חרקים כמבואר בספר תולעת שני או באתר המכון למצוות צורה הבדיקה.
אם התוצרת הפקר ממש ומותר מצד העירייה לכל אחד לקטוף, עני או עשיר בן המקום ומי שלא בן המקום. פטור מתרומות ומעשרות גם אם לקחת כמות וכבשתי בבית. (ולא נחשב שעשאו גורן).

תבלין שנאכל חייב להפריש ממנו תרו"מ.
תבלין שרק נותן טעם ולא נאכל כמו שיבא ועלי דפנה פטור מתרו"מ.

חלילה משה רבינו התאמץ לבוא כדי להתחייב, איך תפקיר כדי להיפטר?!?

[אמנם, אם אכן תעשה זאת כדת וכדין: א. ישנו בבעלותך להפקיר זאת על דעת בעל הבית. ב. הפקר אמיתי, כלומר לכל העולם כולו ללא הבדל וסוג אנשים. ג. הגינה תהיה פתוחה ויהיה אפשרות להיכנס וכו'. אז בפועל יהיה פטור מתרו"מ]

יש שני סוגי ירוק יש ירוק שעתיד להאדים והוא חייב בהפרשה כדת ויש ירוק שנקטף בוסר (הולך להחמצה) והוא פטור. אז למעשה אם יש ירוק שכבר התחיל מעט שבמעט להאדים, זה ודאי ללא בעיה. ובלא"ה להבטיח שהוא לא בוסר.

אשקלון מעורבת משני רמות של ארץ ישראל, ורובה של אשקלון שאיננה על הים, היא מכיבוש ארץ ישראל ואשקלון שעל הים, באיזור תל אשקלון בעיקר שם זה עולי מצרים, ותראה במפה ותבין טוב יותר. ובכל מצב מפרישים.

לימון מעשרים עם ברכה. ואותם האומרים שמפריש ללא ברכה טעות היא בידם, וכבר כתבתי באריכות על דין זה והשגתי על האומרים כך בספרי קצירת השדה (במהדורה החדשה כרך א עמוד קט).

הפטור של גדר רלוונטי לדין ערלה, אולם לדין תרו"מ עדיין לא פוטר. אולם אם הוא מפקיר לכל ללא הבדל בין מישהו מקומי או מזדמן לעניים או לעשירים, וכשזה על העץ כבר הכל מופקר לכולם, אכן פטור באופן זה מתרומות ומעשרות.

על שאלה זו יש לדון מכמה פנים קודם סוגיית הטומאה.

א. מנ"ל שמהזיתים ששלחת זה השמן שקיבלת? והרי מצוי מאד שלאחר הערכה של כמות השמן היוצא מן הזיתים שלך, הם נותנים לבעל הזיתים את כמות השמן, מבית הבד, וזה יכול להיות ממגזל זיתים נכרי מקומי, וכיו"ב.

ב. גם אם הזיתים הם שלך, הרי בזיתים שנמסקו לשמן גמר המלאכה זה עשיית השמן מהם, ואם גמר הלאכה נעשה על ידי גויים, קיי"ל שפטורים מן התורה וחייבים רק מדרבנן.

ג. לשאלתך, גוי אינו נעשה טמא מת, והרי הוא כמי שלא נגע (לשון הרמב"ם בהל' טומאת מת פ"א הי"ג). ומאידך כתב הרמב"ם בהל' מטמאי משכב (פ"ב ה"י)  ..אבל העכו"ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו"ם, וחכמים גזרו על כל העכו"ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות. נמצאת למד שזובו של עכו"ם, ודם נדה או דם זיבה ולידה של בת עכו"ם, ובת עכו"ם ועכו"ם עצמן אף על פי שהם נקיים מן התורה מדם הזב, ורוק העכו"ם ומימי רגליהן ומשכבן ומרכבן, ובועל עכו"ם כל אחד מאלו אב טומאה מד"ס לפיכך אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו ואין שורפין עליהן את התרומה.

ד. ובכל גוונא, כבר כתב בספר התרומה (בהל' ארץ ישראל) 'אבל בטהורה גמורה אסור מן התורה לשורפה כיון דמאבד' בידים וכו', וטוב יותר להכשירה קודם שיפריש התרומה ואחר כך יסיקנה הכהן. והגם שרבינו הרמ"א כתב (סי' שלא סעי' יט) 'וטוב להכשיר אותה קודם מירוח, כדי שתקבל טומאה ויהיה מותר לשרפה'. וביאר בש"ך (שם סקל"ה) שאחרי המירוח, שכבר נתחייב בתרומה, אסור להכשירה לקבל טומאה, שאסור לגרום טומאה לתרומה טהורה. מ"מ בדברי ספר התרומה שם שבזה"ז שתרו"מ זה דרבנן, שרי להכשיר גם לאחר מירוח. וכ"כ הכפתור ופרח (פי"ז). וכ"כ הרדב"ז בתשובתו המפורסמת (ח"ב סי' תשלא). גם בביאור הגר"א על השו"ע כאן (ס"ק נ) הב"ד ספר התרומה על דברי הרמ"א לגבי הזה"ז. וכ"כ בספר ארץ ישראל להגרי"מ טוקוצינסקי זצ"ל (עמ' קיא) שכתב: 'ונוהגים להכשיר במים את הפירות שיטמאן בעודם בטבלם, וכתב שכן מנהג ארץ ישראל בזה"ז. וכן הכריע להלכה בספר חזו"ע (תרו"מ עמ' קפח) שבדיעבד שלא הכשיר קודם מירוח יכול להכשיר לאחר מירוח וכ"כ בספרי קצירת השדה (כרך ב פט"ו סעי' יג). ובנידו"ד מצטרפים הספיקות לגבי עצם החיוב של השמן ברשותך לספיקות האחרים.

על כן למעשה, קודם ההפרשה תגע בשמן, וממילא תרומה טמאה בידיך. ותתנה לכהן בשיעור המגיע לו, והוא ידליק ממנה לנרות שבת, נרות חנוכה ועוד.

לימון מעשרים עם ברכה. ואותם האומרים שמפריש ללא ברכה טעות היא בידם, וכבר כתבתי באריכות על דין זה והשגתי על האומרים כך בספרי קצירת השדה (במהדורה החדשה כרך א עמוד קט).

1. במקרה זה, ודאי אין היתר של אכילת עראי, כיון שזה לכל הפחות כדין חצר המשתמרת, ובכל קטיף כבר חייבים, וכדין הגדל בתוך החצר. ולמעשה אם זה גדל תחת גג, יש להפריש בלי ברכה לחוש לראב"ד. ואם גדל שלא תחת גג, חייב בהפרשה עם ברכה. [אמנם אם נשאר נידון זה, זהו במקרה שמדובר בפרי זעיר הנאכל בבת אחת, ששם אם קטף רק אחד בודד יהיה פטור מתרו"מ, ורק אם קטף שנים יהיה חייב, ויש עוד פרטי דינים בשאלה זו, וראה בקצירת השדה בפרק י. ובשו"ת חלקת השדה חלק ה תרו"מ סי' י.]
2. לגבי ברכת הגומל, בניתוחי עיניים שהם בהרדמה והיה בכלל סכנה יש לברך וכך מבואר בשו"ת ציץ אליעזר [חי"ב סי' יח] ועוד. מאידך בניתוח לייזר של עיניים שם אין הרדמה, ולכאורה לא נכון לברך עם שם ומלכות ונכון לצאת ידי חובה על ידי מישהו אחר שמתחייב.

מאידך אם לאחר הניתוח הוא שכב בביתו 3 ימים ולא הצליח לקום [ויש מצבים כאלו כידוע] לכאורה כן מתחייב.

אם כבר זרק ואז לקחת זה הפקר, אם לקחת לפני זריקה חייב, ואם אתה לא בטוח אז להפריש ללא ברכה.