מותר למדוד חום במדחום מכני שאיננו דיגיטלי, גם אם זה למידע בלבד מחמת מיחוש כלשהו. ואף אם הכספית למעלה, מותר לנערה שתרד על מנת שיוכלו למדדו איתה. וכן מותר להשתמש בגלאי חום [רצועת צלולואיד העובד בצורה כימית ומבליט אותיות שכבר קיימות כשיש חום]. אך אין להתיר מדידה במדחום חשמלי או דיגיטלי מכל סוג שהוא, כיון שאין מדובר בחולה שיש בו סכנה. [וכשיש צורך גדול, או לחץ גדול המשפיע על מצבו הנפשי של החולה לדעת את מצבו, מותר לומר לנכרי שיפעיל את המדחום הדיגיטלי וימדוד את החום לחולה].

מותר לקחת ויטמינים אלו גם בשבת, גם לדיעות המחמירות שלא ליקח בד"כ ויטמינים בשבת.

מותר לצאת עם המסכה גם במקומות שאין בהם עירוב כלל, ומותר גם להורידה מפעם לפעם מתחת לפיו כדי לנשום [באופן המותר על פי כללי הרופאים], כל שזה עדיין קשור היטב מאחרי אוזניו. ואין הבדל בזה בין סוגי המסיכות השונות המוכרות לנו.

לזה שהיה עליו לעזוב למלונית, והיה חייב לצאת, אמרתי לו שישאיר התפילין ברשותם, רק שיסכם עמם, שלא יעשו שום פעולה עדיין עד אשר יתבררו עוד דברים. ואם בסוף ישרפו, זה על דעת עצמם, והוא אין לו כל עוון.

עוד הצעתי לסכם איתם, שיבדקו תחליף לשריפה, על ידי הטמנה של התפילין בכלי חרס אטום, ואת הכלי לקבור באדמה, שלכאורה גם הם מסכימים דבר זה מהני ק"ו מהמת עצמו.

לגבי לקחת לכתחילה תפילין כאשר יש חשש לשריפה, הנה כאשר זה בוודאות ילך לשריפה, כתבו רוב הפוסקים שאין להתיר לקחתם עמו לבית החולים. ואמנם יש התירו כאשר זה עלול להכביד על החולה את מחלתו עקב הקושי הנפשי של אינו מניח תפילין.

אמנם במקרה דידן, כיון שכפי הנראה יסכימו הרשויות לפשרות שהצענו, ולא יצטרכו לשרוף התפילין, הרי בוודאי שמותר, וגם אם חלילה בסוף יקרה שינוי, ויחליטו לשרוף, אין העון תלוי בצואר החולה כלל.

מי שהיה בבידוד, ונמצא בריא, אין לו לברך הגומל [ומי שנמצא חולה והתרפא ראה במקורות].

לגבי ברכת הריח, ודאי דאינו מברך, גם לא כדי להוציא אחרים.

ולגבי ברכת הנהנין, הגם שאין הנאת חוש הטעם, אולם אין מדובר בבליעה או אכילה שלא כדרכה, אלא בלעיסה ובבליעת החיך, ובוודאי שיש הנאת המעיים שהוא שבע לאחר אכילתו. ולכן נלענ"ד, שהעיקר להלכה, שהוא חייב בברכת הנהנין.

לגבי אחיזה בספר תורה בזמן הברכה, בספר תורה עומד [כמהוג ברוב קהילות הספרדים] יאחז הספר תורה עם מטפחת חד פעמית, ובעל הקורא יתרחק, ולאחר הברכה, יתרחק העולה בלא שיאחז את הספר תורה, ויתקרב הקורא ויקרא בתורה.  ובספרי תורה שוכבים [כמנהג מרוקו וקהילות אשכנז], יכול לפתוח הספר על שולחן ארוך, וכך יאחז בספר בעמוד הימני שלו.

ובשני האופנים, הגם שאם מתרחק העולה אינו יכול לקרוא עם הבעל קורא, מכל מקום בשעת הדחק דינו כדיעבד, ואין זה מעכב. ואם כל עולה הכין את קריאתו תבוא עליו ברכת טוב.

בימים אלו, יש להימנע מלנשק מזוזות, שגם אחרים מנשקים מלבדו. וכן בספר תורה בזמן הליכתו להיכל יש להימנע מלנשקו, אלא בשביל חיבוב המצוה יעשו פעולת הנישוק מרחוק. גם העולה לתורה לא ינשק את הספר גם לא באמצעות מטפחת הספר.