טרחתי בזה הרבה בס"ד בתשובה ארוכה מאד, והיא נמצאת כעת בשש משזר חלק ד יו"ד בקונטרס הגדול של היוצא מן הטמא באות יח. ולמעשה כתבתי שגם חלב וגם בשר מתורבת כשרים לכתחילה [אלא שהמלצתי לקחתם מחלבון עוברי, שזה לחלוטין וללא דיון מותר ונשאר פרווה, יעוי"ש].

אולם לידיעתך החלב של שטראוס החדש וגם של מחלבות גד, כל הסוגים הללו, אינם חלב מתורבת, אלא זה חלבון מן הצומח, באמצעות פטריות. שדומים לחלב, כלומר אפילו מי שרגיש לאלרגן חלב זה יכול להזיק לו. אבל כמובן שזה לא חלבי. משתמשים בפטרייה כדי לייצר חלבון בטא-לקטוגלובולין [BLG] שהוא אחד החלבונים העיקריים במי גבינה. והתוצאה היא שהחלבון שנוצר זהה לחלוטין לחלבון פרה עד כדי כך שהאלרגנים לחלב מזהים אותו כאותו חלבון חלב שאליו הוא רגיש. אבל הוא כמובן ללא חלב וממילא הוא פרווה.

כמה טעמים נאמרו בזה, אולם זאת יש להקדים כי אין המקורות קדומים, ובספר "שערי פדות" אף זלזל במנהג זה. אולם ברבים מרבותינו האחרונים הזכירו מנהג זה, וכמה טעמים נאמרו בזה:

• שום משמש כנגד עין הרע, ואף מבריח את החיצונים. וסוכר הוא סימן טוב.
• שום וסוכר באופיים הם גם דבר המשתמר לזמן, וגם בכוחם ליתן טעם בתבשילים אחרים [ראה בסעי' הבא].
• כיון שמקובל בפי הבריות שהאוכל מסעודת פדיון הבן נחשב כאילו צם פ"ד תעניות [אמנם בשדי חמד (מערכת הסמ”ך כלל נ”ד) כתב שלא מצא מקור לכך אלא דבר זה הוא שיחה נאה בפי הבריות, אך בפועל ענין זה הובא בכמה מספרי רבותינו הקדושים, [ויש שכתבו שזה מתקן את העבירות שהם "כאילו" – כגון על עבירת כעס שנאמר: "כאילו עובד עבודה זרה"]. והנה על מנת שיהיה אפשר לחלק גם לאנשים שאינם יכולים להשתתף בסעודת הפדיון, לכן מחלקים דברי אוכל שהיו מצויים בזמנם והיו משתמרים לאורך זמן וכל אחד יכל לקחת חלק מסעודה זו שערכה רב.
• בהמשך לטעם האמור, נהגו דווקא בשום וסוכר שהם לצורך טעם ותיבול, וכך כל אחד מהנוטלים, בביתו היה מתבל עם זה את המאכלים שהיו עושים לכל בני הבית, וכך כל בני הבית היו גם זוכים לאכול מסעודה חשובה זו.

*

על סוגים רבים שאלת, אולם כיון שחשוב לך מאד לבריאות כפי שהמליצו לך מביני ענין, אסביר לך על כל סוג תוסף, ואכתוב אם יש חשש כשרותי לגביהם, לפי מיטב ידיעתי בס"ד.

1. ברברין– [Berberine Plus with Bitter Melon & Milk Thistle] – המוצר הוא בעצם שילוב של ברברין [המופק משרשים וקליפות של צמחים] ושילוב של מילון וגדילן, שגם הם צמחיים, אלא שהתוסף מכיל בתוכו גם מגנזיום סיטאראט וגם ג'לטין, והחברה ששלחת [Swanson] במקרה הזה לא מציינת שזה צמחי כמו שהיא רגילה בתוספים אחרים, ומסתבר שזה מן החי לפחות הג'לטין. ואמנם אפשר להקל בג'לטין ובפרט בבליעה ולצורך רפואי, אולם אם אין חובה להשתמש במוצר זה, יש תחליפים שאתה ציינת שמותיהם להלן.
2. מגספור – בתוסף ששלחת, להבדיל ממגספור, מכיל רק זן אחד של חיידקים. בכל אופן אולי הסיטארט היה מקום לחשוש, למרות שכיום הרוב צמחי, ובנוסף על האריזה כתוב צמחי, וחברה כזו תהיה מאד זהירה, ועוד הכמות מזערית ביותר וכמעט תמיד בטלה בשישים, כך שבשעת הצורך אפשר להשתמש במוצר.
3. גלא – שמן בוראג'- זה מיצוי בכבישה קרה של זרעי בוראג' כל שאר המוצרים צמחיים, ויש התחייבות יצרן על כך, לגבי הגליצרין, שם קיימת בעיית כשרות, אולם כיום הרוב הוא צמחי, ועוד שיש התחייבות הייצרן, ונראה שאפשר לסמוך על זה במקרה שלנו, באם יש צורך להשתמש בתוסף זה.
4. כסף קולאידי – מוצר ללא חשש זה חלקיקים זעירים של מתכת הכסף, שמושרה במים, וזה כל המוצר שלפיך, כך שברכיבים אין כל בעיית כשרות.
5. אבץ קרנוזין – אמנם זה מינרל אבץ שאין בו חשש, אולם הקרנוזין שהוא תרכובת של שתי חומצות אמינו, יכול מאד להיות מן החי ששם הוא הרבה יותר עשיר [מרקמת השריר של העוף או הבקר]. בנוסף יש קפסולה שיתכן מג'לטין, ומגנזיום סיטארט שהוא חומר סיכה ויתכן מן החי. חשוב לציין שהחברה שאתה ציינת את שאלתך Nutricost מציינת בהדגשה גדולה עם חותם מיוחד מארה"ב שהכל צמחי, כולל כל המוצרים הרשומים לעיל, ולכאורה היה מקום להשתמש בשעת צורך רפואי בתוסף זה, ובפרט שהוא בליעה. ובכל אופן מומלץ לבדוק אם יש תחליף עם הכשר.
6. ברברין אחר – מה ששלחת עוד מוצר ברברין אחר של חברת Paradise Herbs – זה אכן ברברין טהור [שמופק משורשים וקליפות של צמחים]. הכמוסה היא צמחית. ואין לה חומרי מילוי נוספים. ונראה ללא חשש כשרותי.

בסוגיא ביומא (דף ע ע"א) ובסוטה (דמ"א ע"א) יש שני טעמים בהאי דינא שאין לקרוא חד גברא בשני ספרים, האם משום פגמו של ראשון, או משום ברכה שאינה צריכה [לרש"י שם מפני שהוא צריך לחזור ולברך. ובתוס' רבינו פרץ ביאר ביומא שם, מפני גזירת הנכנסים חייבוהו לברך משום שיראו שגולל וקורא בלא ברכה, ויאמרו דשרי לקרוא בלא ברכה]. ואם כן לטעם הראשון לא שייכא באותו ספר ולטעם השני שייך גם באותו ספר. ולמעשה נראה מהשו"ע שרק לטעם הראשון חשש, אולם יש מהראשונים שהביאו להלכה הטעם השני [ראה תשב"ץ (ח"ב סי' ע) ועוד]. ולכן לכתחילה לא עולים לאותו ספר גם כן. אלא בשעת הצורך דנו הפוסקים לכהן שנאלץ לעלות לכהן כי אין אחר, ויש לו יארצייט וצריך לעלות גם מפטיר ויעוי' בפוסקים מש"כ בזה.

לא הסברתם מה מקור העצים אם עקירה משתילה שלהם או חלוקה מעצים שנלקחו ממשתלה, והחשיבות העיקרית לשאלה זו היא מנין שנות ערלה. לגבי כלאי אילן, בעיקרון גם בפירות הדר יש הרכבה על כנות שהן מאות מין ויש שאינו מינו. אולם כיון שיש אומרים שפירות הדר להוציא הרחוקים ביותר, מין אחד הם, על כן נהגו להורות בזה, שאסור ליהודי להרכיב, וגם לשתול באדמה [גם עם גוש], אלא על ידי נכרי. אולם שתיל שכבר באדמה, יהיה מותר לקיים גם על ידי יהודי. חשוב לציין שבקנייה מלכתחילה יש להשתדל לקנות מין על מינו.

קיימת משתלה הנמצאת בצומת בני ראם שמשתדלת מאד בענין זה שכל השתילים הנמצאים שם יהיו ללא חשש כלאים. וראוי לקנות רק משם, כל סוג עץ שיש בו חשש להרכבה.

כשרות זו היא כשרות ותיקה מצרפת [היום היא פעילה מהארץ], והם מאד ותיקים ובקיאים בתחום היין ומוצריו, ובהחלט שאפשר לסמוך לכתחילה.

אם המכונה משמשת רק לסחיטת פרי הדר, אין בעיה עם המיץ. ולגבי הסכין יש לוודא למה עוד זה משמש ואם אכן משמש רק לחתוך פירות קודם סחיטה, אפשר להשתמש עם זה. ככל שאפשר למצוא פתרון להכניס את הסכין לתוך מים חמים או כיו"ב קודם החיתוך עבורך, עדיף. בהצלחה.

אכן הכמוסות עשויות מטאנאט שמקורו בג'לטין חזיר. העקרון ההלכתי שג'לטין גם אם מקורו מדבר אסור כאשר זה בליעה וזה לצורך רפואי, אפשר להתיר.

לגבי האבקה – הרבה יותר קל, כאן זה מקור צמחי שלא כמו הכמוסות, ומאושר לכתחילה לצורך הרפואי.

חומץ הנעשה מענבי בוסר, הוא דבר המוכר אצל יוצאי פרס, ובאיטליה גם מפורסם. בזמנו כתבתי תשובה על כך אם מותר לעשות זאת מענבי שביעית ואם אין בו הפסד. אמנם לגבי יין נסך, למעשה בסי' קכג סעי' ח כותב השו"ע לאסור מי הבוסר משום יי"נ, כלומר ברור שמה שהוא בוסר אין בו איסור מגע נכרי. אולם כותב ר"ת שאיננו יודעים מהו בוסר ומהו יין גמור ולכן יש להחמיר. וכתב הגר"א על השו"ע שזה משום חומרא בעלמא.

אלא שיש לדקדק ולידע שיש שלבים שהם לפני הגדרה של בוסר, ואם זה בשלבים אלו אין ספק כלל, והמי בוסר הם ללא חשש איסור במגע נכרי. [כך הביא גם הדרכי תשובה על השו"ע שם]. הגדרים של בוסר הם רחבים, ומבוארים בסי' רב באו"ח, וכתבתי על כך כמה תשובות בס"ד בהגדרת בוסר וסמדר לגבי ערלה, ואפשר ללמוד משם כמה גדרים למעשה. בכל אופן מה שמגיע כבר כך מחו"ל, יש לוודא שאכן הוא משלב מוקדם מאד, ועל זה צריך שיהיה הכשר [אלא אם כן זה מוצר שאפשר לעשותו רק משלב מוקדם מאד, שאז אין לגביו חשש, וזה להחלטת נותן הכשרות].

לענ"ד כתבתי שלוף אין בו חשש לינת לילה.

השמש לא מעלה ולא מורידה בתנאים שהקמח צריך להיות. כלומר אם זה ואקום, אז הוא צמוד, ואם הוא נשאר צמוד, אין חמצן בפנים, ואין ביצים יכולות להתפתח שם. ואם כן זה נשאר על מתכונתו הראשונה, וכן במנופח ועוד. למעשה כל שתנאי האריזה נשארו כבראשונה, אין לחוש.

דין של תשמישי מצוה אל מול תשמישי קדושה נתבאר בגמ' במגילה דכ"ו ע"ב, ושם כתוב שלתיק של ספרים יש דין תשמישי קדושה. וספרים פירושו הכתובים על הקלף כעין ספר תורה ובתפירת גידין, ראה משנ"ב סי' קנג ס"ק ה-ו. אלא שקדושת ס"ת גדולה מקדושת חומש בודד, וחומש קדושתו גדולה מנביאים, ונביאים וכתובים כהדדי, וכולם גדולים ממטפחת של ס"ת ומותר לשימם בארון קודש, משא"כ בשאר ספרים המודפסים. ועיין בשו"ע סי' קנד סעי' ג ובמשנ"ב ס"ק ז וס"ק ט. וכל זה בספרים העשויים בגלילה וכמבואר שם ובנו"כ [וכשהספר מונח בתוך נרתיק מעץ או כסף, י"א שהארגז הוא כבר תשמיש דתשמיש, וראה יבי"א ח"ח או"ח סי' יט אות יד]. הנה אם כן הנביאים עצמם שכתובים על קלף הם גוף הקדושה, והארון שאתם שמים את הנביאים שם, הוא תשמיש דקדושה, על כל הלכותיו.