה שלה על מנת להוציא לחו"ל ובכה"ג יש שפוטרים לחלוטין [כדברי המהרש"ם והיביע אומר ועוד], ואם כן גם המפרישים תרו"מ יעשו זאת בלא ברכה, ולגבי מע"ע יש עליהם הכלל של הממע"ה.

שלום וברכה, הנקודה היותר קלה לפתרון, היא ההובלה [אמנם שיהיה נקוב ממש זה לא מעשי כמעט בדרכים עירוניות וברכב רגיל. אבל יש שהתירו אם הענפים יצאו מחוץ לרכב מעל הכביש לא אלכסוני. ויש שהתירו לסמוך על הפוסקים שניתוק לזמן לא ניתוק, וכמובן כשמגיעים לבית ישר לנטוע באדמה או להניח על אדמה גלויה כאשר בעציץ יש בתחתית נקב של 2.5 ס"מ וכך הוראת מרן הגרשז"א, וכך הורה לי מרן הראש"ל הגרע"י זצוק"ל באם לא נמצא פתרון אחר].

הבעיה הגדולה שאותה אי אפשר לפתור כעת, היא כלאים בלימון וביותר הבעיה של ערלה בכל העצים, כיון שהמשתלה לא תחת פיקוח.

לגבי כלאים – בעוד שבאבוקדו ואפילו במנגו למעשה אין לחוש לכלאים. מאידך בלימון יש חששות של מין בשאינו מינו. אמנם אפשר לסמוך להקל בפירות הדר שאת השתילה החדשה אצלך בחצר יעשה גוי, ויהודי ימשיך לקיים, אם אין דרך לברר את הכנה המקורית. אבל לכתחילה נכון לרכוש ממקורות שיש בהם כשרות שהשתיל ללא חשש כלאים.

לגבי ערלה שזאת עיקר שאלתך – ללא שיש כשרות בפועל עם תעודה למשתלה, אי אפשר לסמוך ולמנות שנות ערלה. כי במשתלות ללא הכשר, יכולים להעביר עציצים, לגדל תקופה על שולחנות או יריעות מנתקות, ועוד שינויים הלכתיים. ולכן הכשרות היא חובה. ורק לאחר מכן אז נשארת השאלה ששאלתם היאך לפתור את בעיית ההובלה.

יש דעות בפוסקים האם בלימונים הולכים אחר לקיטה כבאתרוג, וכיון שנלקט לאחר טו בשבט יש לעשרו רק מעשר שני [בנידון שאלתך]. או שדין הלימון כדין שאר פירות ולפי תאריך שאלתך נראה שהגיעו לשליש בישול לאחר טו בשבט, אא"כ הם צהובים גדולים ששהו על העץ זמן רב לאחר בישולם ואז יתכן שהביאו שליש בישול לפני טו בשבט. ויש שהחמירו מספק לנהוג כבשניהם.

והלכה למעשה אם הלימונים גדולים וצהובים ויש חשש שהביאו שליש בישול לפני טו בשבט וליקטת אותם אחרי טו בשבט, רצוי להחמיר ולהפריש את שני המעשרות בדרך תנאי, שתאמר אם צריך מעשר שני וכו‘, ואם צריך מעשר עני וכו‘.

מחיר ממוצע לק"ג אבוקדו היום זה 10 ₪. 1,450= 14.5 ₪ חילול מעשר שני 9 אחוז מכלל התוצרת: 1.305 ₪  כך שאין בעיה עם הפרוטה שהיא כיום [1 ינואר בסך 24 אג']. אלא שטעות אחת גדולה טעית, אין מעשר שני באבוקדו, כל הפירות עדיין מעשר עני. אז כל מה שעשית אין לזה משמעות. פשוט להפריד בצד 130.5 גרם. ולקרוא לו שם של מעשר עני [ובתנאי שאיננו הצד שכבר קבעת לו שם של מעשר ראשון [כמו שכתבת ששמת בצד את המעשר שני], ולתת אותו פיזית לעניים.

או להתקשר כעת לבית המעשר [039030580] ולעשות מנוי גם על מעשר ראשון ללוי שאתה חייב לתת לו פיזית 145 גרם. וגם לעני שאתה חייב לתת לו 130 גרם. ובאמצעות הלוואה מראש יש לך הסכם, שאתה משאיר הפירות אצלך והם מתקזזים מההלוואה.

מועדים לשמחה,

אכן בשיעור מיעוט המצוי חייב בבדיקה מדרבנן.

שיעור מיעוט המצוי בריב"ש כתב קרוב למחצה וביארתי בכמה מקומות שהכוונה בשיעור הקרוב לחצי והוא מעל 25%

ויש מחמירים בשיעור של 10% וכ"כ במשכנ"י.

ואמר לי מרן הראש"ל זצ"ל, שהרוצה להחמיר יחוש לכל היותר לידעה זו של 10% אולם אין זה מעיקר הדין. וכ"כ מרן הגרשז"א זצ"ל, וכך מנהג רוב בתי ההוראה.

ויש מי שכתב שיעורים וחשבונות אחרים, אולם המנהג הנפוץ יותר הוא לחוש לדעת המשכנ"י.

מלא תולעים ובדיקה לא אפשרית

כטבל ודאי אולם ללא ברכה

משטחים ללא בקרה הריסוס גרוע יותר הם מרססים ללא פיקוח, אז עדיף מגידול מיוחד. ובוודאי שיש להעדיף כך מחמת חרקים

אכן כל עשבי התבלין לצורך החישוב של כלאים נחשב כירק, ולצורך הענין שלנו גם השורשים השונים, וכולל הזנגויל. וביחידי יש להרחיק 15 ס"מ ביניהם.