לצערי העובדות אחרת מדבריהם, כל הירקות תבלין שהזכרת נגועים בחרקים, ואכן נענע נגוע יותר מהם, ובעיקר במיגוון חרקים גדול יותר, אך גם הם נגועים בחרקים, ויש לנקותם רק באופן המצויין בספרי 'תולעת שני' או כפי שפורסם באתר.

א. טפח הוא 4 אצבעות, טפח שוחק זה תוספת של חצי אצבע, כלומר 2% יותר משיעור של טפח רגיל [ראה רשב"א המובא בבית יוסף או"ח סי' שסג, וראה במשנ"ב בשעה"צ באו"ח שם ס"ק ס] ולענינו אם 6 טפחים זה 48 ס"מ, אז בשוחק זה 48.96].
ב. לכאורה יש לאסור מדרבנן, יעוי' בשו"ת חלקת השדה ח"ד הנד"מ בכלאים סי' א, ועוד עי' שם באיסור חדש בסו"ס א.
ג. פסיפלורה העיקר להלכה שדינה כירק [וכך העליתי בשו"ת חלקת השדה חלק א' והסכים עימי מרן הראש"ל זצ"ל] ואסור לשותלה תחת כרם, ואם שתלה שם באופן האסור, הרי שהיא אסורה משום כלאי הכרם.
ד. להלכה יש להרחיק בין צמחי תבלין וצמחי תה [שטעמם ליהנות בהם למאכל ושתיה לבני אדם] כדין הרחקה הנדרשת בכלאי זרעים. והארכתי בזה בחלקת השדה כרך רביעי סי' ב' יעוי"ש.
ה. אסור לזרוע הן צמחי תבלין והן צמחי תה תחת הגפן, [ואם טענתיך מאירוס בכרם, איירי בדבר שאינו ראוי, וכבר ביררתי הדין בחלקת השדה כרך א בחלק כלאים, ובכרך ד בכלאים [שם].

גם באדנית יש להרחיק כנדרש כגון בין צמח למישנהו בירקות הרחקה של 15 ס"מ וכן כיו"ב.

כל תבלין שראוי להיאכל בעינו חייב בהפרשת תרומות ומעשרות כדת וכדין. ואף אם אינו נאכל בכל העדות, כגון נענע שיש שאמנם נותנים רק לטעם בתה אך יש עדות רבות שאוכלות בפועל. ולכן חובה להפריש תרומות ומעשרות גם מהנענע וגם מהכוסברה וגם מהפטרוזיליה. מאידך תבלין שאינם נאכלים כלל כגון שיבא ששמים רק בתה, אכן פטור מתרו"מ.

א. ערלה אסורה הן לך והן לשכן שלך, ואסורה בהנאה כלל, ולא הצלחתי להבין מהשאלה מדוע מה שיהיה אסור לך, יהיה מותר לשכן שלך?
ב. גודל של עץ איננו נקבע לפי גודל ולפי אמירת עובדי המשתלה, וגם אם לא נפקפק באמינות של אף אחד, יש לזכור כי מעבר מעציץ שאינו נקוב לנקוב, או בתחילת עונת העץ שמים על שולחנות או על יריעות וכו‘, כל אותם מעברים משנים את הגדרת העץ. חובה לדעת כי כדי למנות שנות ערלה, יש צורך שבמשך כל התקופה היה העץ בתוך עציץ נקוב [עם חור בקוטר של 2.5 ס"מ] במשך כל התקופה עם קשר עין עם הקרקע ללא כל הפסק בניהם.
ג. כל עוד שאין לך בטחון שאכן אלו פני הדברים כגון משגיח כשרות במשתלה שמאשר לך נתונים אלו, עליך למנות שנות ערלה מיום שאתה נטעת את העציץ אצלך.
ד. מנין שנות הערלה אינם שוים, ועל כן אם תוכל לפרט בדיוק את תאריך השתילה שאתה שתלת, ובע"ה נשיב לך את התאריך המדוייק אימתי זה יוצא משנות ערלה.

שנה טוב ומבורכת

א. כרובית מצויים בה חרקים רבים לרוב.
ב. הקושי בניקוייה, הוא כיון שיש מקומות מסתור רבים, שהחרקים חבויים בין הפרחים, תחת הגבעולים הקטנים הצמודים לגבעול המרכזי.
ג. התועלת שיש בהשרייה במי סבון [דרך אגב השרייה במלח או חומץ אינה יעילה לחרקים בשום סוג ירק], היא בגירוי החרק והחלקתו מעל גבי העלה, אך כאשר הוא מסתתר אין בזה כל תועלת.
ד. תוצרת של חברות המשווקות ירקות אלו כקפואים, לגופה של הקפאה אין כל תועלת מבחינת החרקים, ואדרבה המוצר לאחר הקפאה יותר בעייתי כיון שהוא משמר את החרקים בשלימותם גם אחרי שנים, ועוד שהמוצר הופך להיות רך מאד, ומקשה מאד על ניקוייו. ויש לזכור שחברות עם סדרי גודל של ייצור גדולות כגון של אלו, אינם לוקחים תוצרת מגידול מיוחד, אלא משטחים פתוחים. ואם בעבר הם הסתמכו בעיקר על הטיפול במפעל ושטיפת הירקות, וכאמור לעיל לא נמצא בזה תועלת והם נשארו נגועים מאד, והיה בלתי אפשרי לרכוש תוצרת זו ולהשתמש בה. מאידך בשנתיים האחרונות הרבנות הראשית בשיתוף עם הרבנויות המקומיות, עשתה עבודה מצויינת עם החברות המעבדות ומקפיאות מוצרי ברוקולי וכרובית, ובעיקר עם החברות "פרי גליל" ו"סנפרוסט" שגם בשנת העיבוד האחרונה עיבדו מוצרים אלו תחת פיקוח מיוחד. חברות אלו לוו ע"י מומחים מיוחדים לדבר, כאשר הגידול היה תחת פיקוח מיוחד בכל שלביו מרגע השתילה, ואמנם השטחים היו שטחים פתוחים, אך הפיקוח היה צמוד משלב תחילת הגידול עד הקטיף, כולל בשטיפות עד תום האריזה. והתוצאות היו מצויינות ממש, [ומכלי ראשון יכול אני לתת עדות שבמפעל "פרי גליל" ששם המעבדה של המכון ליותה את הרבנות המקומים בכל השלבים, והעמידה צוות מומחים גדול לטובת הגידול בימות החורף לחברה זו, לאחר כל הבדיקות בכל מהלך הגידול, נבדקו במוצר הסופי כ – 2500 שקיות של המקובל לשווק כמוצר הסופי לצרכן, וכלל אחוז הנגיעות הגיע עד 1.4% סך הכל! שזו תוצאה מצויינת, וכיון שזו כבר שנה שנייה ברציפות, מתברר שאפשר לתת כשרות למוצר בחזקת "כשר" תוך הסתמכות על עבודה מאסיבית ורצופה לאורך כל הגידול. חשוב לציין כי כרובית קפואה המגיעה מחו"ל להוציא חברה אחת, כל האחרות הם גם כן באותה שיטה כמו בארץ, כלומר שטחים פתוחים מבוקרים, ולענ"ד לפי התוצאות שבדקנו בשנה האחרונה לפחות בחברה המצויינת לעיל, אותם שכבר משתמשים ומסתמכים על תוצרת מבוקרת משטחים פתוחים ייתכן שיש להעדיף תוצרת זו מארץ ישראל שממש בוקרה לאורך כל הגידול, מאשר על החברות הקפואות מחו"ל, שמבדיקות שעשינו אחוזי הנגיעות היו גבוהים יותר. מאידך על פי הידוע לנו יש שיווק של כרובית מגידול חממות המשווק בארץ ומגיע ממדינה בדרום אמריקה, [כמדומני שהיא משווקת ע"י חברת "עלי קטיף"] ויש לה עדיפות כיון שהתוצרת גדלה באופן שהוא כבר ידוע ומפורסם שהוא בחזקת נקי [=גידולי חממות].
ה. אותם המעונינים בתוצרת טרייה של כרובית ללא חשש ולמהדרין, באפשרותם לרכוש כרובית טרייה הגדלה בחממות ומשווקת בשקיות ארוזות עם חותם מהדרין של גוף ידוע ומוכר, ויש לציין כי על פי ההוראות של הכשרות מוצר כגון כרובית מאושר לצאת לשיווק רק כאשר הממצאים הם שהכרובית נקייה לחלוטין [להבדיל מחסה וכיו"ב שמתירים כמות כלשהי של חרקים היורדים בשטיפה, כיון שהעלים ישרים, ועקרת הבית, יכולה להשלים הניקוי והשטיפה, מאידך בכרובית ובברוקולי אין הדבר מציאותי וכמוסבר לעיל]. אפשרות שנייה היא לרכוש תוצרת שאיננה מגידול חממות, ולהוריד את כל הפרחים כולם ולהשתמש רק בגבעולים לאחר השריה במי סבון, ושטיפה.

דגים הנרכשים מחנויות הרוכשות מברכות מפוקחות על עניני טפילים, ניתן להשתמש בראשי הדג ללא חשש.
דגי סלמון שמקורם מכלובים כגון הבאים מנורבגיה [שאחרת אותם הבאים מן הים הם מלאים בתולעי אניסאקיס אף בבשר הדג, ואסורים באכילה כולל אם יש עליהם כשרות מהודרת], שם יש בעיה של כינת הסלמון, שלעיתים הוא על עור הדג, ולעיתים בחלל הפה של הדג כולל על הלשון וכו‘, ויש לחצות את הראש ולהסיר האיברים הפנימיים ולנקות היטב את חלל הראש בכל המקומות.

מה שניטע לאחר ראש השנה תשס"ט, מונה את שנת תשס"ט כשנה ראשונה, תש"ע שנה שניה, תשע"א שנה שלישית, ובשנת תשע"ב עובר משנת ערלה לשנת רבעי. י"א שרק החל מט"ו בשבט, של תשע"ב כל הפריחות החדשות יצאו מערלה, ויש אומרים שמונה מיום ליום, כלומר אם השתילה הייתה לדוגמא בר"ח חשון תשס"ט, אז יוצא מערלה באותו תאריך בשנת תשע"ב. למעשה יש לרדת למטע, בערב טו בשבט ולהוריד את כל הפרחים שכבר נפתחו, את הסגורים לגמרי אפשר להשאיר, וכל אותם פירות שיצאו לאחר טו בשבט, הם כבר אינם ערלה, אולם אין לדונם לגמרי כדין רבעי ולפוטרם ממעשרות, ולחללם עם ברכה, כיון שסוף סוף יתכן שהצדק עם המוכר והם היו במצב שאפשר למנות את השנים שהם שהו בגוש, ולכן יש לנהוג את שניהם ובלי ברכה. כלומר להפריש תרו"מ מן היבולים ולהוסיף את נוסח החילול של נטע רבעי, ואת שניהם לבצע ללא ברכה מספק.

באדניות שונות [כלומר לא באותה אדנית] נחלקו הפוסקים, יש אומרים שכיון וזה באדניות נפרדות, זה היכר שמספיק, ויש אומרים שלמרות זאת צריך את ההרחקה הנדרשת. ואם כן להוציא את האבוקדו, שהוא פרי ואין צורך בהרחקה כלל, בשאר הירקות יש להרחיק אדנית אחת מהשנייה, טפח וחצי בין אדנית לאדנית.

בדגי סלמון אין כלל חשיבות לסוג החותמת גם היא מהדרין ואף אם כתוב נקי וכו‘,. אלא יש לדעת את הפרט הבא: דגי סלמון שמקורם בים יש בהם ריבוי תולעי אניסאקיס לא רק במעיהם אלא גם בבשרם, ואסורים הם באיסור גמור. מאידך דגי סלמון שמקורם מכלובים שבים נקיים לחלוטין מתולעי אניסאקיס, אך מאידך יש בהם נגיעות חיצונית של טפיל היורד בשטיפה ובקשקוש. ולכן: דג סלמון שמקורו מן הים, כלומר, סין, ארה"ב, קנדה, יפן ועוד. אסור לאוכלו גם אם יש עליו כל החותמות שציינת בשאלתך, ואף אם כתוב נקי מחשש טפילים ועוד כיו"ב. ובכלל כשרות על דג סלמון עם עור ממקורות אלו דינו כדין "גט שמזויף מתוכו" כיון שאופן הסרת תולעי אניסאקיס מדגי סלמון מחייב הסרת העור לחלוטין, ומסמוס הבשר עד להוצאת התולעים וכל זה תחת אור UV, עקב הקשיים שהתולעת נוטה לצבע שקוף, והבשר של הסלמון הוא ורוד. ומאידך דג סלמון שמקורו מכלובים, הוא כשר למהדרין ואין בו כלל חשש לתולעי אניסאקיס רק שיש לגרד את העור היטב. נכון להיום כל מה שמגיע מנורבגיה ומצ‘ילי, מקור הדג מן הכלובים. יש להקפיד שעל כל דג יהיה רשום ארץ ייצור או ארץ מקור, ובשום אופן לא להסתפק במילים סלמון נורבגי וכו‘, כי לצערי כותבים זאת גם על סלמון מן הים.