א. דגים נאכלים כאשר יש בהם סימני טהרה כגון קשקשים – שהם גורמי טהרה.
ב. בית קשקש – כלומר הבית של הקשקש שהוא ריק ללא קשקש, נחשב כדין הקשקש, והדג נאכל מחמתו, ומצוי הרבה בדגי אמנון ועוד.
ג. דגים נאכלים גם בטביעות עין, כגון ראש ושדרה, או כל זיהוי אחר שמהוה טביעות עין,
ד. דגים המגיעים מן הים שמצוי בהם תערובת דגים טמאים, חייב בבדיקה כל דג קודם אכילתו. ובכה"ג חייבים השגחה בזמן האריזה.
ה. דגים שמקורם מכלובים כגון סלמון שאין בהם דגים טמאים כלל. או אמנון מבריכות בסין שאין בהם דגים טמאים הראויים למאכל ודומים כלל [להוציא השפמנון המשמש כנקאי, שאין רצון בעל הבריכה שידוגו אותם, ואם נידוגו, לעולם הם שונים בתכלית בחוץ ובבשר הדג, וההבחנה בינו לבין אנון הוא כבין אור לחושך] אין חובה להשגיח כלל באריזתם, כל שניכר שהם משם, ויכול ועד הכשרות ליתן השגחה לכתחילה ובהידור ללא השגחה צמודה שם. [ודעת המפרסמים שלא כך, אינם צודקים להלכה ולמעשה וכבר חיתי כל דבריהם בקונטרס סימני טהרה שהתפרסם זה מכבר.
ו. המקרה האחרון של הבקלה, אינו קשור לים כלל, זה דג שהורד כל עורו, והיה עליו השגחה צמודה כל העת, אלא שבמפעל ששם עובדים יש גם מחלקה של דגים טמאים, וארגזי פלסטיק משמש לעיתים לייצורים שונים, ודי שאחד לא עבר ניקוי כדבעי, ולאחר קילוף העור, מובלים הדגים אל הקפאתם באמצעות ארגזים, ודי ששם נצמד שאריות תמנון אל בשר הדג, ושם עלה על מסוע להקפאה בשוק פריזר. כמובן שכל זה ללא מים וללא כבוש וללא שום דבר, ולכן למעשה לאחר הפרדת התמנון וגירוד המקום, שאר חתיכת הדג מותרת באכילה.
ז. בדגי בקלה מארגנטינה אין הזרקות כלל. וככלל אף אם יש הזרקות, תלוי באיזו שיטה, אך למעשה בכל השיטות אם זה נצמד אל הדג במקרה דומה, לא תהיה בעיה של כבוש.

בהחלט, אולם להבדיל משאר חלקי הדג, כאן יש חללים ויש צורך לנקותם.
הניקוי כולל פתיחת הראש הוצאת כל איברי הפנים ושטיפה היטב של כל חללי הפה.
בדרך כלל במחלקת הדגים מנקים זאת כדבעי. ניתן לראות זאת בעיניים.

שני הדגים שציינת נגועים בתולעי אניסאקיס. ולכן על מנת להסירם מהדג חובה בזמן הייצור להעלות כל דג על שולחן אור ולהסיר את התולעים פיזית מהדגים. מנסיונינו הדבר בר ביצוע ב 2 משגיחים צמודים [לפחות], ועבודה בהשגחה מודה מהבוקר עד תום משמרת ערב. לצערי חלק מהכשרויות שציינת מסתפקות במשגיח אחד שמקפיד בעיקר על סימני טהרה, ומסתפקים בעבודת הגויים להסרת הטפילים ואינם מעורבים פיזית גם בבדיקת הדגים.

בוניטה – כעין טונה
מקרוסקה – אינני זוכר כעת את סוג הדג המדובר, אודה על פרטים נוספים
הרינג – לכתחילה לרכוש מדגים שהגיעו מנורבגיה ללא עור ועובדו בארץ [נמכר במעדני מיקי תחת שני סוגים האחד פרוסות הרינג כבוש, והשני פילה מטיאס בשמן] בדיעבד הותרו כל סוגי פרוסות ההרינג לאחר עיבוד, כיון שבמקור יש רק מיעוט המצוי שחובת בדיקתו מדרבן וכיון שעובר חיתוך ועיבוד, והזיהוי קשה ולא קל, השפ"ד מיקל בזה בדיעבד, וכך הורה מרן הגריש"א זצ"ל.

מציאות של תולעי אניסאקיס בבטן הדג יש כמו באותם דגים שבארגנטינה, אך כיון ששיטת הדייג ושיטת העיבוד בשתי המדינות שווה, לכן בייצור שנעשה במפעל בהשגחה צמודה וללא עור, הוא בחזקת נקי. עכ"פ כך ראינו בבדיקות מעבדה שעשינו בארץ בתוצרת שהגיע משם, ובביקור שעשיתי שם. [ושם מצאתי את התולעים חיות בחלל הבטן, ובסחורה שנזרקה הצידה, אף מצאתי תולעים אלו שנכנסו לבשר ויצאו ממנו]. אמנם בארגנטינה, נתתי הוראות מיוחדות למשגיח שעובד שם עם הכשרות שלנו, להקפיד לקחת מדייג יומי, ששה עם קרח בתוככי המקרר עד זמן העבודה כדי שהתולעים יהיו במצב של תנומה ולא יחדרו לבשר, ולא להוציא מן המקרר אלא לצורך עיבוד מיידי, ובכל שעה עגולה נעשים בדיקות במקום לראות שאכן אלו התוצאות. ולכן בארגנטינה עם כשרות שלנו, אני יכול להיות יותר רגוע בתשובתי, משא"כ בדרא"פ, אין זה אלא ממראה עיניים בזמן הסיור שלי שם, ומתוצאות הבדיקות שבדקנו בארץ פילה ללא עור שהגיע משם.

א. החשיבות היא להבדיל בין סוגי הדגים, יש דגים שגם ללא חותם, הם נקיים, כגון נילוס, מושט שמגיע מסין כגון הפילה בשקיות וואקום ועוד. ואז לא משנה מי חתום.
ב. יש דגים שנגועים מאד כגון סול, זהבנון או מרלוזה מסין – ועליהם אין להסתפק בחותם כשרות אלא או ועד כשרות שמקפיד על עניני תולעים ומוכח שהוא נוהג כך, אך ועד כשרות שאומר במפורש שאינו מקפיד, או לחילופין בנותנו כשרות על דגים באופן שא"א בדיקה כגון דג סלמון עם עור מן הים, או זהבנון או מרלוזה עם עור המגיע מסין, מוכח שהוא איננו בודק, כי לצורך זה חייבים להסיר את העור, ומוכח אם כן שהם אינם מקפידים בזה, וא"א להסתמך עליהם, בדגים הבעייתיים.
ג. רשימות דגים תוכל לקבל במזכירות המכון.

א. אינני מכיר את החברה.
ב. לא מצויין נותן הכשרות.
ג. לא מצויין אופן הדג עם עור או ללא עור.
ד. לא מצויין מקור הדג כלובים בים כגון נורבגיה, או מהים כגון מארה"ב או סין.
אז כיצד אפשר לענות על שאלה כזו?!
למעשה אם מדובר על פילה שמקורו מנורבגיה, עם כיתוב של ארץ ייצור נורבגיה או שם המפעל בנורבגיה, אפשר להשתמש לכל ימות כל השנה ללא חשש, וכמובן באם הדג עם סימני טהרה. רק שיש להוריד את הקשקשים ולגרד את העור מחמת כינה חיצונית.
פילה אפילו עם עור שמקורו מן הים כגון ארה"ב, קנדה, סין ועוד, אין להשתמש כלל ואפילו יש את הכשרויות המהודרות כולם כאחד, כיון שא"א להסיר התולעים מבשר הדגים שהם מלאים בכמות מרובה.

בדגי סלמון אין כלל חשיבות לסוג החותמת גם היא מהדרין ואף אם כתוב נקי וכו‘,. אלא יש לדעת את הפרט הבא: דגי סלמון שמקורם בים יש בהם ריבוי תולעי אניסאקיס לא רק במעיהם אלא גם בבשרם, ואסורים הם באיסור גמור. מאידך דגי סלמון שמקורם מכלובים שבים נקיים לחלוטין מתולעי אניסאקיס, אך מאידך יש בהם נגיעות חיצונית של טפיל היורד בשטיפה ובקשקוש. ולכן: דג סלמון שמקורו מן הים, כלומר, סין, ארה"ב, קנדה, יפן ועוד. אסור לאוכלו גם אם יש עליו כל החותמות שציינת בשאלתך, ואף אם כתוב נקי מחשש טפילים ועוד כיו"ב. ובכלל כשרות על דג סלמון עם עור ממקורות אלו דינו כדין "גט שמזויף מתוכו" כיון שאופן הסרת תולעי אניסאקיס מדגי סלמון מחייב הסרת העור לחלוטין, ומסמוס הבשר עד להוצאת התולעים וכל זה תחת אור UV, עקב הקשיים שהתולעת נוטה לצבע שקוף, והבשר של הסלמון הוא ורוד. ומאידך דג סלמון שמקורו מכלובים, הוא כשר למהדרין ואין בו כלל חשש לתולעי אניסאקיס רק שיש לגרד את העור היטב. נכון להיום כל מה שמגיע מנורבגיה ומצ‘ילי, מקור הדג מן הכלובים. יש להקפיד שעל כל דג יהיה רשום ארץ ייצור או ארץ מקור, ובשום אופן לא להסתפק במילים סלמון נורבגי וכו‘, כי לצערי כותבים זאת גם על סלמון מן הים.

דגים הנרכשים מחנויות הרוכשות מברכות מפוקחות על עניני טפילים, ניתן להשתמש בראשי הדג ללא חשש.
דגי סלמון שמקורם מכלובים כגון הבאים מנורבגיה [שאחרת אותם הבאים מן הים הם מלאים בתולעי אניסאקיס אף בבשר הדג, ואסורים באכילה כולל אם יש עליהם כשרות מהודרת], שם יש בעיה של כינת הסלמון, שלעיתים הוא על עור הדג, ולעיתים בחלל הפה של הדג כולל על הלשון וכו‘, ויש לחצות את הראש ולהסיר האיברים הפנימיים ולנקות היטב את חלל הראש בכל המקומות.

אינני מכיר ציטוטים חדשים ממה שהזכרת בשאלתך, אך רוב ככל הגילויים החדשים שהביאו לפסק של כל גדולי הדור התבררו יותר בשנים האחרונות. ולענ"ד מזה הכל יובן

א. דג סלמון מסין מקורו מאלסקה והוא נגוע בעשרות טפילים בכל דג, והוא אסור באכילה ממש, וקשה מאד לבודקו ועל כן אין ברירה אלא להשליכו לפח.
ב. דג בלא עור, זה אומר, שהורידו את העור שלו, ואז יש צורך בהקפדה של משגיח בגלל סימני טהרה. ומאידך מבחינת תולעים אין שינוי, רק שאם כן רוצים לבודקו מתולעים הדבר הראשון שצריך לעשות זה להוריד את העור ואז בודקים תחת אור מיוחד שכאמור אינו מצוי בבית הפרטי. – נכון להיום אין כל ייבוא מסין ללא תולעים והכל נגוע בוודאות ויש לאסור את השימוש במוצר

דגי סלמון שמקורם מן הים כגון המיובא מסין או מארה"ב וכיו"ב, נגועים מלבד בכינה החיצונית שקלה להסרה. גם בטפילי-תולעי אניסאקיס רבים בבשר הדג. ויש להימנע כליל מלהשתמש בדג סלמון שמקורו מן הים בגלל ריבוי התולעים ובגלל קושי הבדיקה. ויש להשתמש רק בדגי סלמון שמקורם מכלובים שבים כגון הנורבגי או צ‘ילה שהם נקיים מחשש תולעים אלו לגמרי.
הכשרות על מוצר זה איננה רלוונטית ואיננה אמיתית, כיון שהבדיקה היא קשה מאד ובדג סלמון במיוחד הוא אינו אפשרי כלל ללא הסרת העור ובדיקה כל חתיכה עם אור אולטרה סגולי [וזה יחודי לסלמון כיון שצבע התולעת שקוף וצבע בשר הדג כהה] ולכן אם את רואה דג שמקורו מסין כלומר מעובד בסין ומקורו מהים, ויש עליו עור הרי בהכרח שא"א לכתוב עליו נבדק או נקי מחשש תולעים, וזו חותמת שמזוייפת מתוכה.