זמן הביעור הוא עד ערב שביעי של פסח, אפשר לבער גם קודם לכן. באם אתה מעוניין להעביר את המטבעות אלינו, בשמחה, כיון שאנו יוצאים בערב שביעי של פסח ומבערים בים הגדול את כל המטבעות, של "בית המעשר" ושל אותם ששולחים אלינו. תוכל להתקשר למזכירות של המכון, ולהניח את המטבעות באחת מנקודות האיסוף.

באריכות כולל מקורות ראה בספרי שו"ת חלקת השדה חלק שני בקונטרס גבולות הארץ על הגבול הדרומי.

הלכה למעשה חייב בתרומות ומעשרות, עם ברכה.

א. אכן אפשרי לעשר מפירותי על של חברי, אולם כמה תנאים בזה, האחד שיהיה מאותו דרגת חיוב, כלומר שאני יודע בוודאות או ששניהם אינם מעושרים כלל, או ששניהם באותו דרגת ספק, וכן ששניהם גדלו באותו איזור חיוב בארץ ישראל, וכו‘. ובנוסף, עליך לקבוע את כל התרומות והמעשרות, בתוצרת החקלאית שלך, וכלל לא אצל המארח. ולכתחילה צריך שהתוצרת החקלאית שלך ושל המארח יהיו מן המוקף [=תחת אותו כיסוי, או קורת גג], ם כי בזה אפשר להקל כאשר יש חשש לתקלה. וכל זה כמובן כאשר אתה יודע מה קונה המארח ואתה קונה אותו מין ומאותו דרגת חיוב.
ב. באפשרותך לעשות תנאי, שזה אומר לומר את הנוסח של תרומות ומעשרות בלשון עתיד, [תמצית הדינים ונוסח ההפרשה מופיע בספרי קצירת השדה, ואף תוכל למוצאו באתר של המכון, תחת הקטגוריה של מושגי יסוד, ותרומות ומעשרות, ושם תכנס להפרשת תרו"מ בשבת, וראה שם את אופן עשיית התנאי, אימתי הוא מועיל ומהם הגבלותיו. ובכל אופן אם עשית את הכל על פי הדין, ובשבת אתה רוצה לעשר, אתה יכול לעשר מכל מה שיוגש אליך לצלחת, שזה ייחשב בבעלותך. ולא משאר התוצרת לאחרים [ויש אומרים שאם הוספת זאת בנוסח התנאי, שפיר דמי].
ג. כמובן, שבאפשרותך ל"סייע" למארח, לרכוש את התוצרת החקלאית לכבוד שבת, ואז לבצע את הקנייה ממקומות מאושרים, ובכך להימנע מלהכנס לבעיות וספיקות.
ד. באם המארח מקיים מצוות רק שאיננו מבין את חומרת הדברים, תפנה אלי ישירות, ובל"נ אשלח לך כמה מאמרים שאולי יסייעו למארח להבין את חומרת איסור אכילת טבל.

שמן שהוא טבל יעוי' במל"מ תרומות פ"ב הי"ד שנראה מדבריו שכיון שאסור להשתמש לאורה, ס"ל להקל ולהדליק בזה. ועור ראה באחרונים דפליגי עליה, ובשו"ת מנח"י (ח"ז סי' מז) כתב להחמיר בזה ומ"מ בדיעבד כתב שאם הדליק בטבל יצא ידי חובה.
ובספק טבל כפי שציינת בשאלתך לכאורה מכח ס"ס נראה פשוט שיצאת ידי חובה

ההיתר היחיד הוא שהכהן ידליק את הנרות לכבוד שבת, וכאשר הוא נהנה בהיתר, אף אם החתן שהוא ישראל שוהה בביתו ונהנה גם כן, מכל מקום מותר לו ליהנות, ואם באמצע יצא הכהן ונשאר הישראל, מותר לו להמשיך ליהנות מזה.

א. תרומות ומעשרות מופרשים לכתחילה עם כל ההידורים, כפי שהם נוהגים בכל מקום, וכבר בדקתי רבות פעמים את הנעשה כולל במפעל סנפרוסט, והם נהגו שם בחומרות שלא ראיתי במקומות אחרים.
ב. לגבי חרקים עושים מפעלי הקפואים ככל האפשר ובפרט עם כשרויות מהודרות, אולם לעיתים יש תקלות, ולכן רצוי לבדוק ויזואלית באופן מדגמי את התרמילים

אם נתפוס כדעת רוב הפוסקים שלימון דינו כשאר פירות הרי שהחנטה היא עונת המעשרות כלומר שליש בישול, ולכן ההפרדה תהיה בדרך כלל מאד ברורה אותם שייקטפו אחרי טו בשבט עדיין דינם כדין השנה הקודמת אף שנקטפו אחר טו בשבט, ומאידך הגל הבא של הלימונים כבר יהיה שייך כולו לשנה החדשה. מאידך אם נתפוס שלימון דינו כאתרוג, נצטרך להפריד בין אותם שנקטפו לפני טו בשבט לבין אותם שנקטפו אחרי טו בשבט. וגם אם נחוש לאותה דיעה רק לחומרא נצטרך להפריש בנפרד. אם כבר הכל התערבב, לא תשאר ברירה אלא להפריש מכל לימון בנפרד, או להשתמש בטבל וודאי ממקום אחר ששייך בוודאות לשנה הרלוונטית, ויש לשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלו כיצד לנהוג למעשה.

חשוב לדקדק בפרטי השאלה. מה יש לך כעת שלא ביערת? האם פירות משנת תשע"א שלא הפרשת כלל? אם כן תפריש כעת ותתן את המתנות למקבליהם [מעשר ראשון ללוי ועני לעני – בטבל ודאי]. ושאר הפירות מותרים.
אם ברשותך מטבעות שלא הושלכו לים? יש להשליכם כעת כמות שהם, וכעת כבר אין אפשרות לחלל מטבע גדולה על קטנה, אלא יש להשליך הפירות כמות שהם.

גם אם נאמר שהלימונים שייכים לשנת המעשר הקודמת, כלומר שהם חייבים בביעור בשנה הזו. עדיין אינך צריכה לזרוק את הלימונים, אלא להפריש כדת וכדין. ולתת את המעשר עני לעני והמעשר ראשון ללוי [ובאם את מנויה בבית המעשר שע"י המכון, גם למעשר ראשון ועני, אינך צריכה לתת בפועל, אלא להוסיף את הנוסח המופיע לך בנוסח המעשרות שקיבלת "וקנויים הפירות ללוי או לעני"]. ולאחר תום ההפרשה הפירות מותרים באכילה. את הנתינה היית צריכה לבצע גם לאחר עבור ימי הפסח ומייד ככל האפשר כי כל עוד לא בוצע עוברים אל מצוות ביעור מעשרות. ובאם הם שייכים לשנה החדשה, אין עליהם כלל חובת ביעור מעשרות בשנה הזו אלא בפעם הבאה שהיא שנת השמיטה.

לתוית אין חשיבות. החשיבות היא כמובן המציאות. כמדומני שבית הבד במושב בני דרום, הוא בית בד כשר, שאיננו מאפשר קליטת זיתים ללא כשרות. ולכן יש לברר מציאות זו. ובאם אכן המשגיח אישר את כשרות הזיתים מבחינת ערלה. אז אין חשש לא של ערלה, ולא של חומרים נוספים. לגבי תרו"מ, מצוי שלקוח פרטי המגיע להפיק שמן בבית בד, שיש משגיחים שמאשרים רק את ענין הערלה, ואינם מפרישים תרו"מ כי הלקוח לוקח הכל לביתו לאחר הפקת השמן. ובמקרה כזה עליך להפריש תרו"מ בביתך. יש לבדוק באם עצי הזית הללו הם נמצאים בשטחי הפקר, שאז פטור מלהפריש תרו"מ גם אם עשו מהם שמן [וכפי שהארכתי בתשובתי בגליון תנובות שדה מס‘ 95, שאין נידו"ד קשור לדין עשאו גורן, עי"ש]. ואם יש ספק לגבי הענין יש להפריש תרו"מ בלא ברכה, ושנת המעשר היא "מעשר שני" כמובן, כי הזיתים שייכים לשנה שעברה.

כל תבלין שראוי להיאכל בעינו חייב בהפרשת תרומות ומעשרות כדת וכדין. ואף אם אינו נאכל בכל העדות, כגון נענע שיש שאמנם נותנים רק לטעם בתה אך יש עדות רבות שאוכלות בפועל. ולכן חובה להפריש תרומות ומעשרות גם מהנענע וגם מהכוסברה וגם מהפטרוזיליה. מאידך תבלין שאינם נאכלים כלל כגון שיבא ששמים רק בתה, אכן פטור מתרו"מ.

הדבר כידוע נתון במחלקות האחרונים. אולם גם מי שהתיר, היינו רק בכה"ג שהאומר את הנוסח הקצר, יודע את משמעות חלות הדברים, ואת הסדר, ויודע הכל על בוריו, רק שאיננו זוכר את הנוסח בעל פה, אזי הקלו עבורו להשתמש בקצר, ועל כך יש שחלקו. בפועל לצערי רבים שמשתמשים בקצר, הם אינם מבינים ויודעים את סדר הדברים, ושאר הענינים, כך שלכו"ע אינם יוצאים בזה ידי חובה.