להלכה יש איסור כלאי זרעים גם בעציץ שאיננו נקוב, ואין האיסור אלא מדרבנן [רמב"ם הלכות כלאים פ"א ה"ב]. ולהלכה יש להחמיר ולאסור כלאי זרעים גם בתוך בית.
ולכן אם היו מונחים בעציצים או כלים נפרדים היה מקום להתיר בצירוף הסוברים שאין חובת הרחקה בין הכלים, אולם אם הכל בתוך כלי אחד מערבבים את כל המינים גם יחד, יש לאסור!

בטמפ‘ שהיו כאן בארץ, רוב חרקים לא מתפתחים, אמנם הם ממשיכים לחיות, כאשר בחלוף הסופה פעילותם ממשיכה וגם הדורות הבאים. וכמובן שיש התפתחות חדשה. בנוסף יש תמיד לזכור שחרק חי ומת איסורם שווה. ועל כן כרובית שהיא דבר שכל ראש נגוע בגידול משטח רגיל, יש חובה גמורה לבדוק כל עלה. ובסוג ירק זה אין פטנט קל יותר שיעיל, כגון שטיפות או ניעורים [כי החרקים בחלקם הגדול חבויים בינות לפרחים ומקומות מסתור]. ולכן חובה להפריד את הפרחים מהקלח המרכזי, ושוב כל פרח להפרידו ככל האפשר ואז לבצע פעולת השרייה, במי אמה, ושטיפה תחת ברז מים, תוך כדי שפשוף, ובדיקה תחת מקור אור.
אמנם אפשר לבצע את הבדיקה גם לאחר שהיא הוחמצה, רק שהיא רכה יותר, ויהיו שם תבלינים שיכולים לבלבל את הבודק, אולם אסור לאכול חמוצים אלו ללא בדיקה כדת של כל פרח ופרח.
את הגבעולים הקשים ללא הפרחים, אפשר לאכול לאחר שטיפה, או אפשר גם בדיקה ויזואלית על פני כל שטח הגבעול.
והיי"ת ישלח רפואה שלימה בכלל כל הזקוקים.

אם חתמת, וקל וחומר שג‘ פעמים ראשונות זיכית לעני ע"י אחר, אז אמנם יצרת "מכירי" עניים להקנאה, אולם כיון שהעני לא קיבל את ההלוואה מראש, כיצד תתקזז איתו? וכל האפשרות להתקזז בסכום נמוך [שליש דמיו] זה אם הוא קיבל מראש את הכסף כהלוואה וכיון שזו הלוואה בתנאים מיוחדים לכן מותר להוזיל לו. ולכן ראשית תזדרז למשלוח. שנית על העבר יש לבדוק את כמות הטבל ודאי שהפרשת, ועם נתונים אלו תפנה לבית המעשר שיסייעו בידיך לחשב. [ובמקרה הזה שהקנית לעני בנוסח שאמרת יש חובת נתינה, רק שהחשבון יהיה בפועל ולא בקיזוז].

עלי גפן, הם מסוגי העלים שיש עליהם ריבוי חרקים, אמנם כאשר מדובר על עלים הנלקחים ממטעים מטופלים ומרוססים, וכאשר בכרמים מחמת הרצון בענבים מרססים כדבעי המרוויח הצדדי הם העלים, וכל שלוקחים את העלים לפני הבציר הם בחזקת נקיים [מחרקים קטנים ושונים, אולם מעופפים לעיתים קרובות נותרים והם יורדים בשטיפה רגילה], ואולם לאחר הבציר, או לחילופין בכרמים שכל נטיעתם לשם עלים [מצוי בתורכיה], בכה"ג החשש לחרקים גבוה ביותר.
לצערי חלק מנותני הכשרות מסתפקים בניקוי המקומי של המפעל שלחלוטין איננו יעיל ומותיר אחריו חרקים על העלים. והנכון הוא להפריד את העלים [היוצאים כחבילה מחביות שהם הם שהו כמה חודשים עם מלח ועוד חו"ג, אולם כיון שהעלים צמודים בחבילה, אין כל יעילות על העלים הפנימיים] – ולשוטפם אחד אחד תחת ברז מים משני הצדדים ואח"כ לעבד אותם, וכל זה לאחר שהמשגיח וידא שהמדובר בשטחים יחסית נקיים, [כי באם יש חרקים קטנים הצמודים לעלים שם יש צורך בהשריה במי סבון ובאמצעות ספוג לשפשף כל עלה משני הצדדים].
ההמלצה: או למצוא חברה שבוודאות נותן ההכשר מעיד שכך הוא צורת הניקיון והשטיפה לפני העיבוד. או לחילופין לרכוש עלי גפן לא ממולאים, ולהשרותם ולשוטפם בבית באופן פרטי, ואח"כ למלא אותם. [וכמובן הטוב ביותר להגיע לכרם ולקטוף את העלים בזמן שעושים "חילון" שאז העלים נקיים כי הכרם באמצע טיפול, והעלים נקיים].
בהצלחה

כבר דנו בזה האחרונים, ראה בשו"ת נטיעה של שמחה [להגרי"ד הלוי במברגר, סי‘ ע‘], שכתב טעם לאסור בחו"ל, דאע"ג דמצוות לאו ליהנות ניתנו, מ"מ לדעת הרז"ה במילי דרבנן לא אמרינן הכי, ולדידם [יושבי חו"ל] יו"ט האחרון מדרבנן הוא. ועוד הוסיף טעם לאסור אף בא"י, דאף דמצוות לאו להנות ניתנו, היכא דישנה הנאת הגוף שאני, וכדמוכח מסוגיא דהנודר מן המעיין דאסור לטבול בו אף טבילת מצוה, וה"נ הכא ישנה הנאת הגוף והרחבת הדעת לאדם מנויי הסוכה. וכ"כ בקובץ התורה והארץ {ח"ה עמ‘ ר‘ ואילך}, גם משום הנאה דמשתרשי ליה ועוד עי"ש. ומ"מ העלה שם דהנמצא בסוכה שיש בה נויי סוכה דערלה, יכול להסתכל בהם. ומאידך בשו"ת שבט הקהתי {ח"ג סי‘ קצ"ו} העלה להתיר, משום דמצוות לאו להנות ניתנו, ובלבד שלולי כן לא היה תולה דבר אחר עי"ש.

רק אם תעשה תנאי מלפני שבת [שזה נוסח ההפרשה בלשון עתיד]. ואז בשבת אפשר לעשר בנוסח הרגיל. נוסח התנאי: "אחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה טבל. והיותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה גדולה בצד צפונו על הכל. אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל עם שאר הכמות הראויה בצד צפונם של הפירות יהיו מעשר ראשון. אותו אחד ממאה שהתניתי שיהיה מעשר ראשון יהיה תרומת מעשר על הכל. ומעשר שני יהיה בדרומם של הפירות, ויהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה ורבע במטבע שיחדתיו לחילול מעשר שני [או למנוי: יהיה מחולל על פרוטה במטבע שייחד הממונה על "בית המעשר"]. ואם צריך מעשר עני יהיה מעשר עני בדרומם של הפירות"
יש לזכור שהתרומה היא מוקצה ולכן יניחנה במקום הסופי לפני אמירת הנוסח בשבת.
פרטי דינים נוספים ראה מה שכתבנו בספר קצירת השדה.
מנוי יכול להפריש על פירות שלו, או שברשותו, ולכן אפשר להקנות למנוי את הפירות שרוצים שהוא יפריש, מכל מקום אם טעה והפריש על מנוי שלו, מעשר שני לאחרים, בדיעבד חל, [ולכך מידי יום אומר נוסח מיוחד הממונה על בית המעשר]. כל זה יעיל לגבי המטבע, אולם על הקנאה ללוי ולעני, יש לדעת, שזה יכול להועיל בלי בעיה, אולם מצד שני, זה יורד לו מסכום ההלוואה שהוא הלווה.

א. שלמה לא המשיך את כיבוש עולי מצרים מנא לך דבר זה.
ב. מחילה כל הפסוקים שאתה מצטט זה על גבולות ההבטחה ולא על גבולות עולי מצרים ואתה מערבב ביניהם.
ג. אילת להלכה דינה כחו"ל לגבי כל המצוות התלויות בארץ, וכן לשאר דינים כנלענ"ד ברור.
ד. היריעה כאן קצרה לשוב ולשוב על אותם דברים, אלא בתמצית בלבד

אינני יודע את המציאות של צמח זה מבחינת הרגלי השימוש, אולם צמח שנהנים ממנו ואפילו לטעם, רק שאיננו נאכל פטור לגמרי מתרו"מ, וכגון צמחי תבלין כעין השיבא, העלי דפנה ועוד, הגם שאתה נהנה מחליטתם או טעמם באוכל, הרי שזה פטור מתרו"מ. ורק פרי שנאכל חייב. ואם כן אלוורה אם השימוש הוא לכל סוגי ההנאה, אולם איננו נאכל בפועל הרי שהוא פטור לחלוטין [אלא אם כן עובדתית יש טעות וכן נהנים מאכילתו, ויש לברר זאת]

באריכות כולל מקורות ראה בספרי שו"ת חלקת השדה חלק שני בקונטרס גבולות הארץ על הגבול הדרומי.

הלכה למעשה חייב בתרומות ומעשרות, עם ברכה.

א. גם תוצרת שעתידה לעבור טחינה, צריכה בדיקה קודם הטחינה.
ב. כל בתי עסק הטוחנים את מוצריהם, משרים את החומוס וכיו"ב, בודקים וטוחנים, ונראה שגם אצלך יהיה אפשרי, אם ישהה קצת זמן עד שיתייבש.
ג. קיימים סוגי קטניות שאפשר לבדוק ביבש, אך חומוס ושעועית שיש חשש לנגיעות סמויה, אי אפשר להתחמק מן הבדיקה לאחר השרייה. [יש אפשרות של מומחים לבדוק גם ללא השרייה ולזהות סימני נגיעות, אולם אין הדבר מצוי בידי כל אדם].
ד. בדיעבד שנטחן דק ביותר ללא בדיקה לפני כן, התוצרת מותרת באכילה, אם זה נעשה שלא כדי להיפטר מן הבדיקה.
ה. יש לעיתים שמקלים בדברים שדרכם בטחינה, להסתפק בבדיקה קלה יותר, ויש להיוועץ עם חכמם הבקי בעניניים אלו, ומבואר הדין בספרי תולעת שני כרך א פרק שישי.
ו. קמח לאחר שנופה, הטוב והנכון ביותר לשומרו בהקפאה, ואז אפשר לשומרו ללא הגבלת זמן, מאידך במקרר הזמן מוגבל יותר [אפשר להקל במקרר עד 21 יום].

סליחה על האיחור בתשובה, כעת ראיתי.
הכלל בהלכה הוא, שדבר שבוודאי נגוע, וכבר בישלת או אפית, אם אפשר לבדוק לאחר הבישול, בודק, ואם לאו, אסור באכילה. מאידך דבר שיש בו רק מיעו המצוי שנגוע [מעל 10% ופחות מ 50%], הגם שיש חובה גמורה לבדוק קודם האכילה, מכל מקום, באם כבר נתבשל, אם אפשר לבדוק אח"כ בודק, ואם אין אפשרות, המוצר מותר באכילה.
העירית, הוא מוצר שאין בו נגיעות בוודאות מעל 50% הגם שהוא מאד נגוע, ולכן בצירוף זה ששטפת את המוצר, והוא כבר נתבשל, היה מקום להתיר וכמבואר לעיל.
אולם במקרה שלך אם את יכולה בקלות להסיר את העירית מהתפו"א, היה מקום להעדיף זאת, כיון שסגנון האפייה לא בכל מצב ניתן לצרפו כספק להתיר ובפרט נגיעות פנימית.

אכן החל מראש השנה נכנסת שנת מעשר עני בכל הירקות שיילקטו החל מראש השנה, אולם פירות ימשיכו עד פסח וקצת יותר להיות מעשר שני כיון שחנטו לפני"כ, ומייד לאחר חמשה חודשים חוזרים הירקות למעשר שני, [בשנים רגילות ובשנת השמיטה מספק בגידולים שאין בהם קדו"ש כגון גידולי חממה וכיו"ב]. כך שלמעשה המלצתינו היא שלא להפסיק את האפשרות של חילול מטבע שיהיה זמין לך כל השנה. מה גם שפעמים רבות נתקלים בשמן מהשנה החמישית או יין או שימורים שיש לעשרם והם חייבים במעשר שני. ועוד דוגמאות כהאי גוונא