כתב בחת"ס (סי' שו), שאסור להטיל מום גם בספק בכור. ובטוט"ד (ח"ב יו"ד סי' קמא) כתב שאין בידינו להכריע, והוסיף שמדברי השו"ע נראה שזה איסור תורה להטיל מום. בשו"ת אב"נ כתב שהגם שזה איסור תורה להטיל מום גם בזה"ז, מ"מ בהצטרף עוד ספיקות אפשר להקל. וכ"כ הלכה למעשה החזו"א (יו"ד הל' בכור), שלדידן אין איסור להטיל מום מן התורה, ולכן בספק בכור, אפשר להטיל מום, דהוי ספק דרבנן ולקולא. ותמה על החת"ס שאסר לומר לנכרי להטיל מום. ומצאתי עדות שהביא מהרב ליכטנשטין שהיה רב בית מטבחיים שכתב שנהגו במרבק כדעת החזו"א, והיה גוי חותך את אוזני העגלים שהיה ספק לגביהם. כי הם חששו שהגודל שיש באוזן של המספר לא מספיק שמא אינו בגודל כרשינא. ושוב מספר שהגיע אחד מגדולי ישראל לביקור, והורה לסמוך על הנקב שבאוזן ואין צריך להטיל מום על ידי גוי. ולמעשה אם ינהג בזה כדעת מרן החזו"א שפיר דמי, ובפרט שיש לומר שהמספר שיש לכבשים באוזן כבר די בהם, הגם שאין כך ההוראה למעשה, אולם חזי לאיצטרופי.

כללית יש לחלק בין פעילות של הרשויות לפי שיקול דעת, או קנסות או לחילופין דבר קבוע ומוגדר. לדוגמא, אם אדם ירכוש ולא ישלם, שיחרימו לו את המוצר, או אף אם את המכסים שמוטלים על ייבוא לא ישלם הרוכש, וכל הדברים הללו, אין בני האדם יכולים לנהוג בהפקרות ובגניבה, ויצעקו חמס בפיהם, ואם הרשויות החרימו להם את מה שרכשו, כי לא שילמו, מותר לרכוש מהם את אותו מוצר. אולם לאידך כאשר היה דיון והוחלט בבית משפט להוציא ממון מזה, ולתת לזה, יש כאן הוצאת ממון שלא על פי דין תורה, ואם הוצאה לפועל מימשו החלטה זו, הרי שלא על פי דין תורה נהגו, ומאד יתכן שעל פי דין תורה הוא ממון גזול.

אוסיף את אשר שמעתי מידידי וחביבי הרה"ג רבי אמיר קריספל שליט"א, ששאל ממרן ג"ע הגרע"י זצוק"ל אי שרי להשתתף במכרזים של הוצל"פ, או של הרשויות הדומות שמוציאים מאדם שלא ע"פ דין תורה, והשיב לו, שזה מותר אולם על תנאי, כלומר, שאם יבוא לאחר שרכש מהוצל"פ וכיו"ב, בעל הנכס או המוצר, ויאמר לו, שלי הוא, וישלם לו את אשר שילם אותו קונה לרשויות, יצטרך אותו קונה להחזיר לו את אשר רכש באותו מכרז.

יש לדון מכמה צדדים להתיר, לדעת המתירים ורבים הם כל שזה לא לנוי ולהידמות לגברים, אלא מפני החום והצינה, וכדברי הב"ח ביו"ד סי' קפב ועוד. וכן לדברי הרמ"א שהתיר מחמת שמחת פורים.
ואם כן נידו"ד, איננו להידמות, אלא מפני סיבה אחרת ויש מקום להתיר. ועוד שלבישה זו נעשית בחדרי חדרים ואינה יוצאה לרחוב, וצד הוא להתיר. וכמבואר לגבי רופאה הלובשת מכנסים של חדר ניתוח, בחדר ניתוח [ראה חשוקי חמד עמ"ס מכות דף כ ע"ב]. יש עוד כמה צדדים בזה, רק כתבתי בחפזון מפני הדחיפות כבקשתכם.

מזוזה היא 'חובת הדר' מוטלת על השוכר ולא על המשכיר. ולכאורה כיון שהסתיימה השכירות שלך, שאלתך צודקת, שתיקח אותם עמך שממונך רכש אותם. אולם לימדה אותנו הגמרא בבבא מציעא (ק"ב ע"א) שאסור לקחת אותן עמך עם שאר חפציך, והגמרא מספרת שם על הסכנה שיש בדבר שהיה מעשה באחד שנטלה ויצא, וקבר את אשתו ושני בניו, וכן נפסק בשולחן ערוך (יו”ד סי' רצא ס"ב). כמה טעמים נאמרו על איסור נטילת המזוזה מן הבית: התוס' עמ"ס שבת דכ"ב מביא ב טעמים, או משום שהוא ביזוי מצוה, או משום שמזוזה מצילה מן המזיקים, ובנטילתו נתן להם רשות להכנס לבית ולהזיק. וראשונים על הסוגיא בב"מ כתבו טעם, שעם סילוק המזוזה מסלק השכינה מן הבית. נמצאת למד שאם אתה לוקח המזוזה למקום אחר אמנם אין חשש לטעם ביזוי מצוה, אבל לשאר הטעמים יש חשש. אם מיד שאתה מוריד השוכר החדש ישים את שלו, לכאורה אין החששות הנז', אולם גם על זה כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (יו"ד סי' רצ"א אות ה) שלמרות שאפשר היה להתיר, מכל מקום נראה שלא חילקו חכמים במזוזה.

כמובן שכל זה, במשכיר יהודי, או שאין הורסים הבית לשפצו לאחר צאתך מן הבית, שאם הבית להריסה או משכיר גוי, חייב אתה ליקח המזוזות עמך. מכל מקום גם מרן החיד"א מסכים, שהמשכיר או השוכר החדש, יכולים לשים מזוזות שלהם, וממילא לאחר שישימו את שלהם, יכולים הם להחזיר לך את שלך. כמו כן מותר לך ליקח את שלך לבדיקת מגיה, ולשים אחרים במקומם, ואז תוכל לשים פשוטים יותר, וליקח את המזוזות המיוחדות שאתה חפץ בהם.

דרך אגב, באם הינך משאיר את המזוזות שלך על הבית, אתה בהחלט יכול לבקש מהשוכר הבא את העלות שלהם באם הוא איננו רוצה לשים מזוזות שלו.

תרנגולת לא צריכה זכר כדי לבייץ. היא צריכה חום, או של קרקע או של אור שמש או תאורה מלאכותית [שהם קיימים כיום בלולים]. מהביוץ הזה יש ביצה כל 24 שעות. אם אין זכר מהביצה לא יצא אפרוח. אם יש זכר מהביצה יגיע גם אפרוח.

. קיים אבקת חלב טמא: קיים אבקת חלב של נאקות [Camel Milk Powder] המיועד למאכל, והוא נמצא בצמיחה היום [רק שהייבוש שלו שונה, הוא מיובש בהקפאה ולא בתנור]. קיים לצרכי רפואה גם אבקת חלב חמורים, ואף אבקת חלב סוסות. גזירת חז"ל על חלב נכרי קיימת. ב. אלא שיש היתרים ידועים, יש היתר כללי, ויש היתר יותר מפורסם של אבקת חלב. אבל כבר נהגו צרכני המהדרין להחמיר אף באבקת חלב שיהיה 'חלב ישראל'. אמנם לצרכי רפואה וכיו"ב, אפשר להתיר בשופי, וכבודו יבדוק המקרים הבאים לפניו, מה הם.

טרחתי בזה הרבה בס"ד בתשובה ארוכה מאד, והיא נמצאת כעת בשש משזר חלק ד יו"ד בקונטרס הגדול של היוצא מן הטמא באות יח. ולמעשה כתבתי שגם חלב וגם בשר מתורבת כשרים לכתחילה [אלא שהמלצתי לקחתם מחלבון עוברי, שזה לחלוטין וללא דיון מותר ונשאר פרווה, יעוי"ש].

אולם לידיעתך החלב של שטראוס החדש וגם של מחלבות גד, כל הסוגים הללו, אינם חלב מתורבת, אלא זה חלבון מן הצומח, באמצעות פטריות. שדומים לחלב, כלומר אפילו מי שרגיש לאלרגן חלב זה יכול להזיק לו. אבל כמובן שזה לא חלבי. משתמשים בפטרייה כדי לייצר חלבון בטא-לקטוגלובולין [[BLG שהוא אחד החלבונים העיקריים במי גבינה. והתוצאה היא שהחלבון שנוצר זהה לחלוטין לחלבון פרה עד כדי כך שהאלרגנים לחלב מזהים אותו כאותו חלבון חלב שאליו הוא רגיש. אבל הוא כמובן ללא חלב וממילא הוא פרווה.

כמה טעמים נאמרו בזה, אולם זאת יש להקדים כי אין המקורות קדומים, ובספר "שערי פדות" אף זלזל במנהג זה. אולם ברבים מרבותינו האחרונים הזכירו מנהג זה, וכמה טעמים נאמרו בזה:

• שום משמש כנגד עין הרע, ואף מבריח את החיצונים. וסוכר הוא סימן טוב.
• שום וסוכר באופיים הם גם דבר המשתמר לזמן, וגם בכוחם ליתן טעם בתבשילים אחרים [ראה בסעי' הבא].
• כיון שמקובל בפי הבריות שהאוכל מסעודת פדיון הבן נחשב כאילו צם פ"ד תעניות [אמנם בשדי חמד (מערכת הסמ”ך כלל נ”ד) כתב שלא מצא מקור לכך אלא דבר זה הוא שיחה נאה בפי הבריות, אך בפועל ענין זה הובא בכמה מספרי רבותינו הקדושים, [ויש שכתבו שזה מתקן את העבירות שהם "כאילו" – כגון על עבירת כעס שנאמר: "כאילו עובד עבודה זרה"]. והנה על מנת שיהיה אפשר לחלק גם לאנשים שאינם יכולים להשתתף בסעודת הפדיון, לכן מחלקים דברי אוכל שהיו מצויים בזמנם והיו משתמרים לאורך זמן וכל אחד יכל לקחת חלק מסעודה זו שערכה רב.
• בהמשך לטעם האמור, נהגו דווקא בשום וסוכר שהם לצורך טעם ותיבול, וכך כל אחד מהנוטלים, בביתו היה מתבל עם זה את המאכלים שהיו עושים לכל בני הבית, וכך כל בני הבית היו גם זוכים לאכול מסעודה חשובה זו.

*

על סוגים רבים שאלת, אולם כיון שחשוב לך מאד לבריאות כפי שהמליצו לך מביני ענין, אסביר לך על כל סוג תוסף, ואכתוב אם יש חשש כשרותי לגביהם, לפי מיטב ידיעתי בס"ד.

1. ברברין– [Berberine Plus with Bitter Melon & Milk Thistle] – המוצר הוא בעצם שילוב של ברברין [המופק משרשים וקליפות של צמחים] ושילוב של מילון וגדילן, שגם הם צמחיים, אלא שהתוסף מכיל בתוכו גם מגנזיום סיטאראט וגם ג'לטין, והחברה ששלחת [Swanson] במקרה הזה לא מציינת שזה צמחי כמו שהיא רגילה בתוספים אחרים, ומסתבר שזה מן החי לפחות הג'לטין. ואמנם אפשר להקל בג'לטין ובפרט בבליעה ולצורך רפואי, אולם אם אין חובה להשתמש במוצר זה, יש תחליפים שאתה ציינת שמותיהם להלן.
2. מגספור – בתוסף ששלחת, להבדיל ממגספור, מכיל רק זן אחד של חיידקים. בכל אופן אולי הסיטארט היה מקום לחשוש, למרות שכיום הרוב צמחי, ובנוסף על האריזה כתוב צמחי, וחברה כזו תהיה מאד זהירה, ועוד הכמות מזערית ביותר וכמעט תמיד בטלה בשישים, כך שבשעת הצורך אפשר להשתמש במוצר.
3. גלא – שמן בוראג'- זה מיצוי בכבישה קרה של זרעי בוראג' כל שאר המוצרים צמחיים, ויש התחייבות יצרן על כך, לגבי הגליצרין, שם קיימת בעיית כשרות, אולם כיום הרוב הוא צמחי, ועוד שיש התחייבות הייצרן, ונראה שאפשר לסמוך על זה במקרה שלנו, באם יש צורך להשתמש בתוסף זה.
4. כסף קולאידי – מוצר ללא חשש זה חלקיקים זעירים של מתכת הכסף, שמושרה במים, וזה כל המוצר שלפיך, כך שברכיבים אין כל בעיית כשרות.
5. אבץ קרנוזין – אמנם זה מינרל אבץ שאין בו חשש, אולם הקרנוזין שהוא תרכובת של שתי חומצות אמינו, יכול מאד להיות מן החי ששם הוא הרבה יותר עשיר [מרקמת השריר של העוף או הבקר]. בנוסף יש קפסולה שיתכן מג'לטין, ומגנזיום סיטארט שהוא חומר סיכה ויתכן מן החי. חשוב לציין שהחברה שאתה ציינת את שאלתך Nutricost מציינת בהדגשה גדולה עם חותם מיוחד מארה"ב שהכל צמחי, כולל כל המוצרים הרשומים לעיל, ולכאורה היה מקום להשתמש בשעת צורך רפואי בתוסף זה, ובפרט שהוא בליעה. ובכל אופן מומלץ לבדוק אם יש תחליף עם הכשר.
6. ברברין אחר – מה ששלחת עוד מוצר ברברין אחר של חברת Paradise Herbs – זה אכן ברברין טהור [שמופק משורשים וקליפות של צמחים]. הכמוסה היא צמחית. ואין לה חומרי מילוי נוספים. ונראה ללא חשש כשרותי.

בסוגיא ביומא (דף ע ע"א) ובסוטה (דמ"א ע"א) יש שני טעמים בהאי דינא שאין לקרוא חד גברא בשני ספרים, האם משום פגמו של ראשון, או משום ברכה שאינה צריכה [לרש"י שם מפני שהוא צריך לחזור ולברך. ובתוס' רבינו פרץ ביאר ביומא שם, מפני גזירת הנכנסים חייבוהו לברך משום שיראו שגולל וקורא בלא ברכה, ויאמרו דשרי לקרוא בלא ברכה]. ואם כן לטעם הראשון לא שייכא באותו ספר ולטעם השני שייך גם באותו ספר. ולמעשה נראה מהשו"ע שרק לטעם הראשון חשש, אולם יש מהראשונים שהביאו להלכה הטעם השני [ראה תשב"ץ (ח"ב סי' ע) ועוד]. ולכן לכתחילה לא עולים לאותו ספר גם כן. אלא בשעת הצורך דנו הפוסקים לכהן שנאלץ לעלות לכהן כי אין אחר, ויש לו יארצייט וצריך לעלות גם מפטיר ויעוי' בפוסקים מש"כ בזה.

לא הסברתם מה מקור העצים אם עקירה משתילה שלהם או חלוקה מעצים שנלקחו ממשתלה, והחשיבות העיקרית לשאלה זו היא מנין שנות ערלה. לגבי כלאי אילן, בעיקרון גם בפירות הדר יש הרכבה על כנות שהן מאות מין ויש שאינו מינו. אולם כיון שיש אומרים שפירות הדר להוציא הרחוקים ביותר, מין אחד הם, על כן נהגו להורות בזה, שאסור ליהודי להרכיב, וגם לשתול באדמה [גם עם גוש], אלא על ידי נכרי. אולם שתיל שכבר באדמה, יהיה מותר לקיים גם על ידי יהודי. חשוב לציין שבקנייה מלכתחילה יש להשתדל לקנות מין על מינו.

קיימת משתלה הנמצאת בצומת בני ראם שמשתדלת מאד בענין זה שכל השתילים הנמצאים שם יהיו ללא חשש כלאים. וראוי לקנות רק משם, כל סוג עץ שיש בו חשש להרכבה.