בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס' כלים: 'ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות'. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב"ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו"ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב"א.

שלום וברכה,

להלכה ולמעשה כתבתי בסתר עץ השדה שאין נוהג ערלה בעלי הקאת.

ובספר קצירת השדה כתבתי שפטור מתרומות ומעשרות.

ולגבי הברכה, המנהג הנכון יותר לברך על המים ולפטור המציצה של העלים, וכמו שכתבו הגאון מהרי"ץ בהל' ברכות (עמ' רב) בד"ה וראיתי.

א. מה שהצעת היא אופציה כיצד לא לעבור על איסורי שמיטה, אולם אתה בהחלט יכול גם לקיים בקום ועשה, באמצעות השבתה של השדות [ויש בשמיטה זו גם תמיכה ממשלתית במשביתים], או גידול ושיווק במסגרת של אוצר בית דין עבור מאכל בהמה.

ב. בירקות אם הושרש [בד"כ ג ימים לפני ראש השנה], גם אם גדל ונקצר בשמיטה, הרי זה קדוש בקדושת שביעית, אולם מותר לאכול תוך הקפדה.

ג. בפירות בכל אופן, זה קדוש בקדושת שביעית כל שזה חנט [הגיע לשליש בישול] בשמיטה.

ד. תבואה צריך שיגיע שליש לפני שמיטה, וזה בגידול למאכל אדם אולם אם הגיע לשליש בשנת השמיטה זה אסור באכילה מחמת ספיחין. אולם בגידול לבהמה של תבן וקש אין איסור ספיחין, אלא רק קדושת שביעית, ולכן יש לתאם ולחלק זאת במסגרת אוצר בית דין.

גרעיני דלעת מקורם מחו"ל

גרעיני חמניות בעיקר מהארץ

בחמניות אחוזי הנגיעות מחייבים בדיקה מדרבנן.

גרעיני דלעת בחזקת נקיים מחרקים.

מעיקר הדין פטור, כי להלכה מרן השו"ע פסק כדעת הראשונים שעיסה אף אם היא עבה אם סופה בישול [והוא הדין טיגון בשמן עמוק] – פטור מהפרשת חלה.

אולם הש"ך כתב שראוי להפריש חלה ללא ברכה.

וכ"כ הבא"ח. והגם שבהליכות עולם כתב שם שהעיקר כדעת מרן שפטור, מכ"ל מקום בחזו"ע (יו"ט שהוא משנה אחרונה גם אחרי חנוכה) כתב שטוב לחוש לזה.

וברכתה מזונות

שלום וברכה,

הצפון והדרום הם של החתיכה, ולכל חתיכה בכל מצב יש ארבעה צדדים

וממילא בכל אופן מה שקובע זה מה שהוצאת בפה, וכאשר הוצאת וזה נקבע במקום הנכון,

ולכן למעשה אם הבנתי נכון את שאלתך, יצאת ידי חובה, וההפרשות הועילו כדין

לפי הכותרת, אני מבין שהשתילים גדלים בתוך עציצים אשר בתוך המבנה.
ובכן בכל גידולי בית, לדעת הרמב"ם חייב לעשר מדרבנן, ולדעת הראב"ד פטור.
ולכן להלכה יש להפריש תרומות ומעשרות כדת וכדין, אולם ללא ברכה.

בהצלחה

על פי הסימנים להגדרת עץ, כתבתי בתשובה שאלוורה נחשב כעץ ולא כירק. אולם עדיין יש הסוברים שהוא ירק.

ובכל אופן גם אם הוא עץ, אין נוהג בו ערלה, כי אין ערלה נוהגת אלא בפרי ולא בעלים.

את הפלפל יש להסיר את ראשו לחלוטין. ולשטוף את התוך שלו אפשר בכעין שוטף בקבוקי תינוק, לשטוף עם מים וחומר ניקוי כגון סטרילי טבע או אמה, ולשפשף עם המברשת הזו. ושוב שטיפה במים. ואפשר להשתמש בלי כל צורך של פתיחה ובדיקה מעבר לאמור לעיל.

באם יש סימני נבירה או אחרים של זחלים, חובה לפתוח ולבדוק את הפלפל

התשובה מאד תלויה, זה אסיף של פעם בשנה, ששוהה כל השנה במחסנים, מן הנסיון אם אין המחסן מטופל בצורה של יעילות מוחלטת הנגיעות היא ודאי שם, ובסופו של דבר זה מגיע לשקית.

גם אם מעבירים עיקור לתוצרת החרק מת אולם הוא שלם וקיים, ולכן הגרעין יכול להיראות שלם, כי הכניסה הייתה באמצעות חור קטנטן שלא שמים אל לב כשמפצחים והחרק בפנים או באחד משלביו או מת מחמת העיקור, ועוד.

לעיתים הנגיעות גבוהה ולעיתים פחותה כי כאמור הכל תלוי במזיקי מחסן, וחרקים מתחברים לגרעין זה להבדיל לדוגמא לגרעיני דלעת שלא.

ולכן לענ"ד קשה להקל ולאכול גרעינים אלו שלא בתשומת לב יתירה לכל גרעין. וכמבואר בספר תולעת שני חלק ד.