כל ירק והתאריך שלו:
העיקרון הוא שכל ירק שנלקט בשמינית, לכאורה כבר לא שמיטה, כי בירק הולכים אחרי לקיטה, רק שחכמים המשיכו גזירת ספיחין, שירקות שאסורים משום ספיחין בשמיטה יאסרו גם בשמינית, עד שירק כזה יספיקו לזורעו מחדש אחר שמיטה ולקוטפו, ואז יהיה מותר גם אלו שנזרעו בשביעית ונלקטו בשמינית. אולם אותם שנלקטו בשמינית אסורים לעולם. וכאשר הגיע חנוכה הותרו כל הירקות, גם שלא הספיקו להצמיח חדשים, ובתנאי שנלקטו בשמינית ולא בשביעית.
תאריכים מדוייקים לכל ירק יש בלוחות, אתם יכולים לקבל במכון או באתר מידע מדוייק לכל ירק ופרי

1. כל שאין מדובר בטעמים נגדיים שמקפידים להרחיק כמו מלוח ומתוק או חלב ובשר, אין כל מניעה לכל הדיעות גם המצריכים שאפשר לחבר לאחר האפייה, מותר להפריש מן העיסה עם ברכה.
2. קמח מלא ולבן, אין נחשב הקפדה גדולה, ואין בעיה לצרף.

אפשר לראות בהרחבה בספרי תבואת השדה מה שכתבנו בזה

בטבל ודאי – יש קריאת שם בנוסח עצמו [ומעשר ראשון בצפונו או מעשר עני בדרומו וכו']
ביצוע נתינה בפועל אין צורך – כי הרי אתה חתום הסכם הלוואה של קיזוז עם הלוי או העני.
הפרשה בפועל – כנ"ל אין צורך, כי הרי למה תפריש בפועל הרי אין בזה קדושה [כמו שיש בתרומה], ואם הפרשה לצורך נתינה אין צורך כי אין נתינה פיזית אלא קיזוז הלוואה. ואם כדי להעניק לו את הפירות עצמן? הרי בהסכם עם הלוי או העני הפכת אותם למכירים שלך, ומכירי כהונה או לויה וגם מכירי עניים [ויש מכירים לעני וכמבואר בכמה ראשונים ובחת"ס ודלא כמי שהסתפק בזה], זוכים בדבר כבר ברגע שאמרת ומעשר ראשון ללוי, הם הזוכים מייד במעשר כי הם המכירים שלך והשאר קמתייאישי מיניה.

קמח טף הוא קמח דוחן ויש לשים לב שאיננו מחמשת מיני דגן וברכתו שהכל נהיה בדברו.
ככל הגרגירים גם גרגרי דוחן עלולים להיות נגועים, וכן בקמח שלהם. במזיקי מחסן שונים ובפרט בתנאי אחסון לקויים.
יש לבוררם בגרגירים כשאר בדיקת גרגירים, ובקמח בניפוי רגיל.
קמח זה כפי הידוע לי הוא ללא תוספות, ואין בעייה של כשרות, וכיון שאיננו ממין דגן, אין בו חשש "חדש" כפי שיש בקמח של שאר מיני דגן המיובא מחו"ל.

אפשר להוציא את העץ עם גוש גדול, וישר לתוך עציץ או פח גדול עם חור בתחתית מעל 2.5 ס"מ, ותשאירו את העץ שם כל השנה, ולאחר שמיטה, תחזירו לאדמה. ובכך לא נטעתם בשמיטה, ואינכם מפסידים שנות ערלה.

שלום וברכה!
לשאלתך הראשונה: פלסטיק עבה כגון אדנית יש מקום לחוש ולדמותו למתכת שמנתקת ואפילו לדעת מרן שכל החומרים לא מנתקים בעצים מכל מקום מתכת שאני ויש לחוש גם בפלסטיק עב כגון אדנית, וזה מבואר בספרי שו"ת חלקת השדה, ובספר על ערלה עץ השדה [עמ' ריד].
מאידך אם יש חורים בשיעור מספיק [של 2.5 ס"מ קוטר, ובדיעבד 2 ס"מ ויש המקילים גם בקוטר קטן יותר אם יש כמה חורים ומצרפים אותם יחד], רק שזה על אבן או אספלט, בכה"ג דעת מרן שאין זה מנתק, אלא שיש מקום לחלק בין אם העפר מונח על האבן או בעציץ המונח על אבן, אלא שעדיין יש בזה כמה חילוקים, וסוגי האבנים שהזכרתם יש מקום יניקה ויותר מסתבר שאינם מנתקים. וראה בעץ השדה שם.
לשאלתך השניה: החמוציות גדלות על עץ ודאי מבחינה הלכתית, וגדל או כעץ רגיל או בארה"ב בהצפה של מים. הגם שעצו יחסית נמוך, שאר האופנים לגביו קיימים ולכן דינו כעץ גמור.
נחלקו הפוסקים על הברכה, כיון שיש אומרים שהוא ראוי לברכתו רק לאחר עיבודו, ויש החולקים ובפרט שכך היום נפוץ אופן אכילתו. ועל כן כתבתי לענ"ד שגם ברכת הנהנין יש לברך בורא פרי העץ.

בתוצרת המיובאת מחו"ל לא הצלחנו להבטיח שלא יהיה בציפוי "שלאק".
ולכן החושש לחומרא [שאין זה אלא חומרא ענין השלאק כיון שמעיקר הדין איננו אסור וכי שהארכתי בספרי תולעת שני סוף כרך א], יכול להסתפק בקילוף הקליפה

א. אינני יודע מה הכוונה תוצרת קטיף, החשוב הוא האם יש חותם: נקי מחרקים של גוף מוסמך לעניני חרקים. אם יש לכאורה פטור מעיקר הדין וכדאי שטיפה קלה. ואין חייב הברשה. ואם אין חותמת מוסמכת שאר הכיתובים אין להם ערך.
ב. גם בתוצרת רגילה אין צריך 3 פעמים בהשריה, די בהשרייה אחת עם מי סבון תוך כדי סיבוב התות בתוך זמן ההשריה למשך כ 2 דקות, הוצאה מהסבון, שטיפה כללית, ואז שטיפה יחידנית של כל תות תחת ברז מים כולל הברשה של כל תות מכל צדדיו.

הלכה למעשה, מותר, וגם לדעת השו"ע בזה יש להתיר כי יש כאן כמה צירופים להקל. וראה מה שכתבתי בזה בחלקת השדה חלק ג בכלאים סימנים ג-ו, ובחלק רביעי כלאים סי' ד אות ב.

גבי שאר מצות הארץ יש שנוהג בהם איסורים שונים, וכגון מה שציינת לגבי ערלה, אכן כללית כמו שכתבתם אולם תלוי איך נמצא העץ אם במקום טרשים אם לאו, ועוד פרטי דינים, וביארנום בספר עץ השדה בפרק החמישי.
לגבי איסור חדש, ראה בגמרא במנחות (דפ"ד ע"א) שמביאים עומר מספיחי שביעית [הגם שהם הפקר], וראה בטורי אבן עמ"ס ר"ה דף יג ע"א, וראה במשמרות כהונה על הסוגיא שם, וראה בתשובת המהר"י אסאד (יו"ד סי' שמא) ובמנחת חינוך מצוה שב אות ב. ובס' זכר יצחק (סו"ס מב). ובקונטרס על עניני חדש לרבינו הפני יהושע בסוף מס' קידושין.
הרי לך מס' מקורות כבקשתך שאפשר ללמוד מהם על שאלתך זו.
וחשוב לציין לשבת את בנך בכיתה ג, ששם לב לדבר שהרבה אחרים גדולים ומבוגרים ממנו, לא היו מבחינים בזה.

למיטב זכרוני לחברה זו יש חותם כשרות על כל מוצריה. לגופו של ענין אם הסלמון מקורו בוודאי מנורבגיה, והוא עם עור ומזוהה, אין לחוש לא לתולעים פנימיות ולא לתוספים, יש רק לגרד את העור ולשטוף היטב.

תותים מכל מקורות גידולם, יש בהם נגיעות כולל השטופים, באופן שמחייב טיפול מיוחד בכל תות [הורדת הפרח עם מעט מבשר הפרי, השריה של כ 3 דקות במים עם סטרילי טבע או אמה לכלים, תוך כדי השריה עם היד לסובב את התות במים. לשטוף את כל התותים תחת ברז מים, ואז כל תות תחת ברז מים לשוטפו תוך הברשתו עם מברשת רכה ודי בכך].
עלי תרד יש מגידו מיוחד, עלי צנון, אין.
רוב החרקים מקורם מן האויר ולא מן האדמה, אז בגידול בבית סגור, ובעציץ – הנקיות תהיה הרבה יותר טובה, אלא שלצמח צריך תנאי גידול של שמש ואויר, ולא בהכרח שהגידול יצליח. וגם אם יצליח יש להזהר מחרקים בפרט המעופפים.