כדי להקל עלייך את ההבנה, קחי את הדוגמא מרכישת קמח שלמרות שיש עליו כשרות בד"ץ את מנפה בבית להשלים ניקוי החרקים. וגם קטניות ואורז למרות שיש עליהם כשרות אתה משלימה בבית את הבדיקה והסרת החרקים. לצערי הרב הם תפסו את הכיוון הזה. רק שהם שכחו שלבדוק דגים לא כל אחת יודעת, וק"ו שרבים החרקים הנסתרים והחבויים והשקופים. לגופו של ענין ב"ה יש ברוב ערי הארץ מחלקות דגים בסופרים שהם עם תעודה של המכון ונקיים מטפילים על מחלקות הטריים. ולדגים הבעייתיים יש תחליפים או לחילופין יש מהמקורות הבעייתיים עם חותם המכון. לנוחותך אנא לעיין באתר במדור של מתן פיקוח וייעוץ הלכתי בחלק של מזון מן החי ושם מופיעים כל רשימת המקומות.

מותר, כמבואר ברמב"ם הל" שמיטה (פ"ה ה"ג) לגבי תבשיל שהתקלקל או פת שעיפשה. ועי" שביתת השדה (פי"א סעיף כב).

השלב הקובע לשביעית בפירות האילן הוא החנטה (דהיינו שהביאו שליש בישולם). והתאריך הקובע הוא מר"ה של שביעית עד ר"ה של שמינית ולכן כיון שחנטו לאחר ר"ה של שמינית אינם קדושים בקדו"ש דדינם כפירות כשמינית. וממילא צריך שיפריש תרו"מ אלא דיאמר בלשון תנאי דאם צריך מעשר שני וכו" ואם צריך מעשר עני וכו" כיון דאם חנט בין ר"ה לט"ו בשבט יש מחלוקת הפוסקים בזה (שביתת השדה פ" יט סעיף ב).

עי" בחלקת השדה (ח"א ערלה סי" יד) שדינו כירק כיון שנותן פריו תוך שנתו וגם גזעו חלול. ואם הם בשנתם השניה מנטיעתם לא נוהג בהם דין ספיחין כיון שהוא רב שנתי (שביתת השדה סי" טז סעיף יא)

הנה השו"ע בה‘ ערלה (יו"ד סי‘ רצד סעיף יט) פסק דאילן שעקרו רוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר ומהעפר שסביב שרשיו עמו והוסיף עליו שם עפר ונשרש שם בארץ, אומדין אותו אם היה יכול לחיות בעפר הראשון שבא עמו בלא תוספת עפר אחר הרי זה כנטוע במקומו ופטור מן הערלה ואם לאו חייב.
למדנו דהתנאי לפטור אותו מהערלה הוא להעביר השתיל עם גוש עפר כזה למדנו שיכול לחיות בו בלי תוספת עפר אחר. ועי‘ פתחי תשובה (ס"ק יג) שלפחות בא"י צריך שיוכל השתיל לחיות עם גושו ג‘ שנים אבל בילקוט יוסף הל‘ ערלה (פ"ז) כתב דמלשון הפוסקים והשו"ע שסתמו דבריהם נראה דהעיקר שיוכל לחיות עד שיקלט במקום אחר והוא שיעור י"ד יום.
לשם כך יש להקפיד שהגוש שסביב השתיל ישאר מוצק ולא יתפורר שאם לא כן ימות השתיל ולכן חייבים השתילים להיות קצת לחים אך אין להשקות השתילים סמוך לנטיעה דבר הגורם להתפוררות הגוש כמו שהובא בהנחיות למשתלות (חלקת השדה ח"א סי‘ ז אות יב).
ועכ‘‘פ כלל בסיסי הוא שצריך שהשתיל יעמוד בקשר עין עם הקרקע ללא ניתוק ועכ כל שהוא ולכן צריך שבתחתית השקיות יהיה נקב בקוטר של 2.5 ס"מ במרכז השקית ולא בצדדים כדי שישאר גלוי (שם בחלקת השדה).
כמו כן לכתחילה יש להקפיד להעביר השתילים ברכב עם משטח נקוב מלמטה ככדי לשמור ברצף על קשר עין עם הקרקע וכמו שכתב הראשל"צ הובא תשובתו בשו‘‘ת חלקת השדה (ח"א סי‘ ה) וכן החמיר בזה בדרך אמונה. אבל שם בחלקת השדה הביא הוראת מרן הראשל"צ בע"פ דכשאין אפשרות לבצע ההובלה על משטח נקוב (שזה דבר שקשה ליישמו) אפשר להתיר בשעת הצורך להעביר ברכב רגיל דניתוק לזמן קצר אינו נקרא ניתוק וכמו שמשמע בחזו"א (ערלה סי‘ ב אות יג) וכן כתב הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי‘ ע וח‘ג סי‘ קנח). ובפרט יש להקל אם הרכב פתוח מהצדדים.

ההגדרה ההלכתית לצמח הפסיפלורה (שעונית סגולה) כבר נדונה בפוסקים האחרונים. ובספר תבואת יוסף (עמ"""" יא) רצה לדונו כפרי העץ משום שחשב שצמח זה אינו נותן פרי תוך שנתו [או שחשב שאין טעם זה מספיק להגדיר צמח הפסיפלורה כפרי אדמה] וכן חשב שאין גזעו חלול. אבל הגרש"ז רווח בשו"ת חלקת השדה (ח"א סי"""" טז-יז) הביא דעת המומחים דאכן צמח הפסיפלורה נותן פרי החל מהשנה ראשונה גם ע"י גרעין [ואצ""""""""ל ע"י יחור] וסימן זה לזיהוי פרי אדמה הוזכר בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי"""" תקל"א) ובשו"ת רב פעלים (או"ח סי"""" ל) ובספר יין הטוב (יו"ד סי"""" נב) וכן הסכימו להלכה הגר"ש משאש והרב מרדכי אליהו [ודלא כהחזו"א (ערלה סי"""" יב) שלא רצה לסמוך על סימן זה אלא בצירוף סימנים נוספים].
עוד סימן נוסף לזיהויו כפרי אדמה משום שפירותיו נעשים גרועים משנה לשנה וכמו שהביא הברכ"י (יו"ד סי"""" רצד) בשם המהר"ם אלשיך.
עוד סימן להגדרת פרי האדמה ע"פ השו"ת הלק"ט (ח"א סי"""" פג) שכל צמח שגזעו עוחלול אינו נידון כעץ. ובאמת כך היא המציאות בצמח הפסיפלורה וכן לצמח הפאפיה.
מכל זה הסיק שם הגרש"ז רווח דאף שלדעת החזו"א שלא הסכים לסמוך על מכל הסימן שנותן פרי בתוך שנתו עדיין צ"ע, מ"מ אנן סמכינן על סימנים שהזכירו הפוסקים הנזכרין. ולכן צמח הפסיפלורה נידון כפרי אדמה לכל דבר ואין נוהג בו דין ערלה. והסכים עמו מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א בשולי התשובה. וראה גם בספרו של מרן הנד"מ חזון עובדיה על דיני ט"ו בשבט וברכות עמ"""" כג בהערה שם שהביא את דברי יו"ר המכון הרב שניאור ז. רווח שליט"א והסכים לדבריו הלכה למעשה.

הנה מזה שנים שאני מתריע על ענין שרץ המים המגיע לפינו באמצעות הדגים השונים וצמחי המים. והנה המציאות של שרצים במים היא עובדה ומציאות. והשרצים ניזונים בין הייתר גם מצמחי הים, ובכל פעם ששולים את הצמחים מן הים מעלים איתם גם טפילים, תולעים ושאר שרצים לרוב. בכל תהליך העיבוד אין אפשרות מעשית להפריד את התולעים לגמרי מן האצות כיון שאין תהליך או מכונה או מסננ היודע לעשות זאת כלומר להפריד העלים מהתולעים, ובפרט שחלקם נחבים לגמרי בין ובתוך העלים.
ומכאן, שבכל הבדיקות שעשיתי במפעלים השונים בעולם מצאתי סרטנים שונים שנותרו בעלים או על גביהם או בתוך הבלילה. והרבה פעמים מצאתים שלימים, ואף כשלא נמאו שלימים עדיים הם ניכרים, וכבר פסק בשו"ע יו"ד סי"""" ק"ד סעי"""" א, שגם אם אינם שלימים אם הם ניכרים אינם בטילים ואסור עד שיפרידו אותם, וכבר כתב מרן הרב חזו"א זצ"ל [הל"""" תולעים יד, ו] שאם העין מכירתו כשיפגשנו, אע"ג שאין כח באדם לחפש אחריו חשיב כאיסור הניכר ואינו בטל, עכ"ד. וק"ו בנידו"ד שיש כח ובקלות למצוא את החרקים ללא צורך אפילו באמצעי זיהוי כגון מיקרוסקופ [אלא שלעיתים משתמשים בו לצורך זיהוי אולם לא לצורך ראיה].
ומצו"ב דוגמא של סרטן שנמצא בתוך בלילת העלים של אצות ים [לצערי עם כשרות ונמכר כאן באר"י עם אישור הרה"ר לישראל].
אולם בנידון אצות ים שעוברים קלייה ממש, אכן אני נבוך בזה, כיון שבפועל קשה מאד למצוא בעין רגילה וקשה לעין לזהותו ולהכירו. לכאורה בזה יש מקום להקל, ואפשר שכיון שאכן הייתי צריך להעביר את האצה תחת מיקרוסקופ כדי למצוא, אולם לאחר המציאה ניתן כבר להבחין אפשר שגם בזה יש להחמיר. אע"ג שנראה ברור שמה שהקלייה עושה זה יותר שינוי צבע מאשר שריפה גמורה כיון שבשריפה גמורה עד שהופך כאפר שהתיר בשו"ע, היתה גם האצה צריכה להישרף ואין המציאות כך, וזה שאיננו שלם אינו היתר עדיין באם הוא ניכר וכנ"ל.

עכ"פ אני מצרף לכב"""" כאן כמה מימצאים שנראים חשודים כסרטנים בתוך בלילת העלים. [קשה מאד להבחנה, והבנתי בזה במיקרוסקופ מיוחד המחובר למחשב ומגדיל מאד].

א. קיבלתי שאלת כב" אודות דגי הסלמון, ובאם אם מעובדים סמוך ונראה לדייג אם יש לחוש לתולעים.
הנה כפי שהבנתי מכב" יש ברשותכם את ספרי תולעת שני, ואכן שם הארכתי לתאר את חייו של תולעת זו, ואכן העובדות כפי שכב" תיאר במכתב הם אמת ויציב, ותולעים אלו חודרים לדג רק לאחר מיתתו. ועפי"ז לכאורה אם מייד לאחר מיתת הדג מוציאים את כל בני המעיים ומנקים בוודאות את כל דפנות הבטן היה מקום לומר שאכן אין חשש לתולעים. אלא שחשוב להדגיש שהתולעים אינם בהכרח בתוך בני המעיים אלא חודרים גם על דופן המעי, [ואדרבה רוב הפעמים אני מוצא אותם על דופן המעי]. ופעמים רבות הם נצמדים לדפנות ולקרומים השחורים שבתוך דפנות הבטן, ושטיפה בעלמא אינה יעילה עבור זה אלא יש לגדר את הדפנות ממש ולא להסתפק בשטיפה בעלמא.
ולכן
יש לבדוק היטב את המציאות, כיצד נעשית השטיפה והניקיון. וכמו כן לכאורה זמן קצר ממש לאחר מיתת הדג הם יכולים לחדור לבשר הדג ובוודאי שזה המציאות לאחר ד" או ה" שעות כפי שהמפעל כתב לך. [אלא שההגיון שכל עוד יש את בני המעיים ויש להם מאין להיות ניזונים אינם צריכים להיכנס לבשר הדג]. מכל מקום הלכה מעשה, יש לבחון זאת בפועל בבדיקות המקובלות. [ובשמחה אם יש באפשרות כב" לשלוח לי דוגמאות ממפעל זה אלי לבדיקה אשיב לכב" תוצאות מדויקות בע"ה, או לחילופין בסיור הקרוב בארה"ב אוכל לבקר במפעל הזה ולראות הדברים מקרוב.
ב.
בנידון שאלתך השנייה, ע"פ הידוע והבדיקות שלנו יש רק שני סוגי טפילים אלו או כינת הסלמון המצויה בכל דגי הסלמון הן שבכלובים והן בים הפתוח. ותולעת אניסאקיס המצויה רק בדגים שבים הפתוח כגון בארה"ב, קנדה וכיו"ב.
ג.
לשאלתך אודות האולטרה לייט. הנה אין המדובר במכשיר מיוחד, אלא באם יש לכם שולחן עם אור מלמעלה של פלורוסנט רגיל, ניתן לרכוש בחנויות ניאון [פלורוסנט] שהוא אולטרה סגול/ Ultra-violet. ולהתקין אותו במקום הפלורוסנט הרגיל. חשוב להדגיש כי החדר אמור להיות סגור לחלוטין לכל כניסת אור אחר כיון שהוא משבש את הזיהוי.

לכתחילה מופיע בהלכה שיש איסור למכור טבל = פירות שאינן מעושרין, אלא אם כן זה לצורך ורק לחבר = כלומר אדם היודע ומקפיד להפריש תרומות ומעשרות. ויש להודיע לו שזה טבל.
הרמב"ם בהלכות מעשר בפרק שישי הלכה ו, פוסק שאסור גם לתת מתנה פירות שהם טבל, ואפילו לא לחבר = למי שמפריש תרומות ומעשרות. ואפילו אם המשלח יודיע זה אסור, כיון שחז"ל חששו שמא ישכח להודיע. [ואם זה לצורך גדול יש מחלוקת האם אפשר לשלוח ולהודיע או אפילו לצורך אסור].
ולכן להלכה הנכון שאת תפרישי תרומות ומעשרות, ואח"כ לתת להם מתנה.
בברכה
הרב שניאור ז. רווח

המנהג להרבות באכילת פירות בט"ו בשבט הוזכרה לראשונה בספר "המחזור הגדול" לרבי בנימין הלוי אשכנזי רב לקהילות האשכנזים בסלוניקי. וכן הוזכר מנהג זה בספר תיקון יששכר לרבי יששכר אבן סוסאן מחכמי מרוקו שעלה לארץ ישראל והתיישב בצפת ולמד תורה אצל המהרלב"ח, והגדיר זאת כמנהג האשכנזים. אולם לאחר זמן זה התפשט בכל רחבי קהילות ישראל בפרט לאחר שהפיץ ותיקן על כך תיקון מיוחד בספר מסוים (שיש רבים שערערו על ספר זה). ולאחר זמן התפרסמו קונטריסים שונים על תיקון מיוחד הנאמר בזמן אכילת הפירות. הגר"ח פלאג"י ציין שנוהגים לאכול משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל. ויש שכתבו שלכתחילה יש לאכול 30 מיני פירות ע"פ חלוקה בין הפירות שעשה רבי חיים ויטאל בין עשרה פירות שהם מעולם הבריאה ואין להם קליפה או גרעין שאינם נאכלים כגון הענבים התאנים והתפוחים. ויש עשרה נוספים שהם מעולם היצירה שאין להם קליפה שאינה נאכלת אך יש להם גרעין שאינו נאכל וכגון הזיתים התמרים ועוד. ויש עוד עשרה נוספים שהם מעולם העשייה שנאכל רק הפרי הפנימי שלהם ולא הקליפה כגון הרימונים האגוזים ועוד. וכל זה כשמצויים כל הפירות הנזכרים שם. ואם אין יקח 20 סוגי פירות וישתה 4 כוסות יין, יין לבן, מעט אדום ורובו לבן, חצי לבן וחצי אדום. אדום עם מעט לבן. וכתב עוד בחמד"י שאם אין מצויים הרבה מינים יאכל לפחות 12 מיני פירות שהם כנגד י"ב צירופי הוי"ה. המהר"ם חאגיז הביא בשם סבו המהר"ם גלאנטי שהיה אוכל 15 מינים. כך שמצאנו מנהגים ממנהגים שונים (ראוי לציין שיש שכלל אינם נוהגים באכילת מיני פירות כיון שמנהג זה לא הוזכר אצל רבינו האר"י או מי מתלמידיו). והגאון רבי אליהו הכהן מאיזמיר בעל "שבט מוסר" כתב בצוואתו לבניו, "בני הוה זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא". הגם שהקדמונים הזכירות בעיקר פירות העץ, מכל מקום היום נהגו כלל ישראל להרבות בכל מיני פירות וירקות טריים ויבשים, להרבות במינים רבים. וכן הוסיפו על השולחן מינים חדשים שזה תחילת העונה לזכות בברכת שהחיינו. יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל. ונוהגים בכל מין שאוכלים להזכיר פסוקים ודברי חז"ל הקשורים לפרי זה. ויש שלומדים ט"ו שירים שבתהילים, וכפי שמובא בספר המנהגים.