שלום וברכה, לגיבור החיל, גיבור כח, שזוכה לשמור השמיטה בפועל, אשריך!

כיון שהמקום לא מקום זריעה וכיון שהחשש הוא לחרקים ושאר מרעין בישין, ולא לתועלת עכשוית של חקלאות (למרות שבנושאי חרקים בימינו צריך להקל בזה, ולא זה המקרה שלפנינו), מותר לכתחילה לטפל בעשבייה, ובוודאי בצורה שאתה הצעת על ידי ריסוס ועל ידי גוי דוודאי מותר.

. הערבה, בפועל מחולקת לשלושה, הצפונית, הדרומית והמזרחית,

הערבה צפונית – נחלקו בה הפוסקים ויש רבים שמחשיבים אותה כארץ ישראל, וכן אני העני סובר בספרי גבולות השדה שזה מארץ ישראל בוודאי.

הערבה הדרומית – אני הקטן סובר מפארן ומטה, ויש אחרים הסוברים מיהל ומטה. [ענין המעלה ה 30 גם אם סוברים שזה רלוונטי גם לגבולות, אין המדובר בדיוק בקו ה 30 שאין לו משמעות, אלא גם מעט מעליו עדיין הוא 30, וכמו שמוכח מן הצפון שהרמב"ם קורא 35 ובפועל מציין את הנקודה ב – 35.10]. למעשה, באזור זה של הערבה הדרומית רבו הפוסקים שאין בזה קדושת ארץ ישראל, הגם שיש מן המיעוט שכתבו שעד עקבה שבירדן עדיין זה ארץ ישראל, אולם למעשה אין המנהג כדעתם.

הערבה המזרחית – היא הערבה בחלק המזרחי לנחל הערבה, ונמצא בצידו הדרומי והמזרחי של ים המלח, ודינו כחו"ל ממש, וכן כתב מן הראשונים רבינו המהר"י קרא [חבירו של הרשב"ם ז"ל] שדרום ים המלח [ובוודאי המזרחית לו] הוא ארץ העמים. וכ"כ הגר"א ועוד. וכן ציירו כמעט כל הפוסקים שארץ ישראל נמצא מהפינה המערבית של לשון ים המלח, ולכן כך העיקר לדינא, הגם שמפורסם ממרן הגריש"א זצ"ל שהסתפק בזה, אולם לענ"ד לאחר שמצאנו לחד מן קמאי שכתב להדיא לא כך, כן העיקר להלכה וכדעת רוב הפוסקים.

למעשה כל המיובא מן הערבה כמעט יש בו מחלוקות בפועל, כאשר לדידן, המגיע מן המזרחי ודאי חו"ל, וכן מפארן מטה ודאי חו"ל, ובשאר חלקי הערבה [הצפונית] הגם שלדידי נכבש על ידי עולי בבל וזה בכלל ארץ ישראל, עדיין יש לזכור את הדיעות החולקות בזה.

1. למיטב ידיעתי לא קיים ייצוא של פלפלים מן הנכרי לחו"ל.
2. הגם שקדושת שביעית מתחילה מיד בתחילת שמיטה בפלפלים, מכל מקום עדיין מותר באכילה. אולם איסור ספיחים [שגם אסור באכילה] מתחיל בשבוע השני של חודש טבת, ועל זה יש להוסיף את זמן ההובלה, אלא שבפלפל כ 90% זה הובלה אווירית במטוסים, והזמן הוא קצר ביותר.
3. גם כאשר הגיע זמן ספיחין, עדיין הרבה קוטפים מהפלפל שנזרע קודם שמיטה וממשיך לתת, ונוסף ספק זה גם על שאר ספיקות הנז' מהערבה, וברור שכל הספק הוא בגזירה דרבנן של ספיחים, וקיי"ל בזה שבספיחין ספיקא לקולא. וביארתי הדין בכמה מקומות בספרי שביתת השדה [כגון דברי המראה"פ על ירושלמי בערלה פ"א ה"ב. וכן לגבי ספיחין בבהמה ועוד], ובוודאי בכה"ג שיש כמה ספיקות.

בברכה, שניאור ז. רווח

שלום וברכה,

ראשית, לגבי נטע רבעי הקובע הוא טו בשבט משנה שעברה של שישית, עד טו בשבט של השנה השביעית. כל היבולים שנפתחו הפרחים שלהם לאחר טו בשבט של שישית, עד טו בשבט של שביעית שייכים לשנת הרבעי וחייבים לחלל אותם כדת וכדין.

מאידך, כל התוצרת שתילקט בשנת השבע לאחר ראש השנה [לענין שביעית זה ר"ה ולא טו בשבט] שייכת היא לשנה השביעית והבעלים צריך להפקיר לפחות מספק. כלומר לגבי שביעית יש ספק אם השלב לקיטה או חנטה, ולכן רק אם חנט ונלקט בשביעית הוא ודאי שביעית, וכל האפשרויות האחרות זה רק מספק.

והשתא, כיון שאתה לוקט היום מה שחנט בשישית, הרי שזה מפני הספק קדוש בקדו"ש ומסתמא הפקרת כדין, אך למרות זאת שזה אינך ברשותך, אתה יכול לחלל נטע רבעי, כי אפשר לחלל גם כשזה לא ברשותך, וכמו שהארכתי בעץ השדה (פי"ד) ובשביתת השדה (פט"ו). אלא שאת החומש לא להכניס עם שאר החילול בפרוטה אחת מפני הספק אם זה נקרא שלך לחייב חומש, ולכן לחלל את קדושת הרבעי הוא וחומשו על פרוטה ורבע מהמטבעות, ואם אתה מנוי בבית המעשר, אינך מוסיף חומש בלאו הכי.

כמובן שהתוצרת פטורה מתרו"מ מחמת שנטע רבעי פטור מתרו"מ, [ולא מחמת שביעית שהיית צריך להפריש מספק בחנט בשישית ונלקט בשביעית].

לגבי מה ששאלת על בדיקת האתרוג, אני מניח שכוונתך לגבי חרקים, ובכן, הגם שבפירות הדר מצוי מאד במטעים שאינם מטופלים כדבעי פגיעות של זבוב הפירות, באתרוג יחסית הדבר לא מצוי, ובעיקר מצויים חרקים חיצוניים, כולל כנימות, אלא שכל זה במטעים שאינם מטופלים עבור סוכות, כי במטעים מטופלים גם זה בחזקת נקי מחמת ריבוי הטיפולים שעוברים. ואם הינך מסיר את הקליפה כמו שמצוי קודם שעושים ריבה, ובשר האתרוג קשה, הרי שאינך חייב בבדיקה נוספת והפרי בחזקת נקי.

בהצלחה

אני יכול להעיד על מה שאני בודק ואני רואה. מרוקו נבדק שוטף ונמצא נקי. תוניס לא נבדק מעולם ואינני יכול להעיד.

גידולי מים, אין בו קדושת שביעית.

זה שייך לעבר הירדן המזרחי וזה ככל דיני עבר הירדן, ונוהג בזה כל דיני השמיטה להוציא ספיחין, כדין עולי מצרים.

אם הם מאכל אדם כן, אם רק לבהמה ראויים, אז לא.

אבוקדו הוא שישית, אין שמיטה עדיין.

(ואף שמן הסתם מטפלים בזה מ"מ הלכה למעשה זה לא נאסר).

(ע"פ הלוח זמנים מסיוון תשפ"ב עד סיוון תשפ"ג יש חשש שביעית באבוקדו)

לדעתי זה עולי בבל

קונפידור, אם יש מחלה שזה יעיל לה מותר. ואפשר גם בלובן.