עציצים הנמצאים על מרצפות של ימינו, וק"ו בקומה עליונה, דינם כעציץ שאינו נקוב. ולכן אם זה תחת גג האטום לגשם, אין נוהג הגבלות שמיטה בעציץ זה. ואם הוא פתוח לכיפת השמים, הרי דינו עציץ שאינו נקוב תחת כיפת השמים ונוהג דיני שביעית מדרבנן,
מלאכות לאוקומי, זה לשמור שלא ימות, ואך טבעי שאם הוא לא מת הוא ממשיך לצמוח. אולם אסור לזרז להגדיל יותר, ולהשביח יותר. אולם הגידול הטבעי, הוא המותר והוא הנחשב שלא ימות.

א. חלילה מלשמור, עדיין תורת הפקר על זה.
אולם מן הסתם יכול בית הדין לגבות את העלויות שעשה לטובתך בשטח בהיותו שליח הציבור ואתה בכללם.
ב. ראה באריכות במה שכתבתי בספר שביתת השדה בענין, ובעיקרון מלאכות 'קלות' הלכתית אפשר, ובאמת שהכל תלוי לפני הענין, ראה מה שהארכנו שם בענין דילול, לגודל פרי, ואין כאן המקום להאריך בזה.
ג. דעתינו שלכתחילה אפשר לעשות אוצר בית דין גם בירקות, וכפי שכתבו כמה מגדולי רבני ספרד, ובינהם הגאון רבי ברוך מאני, רבי ניסים כדורי, רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ועוד מגדולי הדורות, שבזה קיי"ל כשאר ראשונים ולא כדעת הרמב"ם, בעבר השתדלנו בכל הירקות לנהוג כך, אולם לצערי הציבור חשש מכל מיני פחדים של שאריות וכו', ולא לקחו תוצרת זו, ונגרם הפסדים, לכן אנו ממעטים בירקות. אולם בפירות משתמשים רק באוצב"ד.

ברכתו בורא פרי אדמה, לכל העדות והמנהגים

כל זריעה או שתילה באדמה (כולל טוף שלצורך הדיון כאן נחשב כאדמה), אסור מן התורה בחוץ, ומדרבנן בעציץ שאיננו נקוב.

במידה שהשתילה הוא בעציץ לא נקוב (לא בתחתית, ולא הנוף), והעציץ נמצא תחת תקרה האטומה לגשם, מותרת השתילה שם אפילו לכתחילה. ובזריעה שהיא מלאכה דאורייתא, יש מי שהחמיר לעשות המלאכה על ידי נכרי, אולם רוב הפוסקים לא החמירו בזה.

אני סובר כדעת רבינו המהרי"ט שאפשר לקצוץ , הגם שיגדל אח"כ מחדש. ואף בעצי בשמים הדין כן. יש מי שרצה לחוש, ומצריך לקצוץ בשינוי, כלומר, לא לקטוף במקום מדוקדק בדווקא אלא יותר גבוה או נמוך (דבר שמצוי יותר בבעלי מקצוע ולא באנשים רגילים שקוטפים בכל מקרה בלי לדקדק).

יכול להפריש מהמיץ.

הסרת הכותרת קילוף הקשקשים שעל הגבעול, שטיפה ואכילה.

(ניתן לראות גם בערך אספרגוס)

יבול חו"ל