כטבל ודאי אולם ללא ברכה

מלא תולעים ובדיקה לא אפשרית

מועדים לשמחה,

אכן בשיעור מיעוט המצוי חייב בבדיקה מדרבנן.

שיעור מיעוט המצוי בריב"ש כתב קרוב למחצה וביארתי בכמה מקומות שהכוונה בשיעור הקרוב לחצי והוא מעל 25%

ויש מחמירים בשיעור של 10% וכ"כ במשכנ"י.

ואמר לי מרן הראש"ל זצ"ל, שהרוצה להחמיר יחוש לכל היותר לידעה זו של 10% אולם אין זה מעיקר הדין. וכ"כ מרן הגרשז"א זצ"ל, וכך מנהג רוב בתי ההוראה.

ויש מי שכתב שיעורים וחשבונות אחרים, אולם המנהג הנפוץ יותר הוא לחוש לדעת המשכנ"י.

שלום וברכה, הנקודה היותר קלה לפתרון, היא ההובלה [אמנם שיהיה נקוב ממש זה לא מעשי כמעט בדרכים עירוניות וברכב רגיל. אבל יש שהתירו אם הענפים יצאו מחוץ לרכב מעל הכביש לא אלכסוני. ויש שהתירו לסמוך על הפוסקים שניתוק לזמן לא ניתוק, וכמובן כשמגיעים לבית ישר לנטוע באדמה או להניח על אדמה גלויה כאשר בעציץ יש בתחתית נקב של 2.5 ס"מ וכך הוראת מרן הגרשז"א, וכך הורה לי מרן הראש"ל הגרע"י זצוק"ל באם לא נמצא פתרון אחר].

הבעיה הגדולה שאותה אי אפשר לפתור כעת, היא כלאים בלימון וביותר הבעיה של ערלה בכל העצים, כיון שהמשתלה לא תחת פיקוח.

לגבי כלאים – בעוד שבאבוקדו ואפילו במנגו למעשה אין לחוש לכלאים. מאידך בלימון יש חששות של מין בשאינו מינו. אמנם אפשר לסמוך להקל בפירות הדר שאת השתילה החדשה אצלך בחצר יעשה גוי, ויהודי ימשיך לקיים, אם אין דרך לברר את הכנה המקורית. אבל לכתחילה נכון לרכוש ממקורות שיש בהם כשרות שהשתיל ללא חשש כלאים.

לגבי ערלה שזאת עיקר שאלתך – ללא שיש כשרות בפועל עם תעודה למשתלה, אי אפשר לסמוך ולמנות שנות ערלה. כי במשתלות ללא הכשר, יכולים להעביר עציצים, לגדל תקופה על שולחנות או יריעות מנתקות, ועוד שינויים הלכתיים. ולכן הכשרות היא חובה. ורק לאחר מכן אז נשארת השאלה ששאלתם היאך לפתור את בעיית ההובלה.

על סוף דבריכם, חלילה מלחשוב כך, גם הרבנות נוהגת על פי ההלכה ולא מפרישה מפירות  רקובים.

לגבי מעשר עני, מה ששאלת אם לפדות, חשוב להדגיש שמעשר עני זה נתינה ולא פדיון לא שייך פדייה במעשר עני. ולמעשה בכל מה שיש לכם ספק למעשה מעיקר הדין אתם פטורים מלתת לעניים, כיון שהמוציא מחבירו עליו הראיה. אמנם כתבתי בכמה מקומות (ראה בביכורי שדה הל' מעשר עני, ובפסר קצירת השדה בפרק העוסק במע"ע) שראוי להחמיר גם בספק טבל רק במעשר עני שנאמר צדק משלך ותן לו. אמנם אין זה מעיקר הדין.

אולם לגבי חו"ל יש עוד להוסיף ולומר שכל תוצרת שמשווקת לחו"ל גמר המלאכה שלה על מנת להוציא לחו"ל ובכה"ג יש שפוטרים לחלוטין [כדברי המהרש"ם והיביע אומר ועוד], ואם כן גם המפרישים תרו"מ יעשו זאת בלא ברכה, ולגבי מע"ע יש עליהם הכלל של הממע"ה.

העץ עבר הלם, וכעין תמותה, אולם השורשים לא מתו. וכעת יצא שוב מן השורשים חיים חדשים. ולמרות שיצא מן הגזע ולא מן השורש, הלכה למעשה יש למנות שנות ערלה מחדש

אכן מין אחד אף אם הזנים שונים, עדיין הם מין במינו, ואין בהרכבה זו איסור כלאי אילן. בהצלחה.

לכאורה מהיתרו של מרן החזו"א להרכיב עליו תפוז משמע שלא תפס אותו כעץ סרק. מאידך אין שום הנאה מפירותיו, כך שכל תועלת עדיפה ממנו, ועלות האחזקה שלו איננה שווה אל מול החוסר תועלת מן העץ.

בשאלתכם לא כתבתם מה סיבת העקירה שהיא נפ"מ להלכה, למעשה אולי כדאי לקיים את כל החומרות ואז אפשר יותר לכתחילה. גם למכור לגוי את העץ, וגם שיעביר למקום אחר לאחר שיוציא עם גוש אדמה [בגודל של פחי זבל של פעם עם שני ידיות מהצדדים] ויעביר לשתילה במקום שהוא רוצה.

בעץ רגיל אנו מקפידים מאד שכך יהיה בסוף, בחושחש יש מקום יותר להקל כפי שפתחתי.

ואם הצורך בעקירה זה בשביל בנייה וכיו"ב הכל קל יותר. כך נראה כעת מקופיא.

אין מדובר בדברים נוגדים זה את זה, והלכה למעשה אפשר לצרף ולהפריש חלה.