יין – א. יעשו מיץ ענבים מסחיטת ענבים טריים. ב. יעשו מצימוקים המצויים שם.

מצות – אם יש באפשרותם להשיג חיטים ויטחנו בעצמם לקמח, עדיף כך יהיה שמורה משעת טחינה, ואם לאו יקחו קמח מלא מן השוק, ויכינו מצות שמורות משעת לישה [ראה עוד במקורות. ואין צריך לעשות התרה, כיון שזה חד פעמי ולא שינוי מנהג קבוע].

סוכר, מלח ותבלינים – הסוכר והמלח יכולים להשתמש ללא חשש. התבלינים יש לרכוש אותם בגרגירים ולטוחנם במטחנה ביתית שלכם כשל"פ.

קטניות – גם הנוהגים להחמיר, באופן כזה מותר להם גם בלא התרה שימוש בקטניות. ויכולים להשתמש בכל הסוגים היבשים הנמכרים לאחר מיון. [וראה עוד בהערה לגבי האורז].

שמן – שמן זית כתית מעולה מאושר לפסח ללא חשש.

כיון שעוד שבוע לפנינו, ישתדל אדם לסיים מסכת ואפילו מהקטנות שבתלמוד בבלי כגון מס' תמיד או מס' הוריות וכיו"ב. ואם לא עלה בידו ישתדל לסיים מסכת משניות עם רע"ב ועיקר תוס' יו"ט [לפחות בחלקו], ובכך יפטור עצמו מן התענית.

בשעת הדחק גדולה שאין לו כל אפשרות על כך, נראה להתיר לו להשתתף בשמיעת הסיום דרך הטלפון, ואף שאין הדבר לכתחילה, מכל מקום בשעה דחוקה זו, ועוד בזמן מגיפה שראוי שלא לצום כלל, שיכול לצאת ידי חובה בזה ולפטור עצמו מן התענית ובתנאים הבאים:

• ישלח מזונות או כיו"ב לבית המסיים או ישלם עליהם.
• בזמן הסיום יאחז המסכת יחד עם המסיים, וישתדל להבין את הסיום.
• ישמע דרך הטלפון גם הסיום, גם ד"ת סביב הסיום וגם השירה והזמרה בסעודת הסיום.

יאכל כזית בביתו שלו ממה שמונח לפניו [ואם אפשר [ומותר ע"פ כללי הבריאות] יביאו לו כזית ממה שהיה בסעודת הסיום].

הכדור שלנו שהוא העולם שאנו חיים בו, הוא שנברא אחרון מהעולמות שברא בורא עולם והחריבם.

והוא וכל צבאם [השמש והירח וכל השאר] נבראו בששת ימי בראשית

שזה לפני 5780 שנה

שלום,

הירק איננו נמצא כל השנה, ובהחלט אפשר לברך עליו ברכת שהחיינו לכתחילה, למנהג הרבה מקהילות ישראל המברכים גם על מיני אדמה

אם בוודאות איננו נותן פירות, מותרו לעוקרו, וגם באופן כזה מומלץ על ידי נכרי בלבד.

ואם המקום בגינה הוא בשבילה בנייה של הרחבת חדרים למגורים, ולא להרווחה, יש היתר נרחב יותר גם בעצי פרי. אולם שאלה זו היא מהמסובכות יותר כיון שיש בעקירת עץ פרי מניב, חשש סכנה גדולה לחיי בני הבית.

ולכן יש לדון בכל מקרה לגופו, ולעיתים למרות ההיתר אנו משתדלים תמיד להוציא עם גוש ועל ידי נכרי.

קמח טף הוא קמח דוחן ויש לשים לב שאיננו מחמשת מיני דגן וברכתו שהכל נהיה בדברו.
ככל הגרגירים גם גרגרי דוחן עלולים להיות נגועים, וכן בקמח שלהם. במזיקי מחסן שונים ובפרט בתנאי אחסון לקויים.
יש לבוררם בגרגירים כשאר בדיקת גרגירים, ובקמח בניפוי רגיל.
קמח זה כפי הידוע לי הוא ללא תוספות, ואין בעייה של כשרות, וכיון שאיננו ממין דגן, אין בו חשש "חדש" כפי שיש בקמח של שאר מיני דגן המיובא מחו"ל.

קמח טף הוא קטניות [ממיני הדוחן], והתוצרת הנעשית ממנו ברכתה שהכל. קמח טף רגיל הוא ללא תוספות ומותר באכילה, חרקים יש מקום לחשוש באחסון ממושך [אורך חיי המדף 5 שנים], יש לפזר על משטח כתום או מוכסף ולהעביר את הגרגרים ולוודא שהכל נקי. אם נמצאו חרקים קטנים [כמו אקריות מחסן], עדיף לזרוק את המוצר כי קשה ניקויו.

כריתת עצים מסוגיות היותר קשות להכרעה עד אשר יש מי שכתב שכדי לענות עליהם כדאי
להושיב בית דין.
כל זה מחמת הסכנה שיש בכך לזרעו של העוקר ה' ישמור ויציל וכידוע.
יש היתרים הלכתיים כאשר העץ כבר לא נותן פירות, או שאינו נותן כי אם בכמות
זעירה והשקעה גדולה יותר מהכנסה.
גם בנייה הוא אחד מההיתרים בפרט לצורך מגורים בסיסים.
אולם גם אז כדאי לצרף כל ההיתרים יחד. לעקור עם גוש (באופן שלא ימנו לעץ שנות
ערלה מחדש). וגם זאת על ידי גוי (אם אפשר).
זה שלעקור יותר זול, פחות שיקול בסוגיא שלנו.
וראה עוד מש"כ בשו"ת שש משזר חלק שני חלק יו"ד בדין זה.

בחזקת נקי

אין בעיה

אין המדובר בתרופת קסם.
המדובר הוא בחומר היעיל לעבודת ניקוי מחרקים. כלומר או ירקות מגידול מיוחד שחייבים בניקוי ויש להשרות במי סבון זה תחליף מצוין.
ירקות מגידול רגיל – אמנם חוץ מניקוי חייב בדיקה של כל עלה ועלה וכו', מכל מקום קודם הבדיקה יש חובת ניקוי הכולל השרייה בחומר ניקוי, ועם ספוג לשפשף כל עלה משני צידיו.
עבור פעולה זו, יש חשיבות לחומר סטרילי, גם בריא יותר מסבון וגם אפקטיבי גם לגרות את החרקים מאחיזתם וגם להחליקם מעל פני העלה.

א. דגים נאכלים כאשר יש בהם סימני טהרה כגון קשקשים – שהם גורמי טהרה.
ב. בית קשקש – כלומר הבית של הקשקש שהוא ריק ללא קשקש, נחשב כדין הקשקש, והדג נאכל מחמתו, ומצוי הרבה בדגי אמנון ועוד.
ג. דגים נאכלים גם בטביעות עין, כגון ראש ושדרה, או כל זיהוי אחר שמהוה טביעות עין,
ד. דגים המגיעים מן הים שמצוי בהם תערובת דגים טמאים, חייב בבדיקה כל דג קודם אכילתו. ובכה"ג חייבים השגחה בזמן האריזה.
ה. דגים שמקורם מכלובים כגון סלמון שאין בהם דגים טמאים כלל. או אמנון מבריכות בסין שאין בהם דגים טמאים הראויים למאכל ודומים כלל [להוציא השפמנון המשמש כנקאי, שאין רצון בעל הבריכה שידוגו אותם, ואם נידוגו, לעולם הם שונים בתכלית בחוץ ובבשר הדג, וההבחנה בינו לבין אנון הוא כבין אור לחושך] אין חובה להשגיח כלל באריזתם, כל שניכר שהם משם, ויכול ועד הכשרות ליתן השגחה לכתחילה ובהידור ללא השגחה צמודה שם. [ודעת המפרסמים שלא כך, אינם צודקים להלכה ולמעשה וכבר חיתי כל דבריהם בקונטרס סימני טהרה שהתפרסם זה מכבר.
ו. המקרה האחרון של הבקלה, אינו קשור לים כלל, זה דג שהורד כל עורו, והיה עליו השגחה צמודה כל העת, אלא שבמפעל ששם עובדים יש גם מחלקה של דגים טמאים, וארגזי פלסטיק משמש לעיתים לייצורים שונים, ודי שאחד לא עבר ניקוי כדבעי, ולאחר קילוף העור, מובלים הדגים אל הקפאתם באמצעות ארגזים, ודי ששם נצמד שאריות תמנון אל בשר הדג, ושם עלה על מסוע להקפאה בשוק פריזר. כמובן שכל זה ללא מים וללא כבוש וללא שום דבר, ולכן למעשה לאחר הפרדת התמנון וגירוד המקום, שאר חתיכת הדג מותרת באכילה.
ז. בדגי בקלה מארגנטינה אין הזרקות כלל. וככלל אף אם יש הזרקות, תלוי באיזו שיטה, אך למעשה בכל השיטות אם זה נצמד אל הדג במקרה דומה, לא תהיה בעיה של כבוש.