הפקק מגיע כמו "כוסית" חלקה מאלומיניום, גם בפנים הוא חלק ללא סימני הברגה. ובזמן המילוי, המכונה מניחה את הכוסית החלקה על צוואר הבקבוק שכמובן לזכוכית יש כבר הברגה. ראש הסגירה של המכונה כולל גלגלות קטנות ש"לוחצות" את האלומיניום הרך אל תוך חריצי ההברגה של הבקבוק. ואז נוצרת ההברגה של הפקק בפועל, וזה נעשה רק ברגע הסגירה על הבקבוק. אולם חשוב שתדעו שיש גם פקקי הברגה מוכנים (Pre-threaded Caps) שכבר כוללים את החריצים של ההברגה. וזה אלומניום עבה יותר. ואז המכונה של המילוי רק "מבריגה" את הפקק על הבקבוק ומהדקת אותו (Torque). מצוי בבקבוקי זכוכית של רטבים שונים. וכמדומני שיש גם שמשתמשים בבקבוקי מיץ ענבים בכזה פקק, בגלל סוגיית השאלה שלך.

כתב בחת"ס (סי' שו), שאסור להטיל מום גם בספק בכור. ובטוט"ד (ח"ב יו"ד סי' קמא) כתב שאין בידינו להכריע, והוסיף שמדברי השו"ע נראה שזה איסור תורה להטיל מום. בשו"ת אב"נ כתב שהגם שזה איסור תורה להטיל מום גם בזה"ז, מ"מ בהצטרף עוד ספיקות אפשר להקל. וכ"כ הלכה למעשה החזו"א (יו"ד הל' בכור), שלדידן אין איסור להטיל מום מן התורה, ולכן בספק בכור, אפשר להטיל מום, דהוי ספק דרבנן ולקולא. ותמה על החת"ס שאסר לומר לנכרי להטיל מום. ומצאתי עדות שהביא מהרב ליכטנשטין שהיה רב בית מטבחיים שכתב שנהגו במרבק כדעת החזו"א, והיה גוי חותך את אוזני העגלים שהיה ספק לגביהם. כי הם חששו שהגודל שיש באוזן של המספר לא מספיק שמא אינו בגודל כרשינא. ושוב מספר שהגיע אחד מגדולי ישראל לביקור, והורה לסמוך על הנקב שבאוזן ואין צריך להטיל מום על ידי גוי. ולמעשה אם ינהג בזה כדעת מרן החזו"א שפיר דמי, ובפרט שיש לומר שהמספר שיש לכבשים באוזן כבר די בהם, הגם שאין כך ההוראה למעשה, אולם חזי לאיצטרופי.

הלכה למעשה הוא לא צודק.

ונסביר בקיצור. עצם הברירה ביום טוב לצורך יום טוב מותר גם אם לא לאלתר וכמבואר בשו"ע סי' תקי סעי' ב. אלא שכדי למעט בטירחה מוציא את מה שיש יותר קצת. וכל זה כמובן בברירה ידנית ולא בכלי. וכתב הביאור הלכה (סי' תקי סו"ס ב) וזה לשונו: היוצא מדברינו דהנוהג להקל לברור קטניות פסולת מתוך אוכל אף שהיה אפשר מבעוד יום יש להם על מי לסמוך ואף בבורר להניח לסעודה אחרת [או בע"ש על שבת ועל ידי עירוב תבשילין]. ומ"מ לכתחלה נכון בכגון זה שהיה אפשר לו מבעוד יום לברור האוכל מתוך הפסולת דזהו בודאי חשיב שינוי וכמדומה שכן נוהגין העולם. עכ"ל. ובזה נתבאר התשובה לשאלתך.

דג זה אכן חדש בים שלנו מהשנים האחרונות, כאשר דגים רבים נודדים לאזורינו, שלא הכרנו אותם בעבר. לדג זה יש קוצים ארסיים [18 קוצים בעלי בלוטות ארס (בסנפיר הגב, השת והבטן), הארס נמצא בקוצים עצמם ולא בבשר], ויש להזהר במגע עמהם. לדג זה יש קשקשים קטנים מאוד (מהסוג העגול הסטנדרטי של הקשקשים המצויים ברוב הדגים), אמנם לעיתים מי שאינו בקי נראה לו שאין קשקשים, אולם בפועל גופם מכוסה בקשקשים כשרים, והדג כשר לכתחילה.

משמש זה הוא, א. טבעי אורגני. ב. יבוש טבעי בחוץ ולא בתנורי יבוש ולכן גם הנגיעות גדולה יותר. למעשה אפשר לבודקו רק שהוא קשה להשתקף ממול אור [לפחות מה שהביאו לפני], אולם למעשה אם הוא משתקף ממול אור, מצוין. ואם לאו יש לבודקו תחת אור חזק, ולראות אם יש חרקים או עצמים בלתי מזוהים ולהסיר. אציין שבבדיקה שהביאו לפני ראיתי שם נקודות חומות רבות שיש בו, ולא היה בהם ממש.

כיון שזה לכבוד יום טוב, ויש בדבר מצוה, העיקר להלכה להתיר בזה. והנה אמנם באחרונים צידדו להתיר לאחר שלושים, אולם למעשה אפשר להקל גם בתוך שלושים כשזה מתנה לכבוד החג.
[ראה רמ"א יורה דעה סימן שפה סעיף ג. ובחזו"ע אבלות חלק ב' עמוד רנב. וראה נטעי גבריאל (אבלות חלק ב' פרק יד סעיף יג) שהתיר לקבל מהבעל מתנה לכבוד יום טוב מטעם שמחת יום טוב, גם התיר בשביל קירוב הדעת לחזק השלום בית וכדומה. ויש עוד מה להאריך בזה, אולם להלכה העיקר כמבואר לעיל]

שלום וברכה,

א. תפוח מכל זן על תפוח מכל זן, הם מין אחד ואינם כלאים זב"ז.

ב. אם עשית הרכבה כפי שתיארת, אינך צריך למנות שנות ערלה על הענף החדש כיון ש 'ילדה בטילה בזקינה'.

ג. בוודאי שהיוצא מהעץ הישן אין בו בעייה של ערלה ומותר לאוכלם מיידית.

תשובות ב וג' כמובן בתנאי שעל העץ המקורי עברו כבר שנות הערלה.

הספק שהיה אמור להתעורר על העץ הותיק, האם הוא רוכב הנמצא על כנה אסורה, ובתפוח קיימים לעיתים נדירות, כיון שעל פי רוב הכנות הם ממיני התפוח והם מותרים. לכן הלכה למעשה גם העץ הישן וגם החדש מותרים משום כלאים, ואם עבר ערלה על המבוגר, גם הענפים החדשים היוצא מהם מותר ללא חשש ערלה

בהצלחה

מעיקר הדין אין איסור אבלות בקטן, ויש מקום להתיר גם בלא טעם וסיבה. ויש שלמרות זאת כתבו לאסור [נחלקו בזה כמה מחכמי דורינו]. אבל בתספורת ראשונה הסכימו רובם ככולם להתיר. ועוד שלענ"ד הסרת כמה שערות לילד חאלקה אינה חשובה כתספורת ואפשר להקל בה לכתחילה. ולכן אם לא יזכה או חושש שלא יזכה להסיר השערות הראשונות לילד במירון יכול לכתחילה להקדים כמה ימים ולהוריד מן השערות הללו אצל רשב"י. כל זה הוא הנלענ"ד.

לא. רק מה שחז"ל קבעו והוזכר בפוסקים זה אסור. אולם אין איסור לקנות ריהוט או לצאת לטיול, וכבר האריך לחלק בין ימי העומר לבין המצרים בספר חזו"ע (יו"ט בדיני ספירת העומר) לגבי היתר ברכת שהחיינו בעומר, שאינו דומה לימי בין המצרים, יעוי"ש.

כללית יש לחלק בין פעילות של הרשויות לפי שיקול דעת, או קנסות או לחילופין דבר קבוע ומוגדר. לדוגמא, אם אדם ירכוש ולא ישלם, שיחרימו לו את המוצר, או אף אם את המכסים שמוטלים על ייבוא לא ישלם הרוכש, וכל הדברים הללו, אין בני האדם יכולים לנהוג בהפקרות ובגניבה, ויצעקו חמס בפיהם, ואם הרשויות החרימו להם את מה שרכשו, כי לא שילמו, מותר לרכוש מהם את אותו מוצר. אולם לאידך כאשר היה דיון והוחלט בבית משפט להוציא ממון מזה, ולתת לזה, יש כאן הוצאת ממון שלא על פי דין תורה, ואם הוצאה לפועל מימשו החלטה זו, הרי שלא על פי דין תורה נהגו, ומאד יתכן שעל פי דין תורה הוא ממון גזול.

אוסיף את אשר שמעתי מידידי וחביבי הרה"ג רבי אמיר קריספל שליט"א, ששאל ממרן ג"ע הגרע"י זצוק"ל אי שרי להשתתף במכרזים של הוצל"פ, או של הרשויות הדומות שמוציאים מאדם שלא ע"פ דין תורה, והשיב לו, שזה מותר אולם על תנאי, כלומר, שאם יבוא לאחר שרכש מהוצל"פ וכיו"ב, בעל הנכס או המוצר, ויאמר לו, שלי הוא, וישלם לו את אשר שילם אותו קונה לרשויות, יצטרך אותו קונה להחזיר לו את אשר רכש באותו מכרז.

יש לדון מכמה צדדים להתיר, לדעת המתירים ורבים הם כל שזה לא לנוי ולהידמות לגברים, אלא מפני החום והצינה, וכדברי הב"ח ביו"ד סי' קפב ועוד. וכן לדברי הרמ"א שהתיר מחמת שמחת פורים.
ואם כן נידו"ד, איננו להידמות, אלא מפני סיבה אחרת ויש מקום להתיר. ועוד שלבישה זו נעשית בחדרי חדרים ואינה יוצאה לרחוב, וצד הוא להתיר. וכמבואר לגבי רופאה הלובשת מכנסים של חדר ניתוח, בחדר ניתוח [ראה חשוקי חמד עמ"ס מכות דף כ ע"ב]. יש עוד כמה צדדים בזה, רק כתבתי בחפזון מפני הדחיפות כבקשתכם.

בבדיקות עשינו עד היום ביצי בורי המגיעים בכשרויות השונות מצרפת, נמצאו נקיים מטפילים. [מקור הדגים ממאוריטניה בדרך כלל, ועד היום לא ראינו בעיה של תולעי אניסאקיס שם].