אכן החל מראש השנה נכנסת שנת מעשר עני בכל הירקות שיילקטו החל מראש השנה, אולם פירות ימשיכו עד פסח וקצת יותר להיות מעשר שני כיון שחנטו לפני"כ, ומייד לאחר חמשה חודשים חוזרים הירקות למעשר שני, [בשנים רגילות ובשנת השמיטה מספק בגידולים שאין בהם קדו"ש כגון גידולי חממה וכיו"ב]. כך שלמעשה המלצתינו היא שלא להפסיק את האפשרות של חילול מטבע שיהיה זמין לך כל השנה. מה גם שפעמים רבות נתקלים בשמן מהשנה החמישית או יין או שימורים שיש לעשרם והם חייבים במעשר שני. ועוד דוגמאות כהאי גוונא

בוניטה – כעין טונה
מקרוסקה – אינני זוכר כעת את סוג הדג המדובר, אודה על פרטים נוספים
הרינג – לכתחילה לרכוש מדגים שהגיעו מנורבגיה ללא עור ועובדו בארץ [נמכר במעדני מיקי תחת שני סוגים האחד פרוסות הרינג כבוש, והשני פילה מטיאס בשמן] בדיעבד הותרו כל סוגי פרוסות ההרינג לאחר עיבוד, כיון שבמקור יש רק מיעוט המצוי שחובת בדיקתו מדרבן וכיון שעובר חיתוך ועיבוד, והזיהוי קשה ולא קל, השפ"ד מיקל בזה בדיעבד, וכך הורה מרן הגריש"א זצ"ל.

עקירת עץ פרי הוא מהדברים החמורים, ועד כדי כך נהגו הפוסקים שכאשר רצו להתיר עקירה להושיב כעין בית דין של שלשה כדי להתירו. מעיקר הדין עץ שלא נותן פירות וההשקעה בו מרובה מאשר מעט הפירות שהוא נותן מותר לעוקרו. יש לדעת את הסיבה שהוא לא נותן ואם אפשר לתקנו בקלות היה מן הראוי. אם לאו ויש צורך נוסף לעקירה, רצוי ליטלו עם גושו באופן שלא ימנה לו שנות ערלה מחדש, ולהעבירו למקום אחר שאיננו מפריע, או על כל פנים כך יסכם עם המוציא, ובזה יש יותר להקל, ורצוי לחוש לדעת הלומדים בדברי החיד"א שגם בכה"ג לעשותו ע"י נכרי.

א. אכן אפשרי לעשר מפירותי על של חברי, אולם כמה תנאים בזה, האחד שיהיה מאותו דרגת חיוב, כלומר שאני יודע בוודאות או ששניהם אינם מעושרים כלל, או ששניהם באותו דרגת ספק, וכן ששניהם גדלו באותו איזור חיוב בארץ ישראל, וכו‘. ובנוסף, עליך לקבוע את כל התרומות והמעשרות, בתוצרת החקלאית שלך, וכלל לא אצל המארח. ולכתחילה צריך שהתוצרת החקלאית שלך ושל המארח יהיו מן המוקף [=תחת אותו כיסוי, או קורת גג], ם כי בזה אפשר להקל כאשר יש חשש לתקלה. וכל זה כמובן כאשר אתה יודע מה קונה המארח ואתה קונה אותו מין ומאותו דרגת חיוב.
ב. באפשרותך לעשות תנאי, שזה אומר לומר את הנוסח של תרומות ומעשרות בלשון עתיד, [תמצית הדינים ונוסח ההפרשה מופיע בספרי קצירת השדה, ואף תוכל למוצאו באתר של המכון, תחת הקטגוריה של מושגי יסוד, ותרומות ומעשרות, ושם תכנס להפרשת תרו"מ בשבת, וראה שם את אופן עשיית התנאי, אימתי הוא מועיל ומהם הגבלותיו. ובכל אופן אם עשית את הכל על פי הדין, ובשבת אתה רוצה לעשר, אתה יכול לעשר מכל מה שיוגש אליך לצלחת, שזה ייחשב בבעלותך. ולא משאר התוצרת לאחרים [ויש אומרים שאם הוספת זאת בנוסח התנאי, שפיר דמי].
ג. כמובן, שבאפשרותך ל"סייע" למארח, לרכוש את התוצרת החקלאית לכבוד שבת, ואז לבצע את הקנייה ממקומות מאושרים, ובכך להימנע מלהכנס לבעיות וספיקות.
ד. באם המארח מקיים מצוות רק שאיננו מבין את חומרת הדברים, תפנה אלי ישירות, ובל"נ אשלח לך כמה מאמרים שאולי יסייעו למארח להבין את חומרת איסור אכילת טבל.

לאחר הטחינה, אין צורך לבדוק פעם נוספת. רק לדאוג לאחסון כיאות, שלא יתפתחו מזיקי מחסן בהמשך.

פולי הקקאו, וכן הוא בפולי קפה, הם גדלים על צמח, [עץ הקקאו, או הקפה שהוא ירוק עד] הפולים גדלים בתוך תרמיל, [כאשר בפולי הקפה הצבע הוא ירוק ורק לאחר הקלייה הופך לחום. הפולים עוברים אחסנה עד שלב קלייתם. שלב הקלייה הראשון הוא באמצעות החקלאים שמייבשים אותם בשמש, ובמפעל הם עוברים את הקלייה הסופית, ולאחר תהליך זה נכנס לעיבוד, כאשר הפולי קקאו נשטפים ועוברים קלייה. לאחר הקלייה מסירים את הקליפה עם הנבט וטוחנים או במטחנת אבנים או בשיטות אחרות. לאחר הטחינה מתקבל כעין משחה, ולאחר הפרדת השמנים [שמהם מייצרים את חמאת הקקאו] מתקבלת האבקה שטעמה מריר. את השוקולד המתוק מייצרים באמצעות ערבוב תוספים נוספים. ופולי הקפה עוברים קלייה וטחינה [ללא כל תהליך של בישול], ומשווקים כקפה טחון כאשר המוצר הסופי הוא קפה שחור. ובקפה נמס התהליך הוא: קלייה [roasting] בחום של 240 מ"צ, הוצאת הנוזל [extraction] במכונות, בחום של 190 מ"צ כשהחומר המתקבל הוא נוזל ממש, הפיכת הנוזל לנוזל סמיך כעין דבש [concentration] בתהליך של וואקום שמפריד את הנוזלים ועל ידו מתקבל חומר סמיך כעין דבש, בחום של 60 מ"צ וייבוש הנוזל והפיכתו למוצק אבקתי [spray dryer]. ייבוש הנוזל והפיכתו לאבקתי נעשה באמצעות הכנסת החומר לתעלה בגובה של כמה מטרים באופן שמצד אחד של הסילו נכנס החומר ומהצד השני מוזרם אויר חם בשיעור של 250 מ"צ. האוויר החם נוצר על ידי ברנר של גז שמוציא אש חיה ומחמם את האוויר הנכנס. החומר הנכנס מיובש יוצא כעין אבקה מהחלק התחתון. בקפה מגורען, לאחר קבלת החומר האבקתי, עובר הקפה תהליך גיבוש, כאשר המוצר הסופי הוא גרגירים מגובשים.

אכן כל שלא נכבש גם על ידי עולי בבל וגם על ידי עולי מצרים, הגם שהוא בגבולות ההבטחה, אין נוהג בו כל מצווה ממצוות הארץ, ואין מקיימים שם מצוות יישוב ארץ ישראל, וראה עוד באריכות בספרי גבולות השדה על גבולות הארץ, ודיני מצוות הארץ במקומות אלו ומצות יישוב ארץ ישראל במקומות אלו בחלק הראשון של הספר שם.