מין במינו ואין איסור כלאים

עלי הרוזמרין משמשים כתבלין, ומצויה בהם נגיעות כגון של כנימות עלה, תריפסים ועוד.

הסיבה שאם שותלים עד טו באב, עולה שנה, זה כי יש 14 ימי קליטה, ו-30 ימים נוספים שנחשבים כשנה לענין ערלה.

ולכן כל שקלוט כבר בגוש, והשתילה הייתה בלי שהתפורר, ניתן לחסוך את ה 14 ימים, וכל שתשתול עד כט מנחם אב, ייחשב לכתחילה כשנה ראשונה.

ב. בעל המשתלה יש כמובן הרבה נפ"מ מה האיש ומה סמכותו ומה ידיעותיו, הרי פעמים רבות הוא מקבל וקונה גם מאחרים,

לגבי סוג הכנה – לכאורה אפשר לסמוך עליו, אם הוא משיח לפי תומו, הוא גם לא בקי בהלכות כלאים שידע להפריד, גם יש חשיבות לסוג הכנה בחקלאות ולכן הוא יקפיד לומר הדברים באופן יותר מדוייק, גם לעיתים רשום על זה ממש.

לגבי ערלה, כאן הבעיה מורכבת יותר, כיון שגם אם הוא צודק בגיל, עדיין לאורך התקופה זה עבר שתילים, זה עבר מיקומים וחלקם על פי רוב מנותקים [בדרך כלל], ולכן אין נכון לסמוך על ערלה אלא רק במשתלות עם כשרות בלבד.

המדינה איננה רלוונטית. גם בבגליה קיימים זחלים החודרים לתרמיל.

ככלל בתוצרת טרייה אין הנגיעות ודאית, ואופן הבדיקה ניתן לראות בתולעת שני כרך ג. או באתר המכון בערך שעועית ירוקה.

אם בוודאות איננו נותן פירות, מותרו לעוקרו, וגם באופן כזה מומלץ על ידי נכרי בלבד.

ואם המקום בגינה הוא בשבילה בנייה של הרחבת חדרים למגורים, ולא להרווחה, יש היתר נרחב יותר גם בעצי פרי. אולם שאלה זו היא מהמסובכות יותר כיון שיש בעקירת עץ פרי מניב, חשש סכנה גדולה לחיי בני הבית.

ולכן יש לדון בכל מקרה לגופו, ולעיתים למרות ההיתר אנו משתדלים תמיד להוציא עם גוש ועל ידי נכרי.

אפשר לרכוש מחמת כמה צירופים

בזחלים של זבוב הפירות בעיקר

הלימונים המצויים חייבים במעשרות עם ברכה ובלא ספק ואין זה קשור לעניני תבלין של שבת והארכתי בזה בקצירת השדה במהדורה החדשה יעוי"ש.