כלומר מה השאלה?

כל הפירות והלימונים ושאר ההדרים בכללם, עדיין שייכים לשנת המעשר הקודמת, מכיון שהם פירות וטרם הגיע יום ההחלפה משנה לשנה שזה יום טו בשבט.

ולכן הכל עדיין שייך לשנה הרביעית. מאידך כל הלימונים שיגיעו לשליש בישול לאחר טו בשבט תש"פ, יהיו שייכים בוודאי לשנה החמישית שגם היא מעשר שני.

מאידך לימונים שרק ייקטפו לאחר טו בשבט, והגיעו לשליש בישול לפני טו בשבט, מעיקר הדין שייכים לשנה החמישית, ואין דינם כאתרוג, אולם כיון שיש מחמירים, כדאי ונכון להפריש מכל אחד בנפרד. כלומר  ממה שהגיע לשליש בישול לפני טו בשבט וממה שהגיע לאחר טו בשבט.

מעשר ראשון בימינו

א. אודות הטענה של האומרים ללוי הבא ראיה שלוי אתה, כבר כתבתי בארוכה בספרי שו"ת חלקת השדה חלק שני – תרו"מ מסימן יב ואילך. וכבר ציינתי שם לשו"ת המהרי"ט ח"א סי" פה שדוחה טענה זו, וכתב שהאי מילתא בורכא היא. ועד ציינתי לרבים מדיעות האחרונים שלא מקבלים טענה זו. וכבר פסק מרן השולחן ערוך שגם בזמן הזה נותן בפועל ללוי וראה מש"כ בסי" שלא סעי" יט, לב, נב, סג. וכן פסקו רבים מהאחרונים. וכל המושג של לוי "אמיתי" אינו אמת. וגם בזמן הזה הלויים בחזקתם עומדים. וחובה ליתן להם, והמונע עצמו מלתת להם מפסיד מצוות נתינה.

ב. לעניין איסור גזל, ראה מה שכתב מרן הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי" נג. ופשוט.

ג. לעניין מעשר עני התחשיב הוא עד תצרוכת של 1 טון תוצרת חקלאית לכל שנת מעשר עני. [וזה יותר מהרגיל אצל משפחה ממוצעת], וכבר פירסמנו פעמים רבות, שאם יש לאדם יותר מזה צריך להלוות לעני יותר.

ד. לעניין ההפרשים בעלות הכספית של ההלוואה בין מעשר ראשון למעשר עני. כבר ביארתי בארוכה בפרוספקט המורחב יותר [שלא חולק במסגרת שבת זו]. כיון שלענין מעשר ראשון אנו עושים חשבון רק לגבי טבל ודאי, ובחשבון שעשינו יצא סך של כ – 26 ₪ לכמות של כ – 10 עצים מניבים בגינה הפרטית. [כולל חשבון של דברי הגמ" בגיטין לענין "שער הזול", ועפ"י דברי התוס" והראשונים שם, שאם פסק יכול גם פחות משער הזול. (ועי" בד"א פ"ז מהל" מעשר ה"ז שכתב שלדינא גם רש"י מודה היכא דפסק). ומ"מ הוזלנו משליש דמיו וכמבואר באחרונים. ולכן בחשבון של מעשר ראשון לטבל ודאי, עשינו כחשבון הנז". ואילו לגבי מעשר עני עשינו חשבון לפי טון פירות וירקות לכל שנת מעשר עני. וחשבון זה כולל כל מה שיכניס אדם לביתו שחייב מעשר עני לתקופה זו. וכאן עשינו חומרא להחשיב גם ספק טבל, וזה כפי שהעלתי בעוניי באריכות בספרי "ביכורי שדה" הל" מעשר עני. ובספרי שו"ת חלקת השדה הנז" בסי" כו, שרבים הטעמים שצריך ליתן מעשר עני גם בספק טבל, ובפרט בעניים שקיי"ל ספק עניים לחומרא וצדק משלך ותן לו. וע"פ החשבון האמור, הסך הוא 50 ₪ לתקופה [ולא לשנה כיון שבתחילת מע"ע הפירות עדיין מע"ש, ובתחילת מע"ש הפירות ממשיכים להיות מע"ע].

לענין הכרוב כבר פירסמתי בעבר כמה פעמים את הנדרש ואציין שוב את עיקרי הדברים:

רכישת כרוב:
יש להשתמש רק בכרוב טרי, עלים מהודקים, וללא סימני נגיעות חיצוניים [כגון סימני חילזון ופרודניה], כרוב שאיננו נראה נקי אין לקלוט בתוככי העסק אף אם יעבור ניקוי ואף הטוב ביותר.

כרוב המיועד לבישול או למילוי [כשצריכים עלים שלימים]:
א. מתבוננים שאין נקבים ואין נגיעות פנימית, במידה ויש נקב אין להשתמש כלל בכרוב.
ב. מסירים ארבע שכבות עליונות של עלי הכרוב, ומשליכים לאשפה.
ג. מקפיאים את הכרוב בתא הקפאה למשך 48 שעות לפחות [על המשגיח לסמן שקיות במקפיא שלא יבוא לידי מכשול].
ד. מפשירים את הכרוב חצי הפשרה [לא יותר].
ה. מפרידים כל עלה ושוטפים כל עלה תחת ברז מים חזק, משני צידי העלה כולל בקיפולים.
ו. הכרוב מוכן לשימוש.

כרוב המיועד לקיצוץ [אין צורך בעלים שלימים]:
א. מתבוננים שאין נקבים ואין נגיעות פנימית, במידה ויש נקב אין להשתמש כלל בכרוב.
ב. מסירים ארבע שכבות עליונות של עלי הכרוב, ומשליכים לאשפה.
ג. חותכים את הכרוב לרבעים.
ד. מפרידים את העלים ומשרים אותם במים עם מעט חומר ניקוי [סטרילי, או אמה רגילה לשטיפת כלים – בריכוז קל כמו בשטיפת כלים עד שיורגש על המים שהם שמנוניים]. למשך שלש דקות.
ה. מוציאים את העלים ושוטפים כל עלה תחת ברז מים חזק, משני צידי העלה כולל בקיפולים.
ו. הכרוב מוכן לשימוש.
רצוי וכדאי שעד אשר המנקה ידע בבירור שהוא מנקה כראוי מכל חרק, שבפעמים הראשונות יבדוק כרוב לבן נגד מקור אור, וכרוב אדום תחת מקור אור, ויתבונן היטב שלא נשארו חרקים.

לגבי הגדל במצע מנותק יעי" נא כת"ר באריכות מה שכתבתי בספרי בשו"ת חלקת השדה חלק א הל" שביעית קונטרס עציצים. ובספרי שביתת השדה על הלכות שביעית בפרק שמיני. ובקיצורם של דברים ההלכה מתבססת על הירושלמי עמ"ס ערלה פ"א סוף הל" ב. והכרעת הפאת השולחן שכיון ששמיטה בזה"ז דרבנן סד"ר לקולא, וממילא הגדל בבית ואפילו בתוך הקרקע אין נוהג בו דיני שביעית. וכ"ד הערוה"ש ועוד. ומאידך יש שהחמירו בספק זה ראה תוס" הרי"ד עמ"ס מעשרות דכ"ו ובחזו"א (כב,א). ומ"מ בעציץ שאינו נקוב ובתוך בית הכרעת האחרונים שאין בזה קדושת שביעית. אלא שאם נאמר שהדיון הוא ע הפסוקים בלבד ממילא אין נ"מ איזה סוג בית מדובר ואפילו אם זה חממה שרגילים לגדל בה [וכן הכרעת מרן הגרשז"א זצ"ל. מרן הגרע"י שליט"א, מו"ר הגר"ש עמאר שליט"א ועוד]. אולם אם נאמר שהמיעוט הוא מסברא שבית זה רועץ לצמחים אם כן חממה שלעיתים היא מיטיבה, לכאורה יש מקום להחמיר, ודנתי בזה בכל המקורות דלעיל. מ"מ הלכה למעשה לצאת ידי כולם אנו מבצעים מכירת המצע המנותק לגוי ומלאכות דאורייתא נעשות ע"י גוי, ובכה"ג לכו"ע אין קדו"ש ביבולים אלו [זו הצעתו של מרן הגריש"א שליט"א].

בית הדין עצמו פועל מכח הציבור ומכך כוחו ומכאן ההיתר שלו לבצור ולקצור כאחד ולמכור במידה ובמשקל וכו". ואדרבה זמן רב לפני השמיטה אנו מודיעים לציבור שיש בי"ד הפועל לטובתם ומכוחם, והם אכן הולכים ולוקחים התוצרת ומראים את רצונם בפעילות ביה"ד. וכמובן כ"ז במקום שחלילה אין קלקול ויאמרו השולחים לתקוני שדירתך ולא לעוותי. [אכן אי"צ לבצע מינוי נוסף, והרי הדברים מפורשים להדיא במשנה ב"מ דף ל. שאדם שמצא מציאה מתנה בפני ג" אנשים (ע"י ברי"ף ובמאירי) ובדרך זה רשאי לגבות שכר טרחו מלא וכו"].

לפזר את האורז על משטח כהה ובמקום שיש תאורה טובה. לבדוק בין גרגרי האורז באם יש אחד ממזיקי המחסן באם הוא בוגר צבעו חום כגון חיפושיות חדקוניות וכיו"ב. או לחילופין ניתן לראות את הזחלים של חרקים אלו שצבעם לבנבן. לעיתים יש כעין אקריות שהם חרקים קטנים בצבע לבן ויש להבחין בהם היטב. והגם שלעיתים נדירות יש חרקים בתוככי הגרגרי אורז, אולם כיון שאין זה מצוי אין צורך לחוש לזה, אלא העיקר כאמור לבדוק היטב בין הגרגרים בלבד

ההגדרות האם בשיח מסויים נוהג ערלה או שדינו כאדמה, הם כמה וכמה הגדרות שלא כולם מוסכמים להלכה על כל דיעות הפוסקים. ופסיפלורה נופל בתוך מחלוקת זו. למעשה לפסיפלורה יש כמה מאפיינים שמבחינה הלכתית הלכה למעשה דינו כאדמה. וכבר כתבתי בארוכה את כל הצדדים הלכה למעשה [ראה בשו"ת חלקת השדה, חלק ערלה] והעליתי שהצמח נידון כירק ולא כעץ. וכך הורו גדולי הפוסקים בדור שלפנינו ובדורינו. וכך כתב גם מרן הגרע"י שליט"א בספרו הנד"מ חזון עובדיה הלכות ט"ו בשבט. אולם כיון שבפועל הצמח נותן פירות יותר משלש ומאבע שנים [הגם שחלקו כבר נובל, ויש ירידה בכמות] מ"מ כיון שתנאי בסיסי זה מחויב לפי דעת מרן החזו"א זצ"ל, לכן לפי דבריו ז"ל יש להחמיר בצמח זה ולדונו כירק, אולם כאמור לדעת הרדב"ז, המהר"ש גרמיזאן, הבן איש חי, יין הטוב, ויבדל"א מרנן הגר"ע יוסף (שליט"א) זצ"ל והגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל ועוד מפוסקי דורינו צמח זה דינו כירק ולא נוהג בו ערלה, ויש להיזהר מכלאי הכרם שנוהג בו כבכל הירקות

יכול אדם להלות לעני סכום כסף, ופרעון ההלואה יתבצע מפירות הנמצאים ביד קרובו או חבירו, וזאת מהטעם הפשוט שלא איכפ"ל מנין הגיעו המעות לעני, וזכין לאדם שלא בפניו. רק שיש להודיע להמפריש, שיש הלואה אצל העני שפרעונה הוא באמצעות המעשר עני שבידך, וכשתפריש תזכה את הפירות לעני באחד הקנינים וכנ"ל. ועי" עוד בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי" ע"ג שכתב בסו"ד שאם המלוה אין לו יותר פירות אינו יכול להעביר את ההלואה לאחר, ואין זה דומה לנידו"ד, שהתם חלק מתנאי ההלואה כך הוא שאם אין למלוה פירות המעות נשאר ביד העני. אך כאן מה אכפ"ל מי הלוה את המעות, ואם אחד הלוה מעות וחבירו נחשב המלוה מה בזה ודו"ק.

על פי המבואר בתשובה על השאלה הקודמת, כאשר הוא מלוה מראש יכול לפסוק כשער הזול, ואע"ג שאין שיעור לזולא, מ"מ יש לכך גבול מסוים וחשבון כל שהוא, וכמבואר לעיל. וממילא ברור שאם את הסך של חשבון 50 ₪ עשינו למשפחה ממוצעת הצורכת כטון תוצרת בשנה, אולם חנות או בית עסק, שצורך כמות זאת בשבוע או פחות, ודאי שאינו יכול לחשב כך, ולכן אם רוצה יעשה זאת בהלואה ע"פ החשבון הנז" [מדובר בהלואה שנתית ע"ס עלפי שקלים], ובודאי שאם יכול לעשות כך תע"ב. אולם מי שאין באפשרותו לנהוג כך, באפשרותו לנהוג ע"פ מה שביררנו לעיל בתשובה לשאלה א, כלומר שיקנה לעני באחד הקנינים המועילים את כל הכמות של התוצרת שחייבת במעשר עני [כמבואר לעיל בתשובה לשאלה ב], ובהסכם מראש שיעשה עם העני, ירשה העני או בא כוחו לבעל העסק לשוב ולזכות בתוצרת, ובתמורה לכך ישלם בעל העסק סכום כל שהוא כפי שיסגור עם העני, כתשלום עבור התוצרת, וכ"ז כפי המבואר לעיל בדעת הרדב"ז ועוד, ועיי"ש.