מטעים מטופלים כלומר לא אותם שבחצרות הבתים, אין כל הכרח לנגיעות פנימית – בדקנו זאת גם בטרי וגם ביבש. ולכאורה הוא בחזקת נקי מנגיעות פנימית.
אלא אם יש ממצאי נבירה חשודים.

אינני מכיר אישית את החברה, אולם אין ועד כשרות למהדרין שיעניק כשרות לכרוב מעובד כאשר זה ללא טיפול ובדיקה מחרקים. ולכן אני מעריך שזה בחזקת נקי מחרקים, ואם בכל אופן יש ספק, ניתן בהחלט לפנות לועד הכשרות שיבהיר את הדברים.

הלכה למעשה המנהג להקפיד על שום קלוף שהוא כמות שהוא, ולא מעובד ולא כאשר הוא בתערובת עם שמן, או שמן הממוצה ממנו.

יש כמה סוגי מיצוי, והפרטים הם מרובים וראה מה שכתבתי בספר קצירת השדה פרק ג סעיפים: ט,י,יא ואילך. ומה שנעשה בפעולת זיקוק מעיקר הדין פטור, ונוהגים להפריש בלי ברכה לחומרא.

שלום וברכה,

גם אם נאמר שגיזום ענפים אינם בכלל כריתת עץ, וכך הפשטות להלכה, וגם בזה יש מי שכתב רק לצורך האדם, ראה בספרי שש משזר ח"ב יו"ד סי' יח.

אולם ענפים עם פירות ודאי שיש כאן הפסד פירות ובל תשחית ובוודאי כשהם לאחר שלב הבוסר, ויש להימנע ולא לעשות מלאכה זו.

גודל גוש שיכול העציץ לחיות עם אדמה זו לפחות שבועיים ימים ללא שייבול [כולל השקייה כמובן].

א. גם לדעת הריב"ש מיעוט המצוי הוא קרוב למחצה כלומר מעל המחצית של רוב שזה מעל 25% ולא קרוב ל 50%.

ב. סלמון כל דג נגוע, זה 100 אחוז נגיעות.

ג. שאר סוגי דגים תלוי במיקום לעיתים כמעט הכל לעיתים הרוב, ובדרך כלל הרוב המוחלט או קרוב ל 100% נמצא בבטן הדג ובאיברים הפנימיים ולא בבשר.

ד. לאחר הסרת איברי הפנים וניקוי חלל המעיים, אם נותרו תולעים, אזי הם חודרים לבשר. ולאחר ההקפאה כשאנו מקבלים בארץ את הדגים ללא חלקי פנים, אז מצב הנגיעות בבשר יורד לכדי כ 18% אחוז [בבדיקות של אותם שנים].

ה. מנהג בתי הוראה להחמיר במיעוט המצוי בכמות ב 10%.

ו. למעשה יש שיטות דייג אחרות שרמת הנגיעות נקייה יותר או נגועה יותר, וללא מירוף של חיתוך וקושי הבדיקה לאחר שהכל זה רק מדרבנן שאין רוב נגוע, לא מצאנו ידים ורגלים להתיר. אך אכן בצירוף כל ההיתרים כתב ידידי השקדן הגרמ"מ קארפ לפחות לגבי ההרינג שיש מקום להתיר והסכים עמו מרן הגריש"א זצ"ל שהרוצים להתיר יש להם על מה לסמוך, אך חלילה לתת כשרות על זה.

ז. בשאר דגים כמו סלמון, סול מסין, מרלוזה מסין זהבנון ועוד, אין ההיתרים מתחילים שם כלל.

ח. כל ההרינג בארץ בכל ההכשרים איננו מטופל לענין אניסאקיס לצערי הרב.

ט. הרינג בכלובים מיותר מבחינת הדייגים, ואין צורך בזה, העלויות גידול גדולות, ומאידך יש בשפע ובלהקות בים, אז למה צריך זאת.

י. מי שלא נתקל בתולעים בהרינג, כי איננו יודע הבדיקה, ואכן בבשר ההרינג קשה הזיהוי יותר של האניסאקיס כמבואר בשש משזר שם. אולם ודאי שניכר לכל מי שמומחה בזה, ולכל אדם לאחר שמלמדים אותו מה ואיך לחפש.

אענה על מה שרגילים לצרף לכותרת מצוות התלויות בארץ:

תרומות ומעשרות על כל המכלול נוהג גם בזה"ז מדרבנן. אכילה בפועל לכהן איננה אפשרית בגלל עניני טומאה אולם דברים של הנאה יכול הכהן גם בזה"ז. וכמו כן אכילה של מעשר שני בירושלים לא נוהג בפועל בזמן הזה. אלא מפרישים ומחללים.

הפרשת חלה – גם בזמן הזה מדרבנן.

ערלה – גם בזמן הזה מהתורה

חדש – גם בזמן הזה מהתורה

כלאים – גם בזמן הזה כל סוגי הכלאים

שביעית – בזמן הזה מדרבנן

מתנות עניים – כל סוגי המתנות הן בכרם, והן בתבואה ובשאר פירות נוהגים גם בזמן הזה [לא תמיד בפועל מתקיים כי אין עניים המגיעים לשטח לקחת, אבל ניתן לארגן זאת, ולהתחייב במצווה יקרה זו].

ביכורים – לא נוהג בזמן הזה

הציפוי משמש להברקה של מוצרי מזון שונים וביניהם התפוחים.

יש חומר הנקרא 'שלאק' שמקורו הוא לאק היוצא מחרק שמשאיר על העצים ונאסף על ידי עובדים יחד עם החרקים שבו ומעורבב עם חומרים נוספים ועובר סינון, והנוזל הסופי הוא המשמש להברקה.

הגאון בעל אגרות משה התירו. ולפני מרן הגריש"א זצ"ל הוצגו נתונים כביכול בימינו המציאות שונה, ועל כן כתב לאסור.

בספרי תולעת שני חלק ראשון בפרק היוצא מן החי, הוכחתי שהמציאות של ימינו לא השתנתה, וההיתר של בעל האגרות משה שריר וקיים גם בזמנינו ללא שינוי.

ומכל מקום יש מחמירים ומשתמשים בציפוי סינטטי, ולכן מה שמגיע מחו"ל אין פיקוח על סוג הציפוי, ועל כן למחמירים יש צורך להסיר הקליפה.

אולם מעיקר הדין התפוח מותר באכילה עם הציפוי שעליו וכמבואר לעיל.

כל שתילה חדשה באדמה ללא גוש אדמה, שהעץ כבר קלוט בו, והיה מונח כל העת בעציץ נקוב כאשר הנקב רואה את האדמה, מחייב למנות שנות ערלה מחדש, מרגע השתילה באדמה.

מה כוונתך ייחור?

מהיכן יצא? האם הוא מחובר לעץ עצמו? ואם כן האם מעל פני האדמה או מתחת?

או ייחור שיצא ממסת השורשים מתחת פני האדמה ולעיתים אף רחוק מהעץ.

כלל נקוט בידך, מה שיוצא מעל פני האדמה ואפילו מחלקו התחתון הצמוד לאדמה, כל שזה גלוי, אין מונים שנות ערלה מחדש.

מה שיוצא מתחת פני האדמה, מחויב בשנות ערלה מחדש.